רובנו זוכרים בצורה מאוד חייה ופרטנית איפה היינו, עם מי, מה עשינו, ואיך בדיוק שמענו על אירועים דרמטיים כמו אסון התאומים, או רצח רבין. עצרו רגע, בחרו לכם את אחד משני האירועים הללו ורשמו על דף כל פרט שאתם מצליחים להיזכר בו (קדימה, לא להתעצל!).
עכשיו נסו להיזכר באירוע אחר כלשהו שקרה באותה תקופה. אני מניח שרובכם לא מצליחים להיזכר בשום דבר קונקרטי, ואם כן, הזיכרון בוודאי עמום ומטושטש בהרבה.
מתקבל הרושם שאנו זוכרים אירועים דרמטיים, מרגשים ומפתיעים באופן מדוייק יותר מאשר אירועים שוליים ובלתי טעונים רגשית, ונשמע גם הגיוני שכך יהיה.
ב-1977 טבעו הפסיכולוגים Brown ו-Kulik את המונח "זיכרונות מבזק" (Flashbulb Memories) כדי לתאר זיכרונות מהסוג הזה. השם משקף את הרעיון כי זיכרונות של אירועים כאלה נחקקים באופן תמידי במוחנו, כנראה באמצעות מנגנון מיוחד, בדומה מאוד לתמונה שמתעדת המצלמה ברגע שהפלש מבזיק. במחקר שערכו, מצאו שכמעט כל הנשאלים (40 לבנים ו-40 שחורים) דיווחו על זיכרונות מפורטים מאוד לגבי רצח קנדי, כמו גם לגבי אירועים דרמטיים אחרים שהתרחשו באותן השנים.
אך האם הזיכרונות הללו אכן מדוייקים? קשה לבדוק זאת, אלא אם מוצאים דרך להשוות את הזיכרון לאירועים כפי שהתרחשו בפועל, או לפחות לחוויותיהם של אנשים אחרים שהיו איתנו בעת ההתרחשות.
נחזור לזיכרונות שהעליתם לגבי אותו אירוע דרמטי. כעת בקשו מקרובי משפחה או חברים שהיו נוכחים איתכם באותו אירוע לרשום את זיכרונותיהם שלהם, והשוו את הגרסאות. האם התגלו סתירות? אנא שתפו בממצאים!
*
אסון הצ'לנג'ר – ויקיפדיה
בניסוי מבוקר שנעשה בעניין זה, התבקשה כיתה שלמה של סטודנטים לכתוב דוח מפורט יום לאחר התפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר בזמן המראתה (1986), דוח בו הם מפרטים איפה היו באותו זמן, מתי בדיוק נודע להם על האירוע וכיצד, מי היה איתם, וכו'. כעבור שנתיים וחצי ביקשו מאותם סטודנטים לחזור ולהשיב על אותן שאלות בדיוק. ההבדלים היו רבים ומשמעותיים: אנשים דיווחו כי שמעו על האסון בשעה אחרת, ממישהו אחר, או בהיותם בחברת אנשים אחרים. למרות עיוותי הזיכרון הרבים, הנבדקים היו בטוחים כי הם זוכרים את הפרטים במדויק.
הנה דוגמה לשני תיאורים של אותו אדם:
תיאור מקורי: "ישבתי בשיעור-דת וכמה סטודנטים נכנסו והתחילו לדבר על זה. לא ידעתי את הפרטים, מלבד זה שהיה פיצוץ וכולם ראו את זה, כל כך עצוב…"
תיאור כעבור 32 חודשים: "כאשר שמעתי לראשונה על הפיצוץ ישבתי בחדר שלי במעונות יחד עם שותפי לחדר וצפינו יחד בטלויזיה. זה הופיע במבזק חדשות ושנינו היינו בהלם. הייתי ממש מדוכא, עליתי למעלה לדבר עם חבר שלי, ואח"כ התקשרתי להורי".
כאשר קיבלו לידיהם את תיאוריהם המקוריים, רבים מהם נדהמו מהסתירות שבין הדוחות, וחלקם אף התעקשו כי הזיכרון השני הוא המדויק!
*
בניסוי דומה שנערך מיד לאחר אסון התאומים, התבקשו סטודנטים לתאר בפרוטרוט את חוויותיהם מהאירוע, ובנוסף, לתאר חוויה נוספת כלשהי משלושת הימים שקדמו לאסון. תיאור נוסף זה מהווה בקרה לאירוע הדרמטי, בקרה שלא התבצעה במחקרים הקודמים. לאחר תקופה של 1, 6 או 32 שבועות (כל תת קבוצה נדגמה כעבור פרק זמן אחר) התבקשו הסטודנטים להיזכר שוב בפרטים של שני האירועים, וכן לציין מה רמת הביטחון שלהם בדיוק הזיכרונות.
נמצא כי כל הזיכרונות, משני האירועים, הלכו ונעשו פחות מדויקים, ככל שחלף זמן רב יותר מרגע התרחשותם. אך בעוד שלגבי האירוע ה"רגיל" אנשים ציינו כי הם פחות ופחות בטוחים לגבי הדיוק בפרטים, הרי שלגבי אסון התאומים הם היו משוכנעים כי הם זוכרים את כל הפרטים במדויק, בלי קשר לתקופה שחלפה עד שנשאלו, זאת למרות שכמות אי הדיוקים בדיווחיהם הלכה וגדלה כאמור ככל שחלף הזמן, בדיוק באותה מידה כמו בתיאור האירוע הרגיל.
נראה שאשליית דיוק הזיכרון פועלת בצורה החזקה ביותר במקרים שבהם הזיכרונות טעונים מבחינה ריגשית, ולכן נחווים כמלאי חיים יותר.
זיכרונותיו המבולבלים של הנשיא
מקרה נוסף שבו ניתן היה לאמת את הזיכרון עם העובדות, נוגע לזיכרונותיו של הנשיא בוש לגבי אירועי ה-11 בספטמבר. בעודו מדבר בפני כיתת ילדים בבי"ס, נכנסו להודיע לו כי מטוס נוסף התרסק לתוך הבניין השני (תיעוד וידאו). באותו רגע הבין בוש כי מדובר בהתקפה מכוונת ולא בתאונה. על פגיעת המטוס הראשון שמע בוש לפני שנכנס לכיתה.
לפחות בשני אירועים נפרדים, סיפר בוש כי צפה בטלויזיה וראה את התרסקות המטוס הראשון לפני שנכנס לכיתה. כך למשל, ב-4 בדצמבר 2001 בתשובה לשאלתו של ילד, ענה: "ישבתי מחוץ לכיתה, מחכה להיכנס, ראיתי את המטוס הראשון פוגע במגדל וחשבתי לעצמי, איזה טייס גרוע… זו בודאי תאונה נוראית". למעשה לא יתכן כי ראה את ההתרסקות הראשונה, מכיוון שצילומים כאלה לא שודרו באותו יום!
כמובן שתומכי תאוריות קונספירציה חגגו על סיפורו של בוש: אם הוא זוכר שהוא ראה – הוא ראה. ואם הוא ראה – זה שודר. ואם זה שודר – מישהו צילם את זה. ואם מישהו צילם את זה – הוא ידע לכוון את המצלמה מראש, ולפיכך היה שותף לקנוניה, וכו'.
לסיכום: היזהרו מזיכרונות "חיים" וטעונים רגשית. הם ככל הנראה בלתי-מדויקים בדיוק כמו זיכרונות סתמיים, אבל בניגוד לזיכרונות סתמיים, אתם תסרבו להכיר בעובדה זו.
*
זהו, בזאת הסתיימה סדרת הפוסטים על הזיכרון. מקווה שתזכרו ממנה משהו! 🙂
לכל חלקי הסדרה:
- אני זוכר זאת בבירור – זכירת המצופה
- אני זוכר זאת בבירור – חזיתי בנס!
- אני זוכר זאת בבירור – מי הזיז את הזיכרון שלי?
- אני זוכר זאת בבירור – לזכור את שלא קרה
- אני זוכר זאת בבירור – כאילו זה קרה אתמול
חשיבה חדה 
תיאורי הניסויים מובאים בהכללה ("אנשים", "הסטודנטים"); חסרים נתונים כמותיים, באילו אחוזים מדובר, אחרת לכאורה מצטיירת תמונה כאילו כולם לא זוכרים נכון… ונדמה לי (מהרצאה או מקריאה קודמת על הנושא) שהיה מדובר בכשליש מהנבדקים, אחוז לא קטן, ועדיין מיעוט. כלומר רוב האנשים דווקא זכרו נכון, פחות או יותר.
לפני שנים נסעתי עם ידיד ועברנו תאונת דרכים (קלה): מונית שירות שנסעה באדום פגעה ברכב. הרכב היה של אביו, ומיד לאחר מכן הוא עשה את הדבר החכם ונתן לי לכתוב (על נייר) את השתלשלות האירוע. הנייר נשמר אצלו וקיבלתי אותו ממנו לפני שנדרשתי להעיד במשפט (מטעם חברת הביטוח). להפתעתי היה שם סיפור מפורט, מלא בפרטים שלא זכרתי בכלל… אבל זה לא היה סיפור שונה, אותה תמונה גדולה בסה"כ.
עד היום כל העדויות הכתובות שקיבלתי (למשל דף שכתבתי לחברה בספר זיכרונות, תגובה שפרסמתי בפורום או באתר כלשהו לפני שנים) בעיקר הזכירו לי דברים ששכחתי (חלקית או לחלוטין) אבל לא החליפו לי סיפורים אחרים. כבר קרה לא פעם ששמעתי שיר או קראתי טקסט ושכחתי ממנו לחלוטין, וכשנתקלתי בו שוב הייתי בטוחה שזו הפעם הראשונה, עד שמצאתי תגובה שלי בנושא… הדבר המוזר ביותר שקרה לי בסגנון הזה הוא סרט שהייתי משוכנעת שלא צפיתי בו עד שמצאתי עדות (שלי) שכן, אבל אפילו צפייה בטריילר לא הצליחה לעורר אצלי שום זיכרון… פשוט נמחק בשלמותו.
אהבתיאהבתי
לא רציתי להכביד ביותר מדי מספרים, אבל התופעה שהפוסט הזה מצביע עליה היא עקרונית. אין תמיכה מחקרית בקיומם של "זיכרונות מבזק" שאינם דוהים עם הזמן.
הנה ציטוט מהניסוי סביב התפוצצות המעבורת:
Results: 3 (7%) of the participants were able to recall the event with perfect accuracy, while 30 (68) of the participants recalled memories containing varying amounts of distortion and inaccuracy, and 11 (25%) of the participants recalled completely inaccurate memories of the event.
את תוצאות ניסוי מגדלי התאומים קצת יותר קשה לסכם בצורה מספרית – אבל אפשר לעיין במאמר המקושר.
אהבתיאהבתי
זיכרונות דוהים עם הזמן, זה ברור; השאלה אם הם רק דוהים (זה משהו שקורה לי לא מעט, חלקית ואף לחלוטין) או אם הם מוחלפים בזיכרונות אחרים בצורה מהותית. על פניו מהנתונים שציינת כרגע רק במיעוט המקרים האפשרות האחרונה מתרחשת.
אהבתיאהבתי
הנקודה שאני מתמקד בה בפוסט הזה היא לא בזיכרונות עצמם, אלא בביטחון שלנו באמינות הזיכרון. "אשליית הזיכרון המדויק".
כשאנשים נזכרים באירועים "מסעירים" הם בטוחים שהם זוכרים את הפרטים טוב "כאילו זה קרה אתמול". מה שהמחקרים האלה מדגימים זה שהמצב לא כזה בפועל.
אהבתיאהבתי
טוב, ביטחון עצמי מופרז ביכולות או בהבנה אינו ייחודי רק לזיכרון…
רק על עצמי לספר ידעתי: כשאני נזכרת באירועים מסעירים אני לא זוכרת אותם כאילו זה קרה אתמול; אני זוכרת קומץ פרטים עיקריים וזהו בערך.
הזיכרון שלי עובד היטב רק כשמדובר בפרטי טריוויה מטופשים וחסרי חשיבות. 😛
אהבתיאהבתי
פעם קראתי איפשהו (לא יודע עד כמה זה נכון או בדוק) שכל פעם שאנו נזכרים באירוע כלשהו, אנו שולפים אותו מהזיכרון. ואז הוא גם נכתב לנו מחדש בזיכרון אבל הפעם הוא נכתב עם איך שסיפרנו אותו – לכן הוא יכול להיכתב עם שינויים שהכנסנו בו (באופן לא מכוון) לאחר השליפה מהזיכרון. וגם הוא יהיה מושפע מהתחושות שלנו ברגע ההיזכרות שיחליפו את הרגשות שלנו באירוע עצמו..
אהבתיאהבתי
למיטב ידיעתי כך רואים את הדברים היום. מעין אפקט "טלפון שבור". אתה מוזמן לקרוא את כל החלקים הקודמים בסדרה, שמגבים את זה.
אהבתיאהבתי
התאריך של הפוסט מלפני שנתיים וחצי.
אהבתיאהבתי
כן, כשהבחנתי בכך היה מאוחר מדי לתקן. טיוטה של הפוסט הזה נכתבה מזמן ושכבה בבלוג בהמתנה. עקב תקלה כלשהי בניהול הקבצים של הוורדפרס, היא נשארה עם תאריך ישן. כעת כבר אי אפשר לתקן את זה, כי וורדפרס שומר את הקבצים בתיקיות לפי תאריכים, ואם אשנה את התאריך, הפוסט יעבור למקום אחר, וכל מי שקיבל את הלינק יגיע לעמוד שגיאה. (*אני עובד על השרתים של wordpress.com ואין לי שום שליטה על אירגון הקבצים שם).
אהבתיאהבתי
פוסט מעולה. מאוד נהניתי. תודה רבה גלעד
אהבתיאהבתי
מטורף! ומטריד מאוד…. הייתכן שכל הזכרונות שלי מפוברקים? אם אני זוכר דברים שכלל לא התרחשו, חוויות שכלל לא חוויתי, כיצד אוכל לדעת בכלל מי אני? אולי כל הזכרונות שלי הם הלחמות של זכרונות של אחרים וכל מה שאני יודע על עצמי הוא לא יותר מאשר פיקציה? אולי מי שאני זוכר שאני הוא בכלל לא אני?
אהבתיאהבתי
בוודאי לא *כל* הזכרונות מפוברקים, ולא הייתי נסחף עד כדי כך, אבל בהחלט צריך לקחת את הזיכרונות כעדויות מרמה נמוכה מאוד של "ידע", מבחינת אמינות.
אהבתיאהבתי