המוח שלנו הוא כלי חישובי מדהים. מרבית העבודה שהוא מבצע מתרחשת ללא כל מודעות מצידנו. "אנחנו" מקבלים מידע שעבר כמה דרגות של עיבוד, וממשיכים את הפרשנויות שלנו משם.
המוח מניח הנחות סבירות כשהוא מפענח את הקלט החושי, בנסיונו להסיק מסקנות על המציאות בצורה יעילה (נכונה וזריזה) עד כמה שאפשר.
אחת ההנחות הללו היא כי חפצים הינם בולטים ולא שקועים, כלומר קמורים ולא קעורים – הנחה סבירה במיוחד כשמדובר במשהו מוכר כמו פני-אדם למשל.
אפשר להפיל את המוח בפח אם מנצלים הנחה זו, כפי שנראה הפעם.
שימו לב מה קורה כשמסיכה זו מפנה את פניה השקועים כלפינו. המוח מתעקש לראות אותם כבולטים (התרכזו באף למשל), ולפיכך אין ברירה אלא "לראות" את המסכה הופכת את כיוון הסיבוב לפתע. רק כאשר הקלט החושי מפריך באופן בוטה את ההנחה הזו, חוזר המוח לראות את המסכה כשקועה.
גרסה שלי (מאולתרת די בחופזה) בה המסיכה מוצבת קבועה ואני משוטט סביבה עם המצלמה. שימו לב כיצד הדמות מפנה פניה לעבר הצופה, לא משנה לאן יזוז!
החומרים הדרושים: מסכת פלסטיק (2₪ בחנות חומרי יצירה), פנס LED קטן שמאיר אותה מלמטה, בזוית (דבר שמעצים את האפקט, מכיוון שהמוח מניח שאור מגיע מלמעלה. ככה זה בד"כ).
כשצובעים את המסיכה כמו שצריך, האפקט ממש מתעתע:
ראו את הדרקון הזה:
והרי לכם עבודת יצירה נחמדה לילדים! דגם להרכבה עצמית נמצא כאן.
והנה קוביה מרחפת באויר בצורה משונה. חוטים? מגנטים?
שימו לב שלא משנה שהטריק כבר ידוע לכם, המוח פשוט מסרב לראות את הקובייה כשקועה. אין "לנו" כמעט שליטה על תעתועי מוח מסוימים. מודעות לא תמיד עוזרת. אנחנו "רואים" דברים לא נכונים. (לכן חשיבה חדה היא לעיתים קרובות כה קשה – היא נוגדת את החוויות האישיות הבסיסיות ביותר!)
הנה תמונה שמתנהגת בצורה מאוד מוזרה (עד שמפנים אותה קצת יותר מדי הצידה):
מעניין שכאן המוח מוטעה לחשוב שמדובר בתבנית שקועה דווקא, בעוד שהיא למעשה בולטת. (כיצד הושגה ההטעיה הזו?)
דבר מוזר קורה לעפרון כשמשחילים אותו בצמד האומים הזה:
ונסיים בגרסת הקורנפלייקס:
למוח אין ברירה – מכיוון שהוא מניח שהקופסאות בנויות בצורה קמורה, הוא חייב לפרש את מוט המתכת כעקום.
אני ממש ראיתי אותו מתעקל לנגד עיני כדי להשתחל בחורים!
"ראיתי במו עיני!" אינו טיעון כה חזק, מסתבר.
רשומות קודמות בקטגורית תעתועי תפישה
____________________________________________________________________
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חשיבה חדה 
פשוט מדהים איך קופסת קרטון מכופפת מוט שנראה מתכת חזקה
אהבתיאהבתי
מגניב לחלוטין.
אתה אומר – "ראיתי במו עיני!" אינו טיעון כה חזק, מסתבר.
אז נניח שראית מישהו ברחוב עם מוט ושתי קופסאות קורנפלקס (בלי יכולת לבדוק לעומק) – מה היית חושב? איך היית מסביר את זה?
בלי ציניות, אני מנסה להבין את תהליך החשיבה.
אהבתיאהבתי
"וואו, ראיתי משהו ממש מוזר היום ברחוב. לא מסתדר לי עם שום דבר שאני יודע. אולי זו היתה אשלייה? אולי דמיינתי? אולי הוא עבד עלי מאיזושהי סיבה? אולי זו מצלמה נסתרת? זה היה ממש מוזר. אבל אני יודע כמה החושים מטעים. הנה הסיפור הזה. הנה הדוגמה ההיא. חבל שלא צילמתי בוידאו, הייתי יכול לנתח את זה אולי. אחשוב על זה אח"כ. חייב להיות לזה הסבר הגיוני. אני פשוט לא עולה עליו כרגע. וואו זה היה מוזר!"
ועוד משהו שהוכיח עצמו בעבר יותר מפעם אחת.
אספר את מה שהתרחש למישהו אחר, שיודע לחשוב. לפעמים הוא יפתור את התעלומה, כי אני משוחד. אני ראיתי את זה. אני כבר מוטה. נפלתי במלכודת החושים. הוא לא .לפעמים צריך מישהו שלא ראה, בשביל להבין.
אהבתיאהבתי
תודה 🙂
אהבתיאהבתי
ועוד שאלה – נניח שכל זה לא עזר ולא מצאת הסבר הגיוני משום מקור. מה קורה אז?
אהבתיאהבתי
זה נשאר תעלומה בעיני. אנקדוטה שאספר מדי פעם, יתכן ואחזור לנסות לנתח את זה במועדים עתידיים.
יתכן גם, שיום אחד אראה משהו שיפיל לי אסימון פתאום – "אה! זה כנראה מה שקרה שם!" במקרה כזה יש אפשרות שאנסה לאשש את ההסבר הזה ע"י ניסוי כלשהו, לראות אם הוא באמת מסביר את מה שראיתי בצורה משכנעת.
אהבתיאהבתי
תגיד לי אם אני מציקה…
זאת אומרת – שתישאר עם התהייה ולא תנסה לענות עליה בהסבר שהוא מחוץ לגבולות הידוע. נכון?
יש כזה דבר בתפיסת החשיבה החדה, דרך אגב? הסבר שמתבסס על משהו שהוא מחוץ לגבולות הידוע?
(הידוע=טריטוריה #1=כל מה שנבדק בכלים מדעיים ונמצא ידוע בסבירות גבוהה – אני מנסה להשתמש במילים שלך).
אהבתיאהבתי
אז זהו בדיוק מה שהתחלתי לענות לך, ואולי כדאי להקדיש לזה פוסט קצר מתישהו, אבל הרעיון הוא כזה:
האם "הסבר" שנשען על דברים לא ידועים מסביר משהו?
הטענה שלי – לא. הוא רק מגדיל את אי ההבנה ואי הידיעה. זו אשלייה של הסבר.
אלוהים, נשמה, אנרגיות – כל המושגים האלה לא מסבירים כלום. אלה מילים, אוסף של צלילים, שנתפרים אד-הוק. לא ידוע לנו עליהם שום דבר, לא תכונות, לא התנהגות צפויה, כלום. אז באיזה מובן זה מסביר?
זה בדיוק ברמה של "מה זה היה לדעתך? – אני יודע מה זה היה: עב"מ!" (עצם בלתי מזוהה).
אה. עכשיו אנחנו מבינים בדיוק מה זה היה…
אני יכול להעלות השערות מהפכניות, אבל עד שלא אאשש אותן באיזושהי צורה בלתי תלויה, זה רק הסבר אד-הוקי שתפרתי למקרה.
אהבתיאהבתי
כן… תיארתי לעצמי שזו תהיה התשובה.
אני לא מתווכחת, זה ברור לי מאוד שבטריטוריה #1 כך זה צריך להיות. אחרת זה לא מתקדם לשום מקום.
אבל בוא ניקח את זה צעד אחד קדימה. זה ידרוש ממך לעמוד על קרקע קצת פחות יציבה:
האם יש ערך להסבר שנשען ברובו (לא נתקשקש עכשיו על הגדרה מדויקת של "רובו") על דברים ידועים אבל מסיק מהם משהו שהוא קפיצה לוגית *הגיונית* הלאה? (קפיצה שממשיכה את אותו קו מחשבה ומשליכה ממנו למסקנה תאורטית שלא נבדקה ואוששה בכלים מדעיים)?
אני מנסה לחשוב על דוגמא שתבהיר את זה.
אהבתיאהבתי
טוב יש לי דוגמא:
ניסויים הוכיחו שניתן ליצור חיווט חדש במוח בפרק זמן של שבועיים שלושה. למשל ניסוי שבו נתנו למשתתפים לחבוש במשך שבועיים עד שלושה משקפיים קעורות שהפכו את הסביבה (למעלה הפך להיות למטה וההפך). אותם נסיינים "התרגלו" לעיוות וחזרו לתפקד בצורה נורמלית למרות המשקפיים.
הם יצרו רשת עצבית חדשה (זמנית הקישורים מתקבעים סופית אחרי 6 חודשים) שאפשרה להם "לתקן" את העיוות.
עד כאן הידוע.
ועכשיו לקפיצה הלוגית:
בהתבסס על הידע הזה, אני אומרת שניתן לחווט את המוח תוך שלושה שבועות לכל דבר שהוא אם אתמיד במשך שלושה שבועות "לראות" את העולם בצורה האמורה.
לדוגמא – אם אני חולה (אני טוענת שחולי זה חיווט מוחי אבל בוא נשאיר את זה בצד רגע), אני יכולה להחליט שבמשך 3 שבועות אני תופסת את עצמי כבריאה – על פי העיקרון שלעיל – זה יצור אצלי רשת עצבית חדשה שבה אין תפיסה של חולי.
לא יודעת אם זו הדוגמא הכי ברורה אבל בינתיים זה מה שיש.
אהבתיאהבתי
ככה מתקדם המדע. על סמך הידוע עושים קפיצות קטנות, מעלים השערות, ואז ניגשים לבדוק אותן.
משהו ברמה שאת משערת יכול להיות משפט מוטיבציה בסוף מאמר על הידוע. ואז מישהו צריך להרים את הכפפה ולחשוב איך הוא בודק את ההשערה שלו. למשל, לבחור מקרה שונה במקצת, ולבדוק אותו ספציפית, ואז לומר – גם במקרה הזה היה חיווט מחדש. וכו'. רמזים לשינוי חיווט במוח אפשר אולי לקבל מכל מיני צורות מדידיה בלתי תלויות – צריך לבצע את כולן ולבדוק אם אכן גם הן מראות על שינוי, ולא מדובר באיזה ארטיפקט מדידה של השיטה המסוימת המקורית בה השתמשת. כל טענה רצוי מאוד לבדוק באופן בלתי תלוי מכל מיני כיוונים. בד"כ הדברים לא כל כך פשוטים, התוצאות סותרות, ואז צריך להתחיל לשבור את הראש, למה זה ככה.
ספציפית לגבי הדוגמה שנתת, מאוד יתכן שתוך כמה שבועות פיתחת רשת עצבית חדשה שבה אין תפישה של חולי. זה לא אומר כמובן שלא תהיי חולה. אולי אפילו תמותי מבריאות יום אחד…
אהבתיאהבתי
אז מה קו הגבול של הקפיצות הלוגיות? אתה יכול לחשוב על אילו שהם סימנים לכך שהמסקנה הלוגית כבר רחוקה מדי מהבסיס הידוע? האם זה קביל גם לעשות שרשרת של קפיצות לוגיות על אותו קו מחשבה?
מה פתאום אמות?! – אני אחיה לנצח!
פשוט אפתח את הרשת העצבית שמאפשרת להפעיל את גן האלמוות.
(או שאולי זו דוגמא לקפיצה לוגית רחוקה כל-כך שהיא נעלמת במרחב?)
אהבתיאהבתי
בלוגיקה צרופה אין קפיצות. או שמשהו נגזר בצורה חוקית מהנחות קודמות, או שלא. דברנו על זה בכתבות על הלוגיקה. לפיכך עדיף לא לקרוא לזה "קפיצה לוגית" אלא אולי "קפיצה רעיונית".
את יכולה לזנק לאיזה מרחק שאת רוצה ברעיונות שלך, בהשערות שלך. אבל אח"כ את צריכה לגבות את זה בראיות תומכות, כלומר, ניסויים. רצוי הצלבה של ראיות משיטות ניסוייות שונות.
רעיונות מעניינים לא חסרים. אך רק בודדים מהם מסתברים להיות נכונים באיזושהי מידה.
אהבתיאהבתי
אבל התחלנו מדיון על משהו שלא ניתן לגבות אותו כרגע.
אני מנסה להבין מה קו הגבול בין קפיצה רעיונית "הגיונית" (מחוסר מילה אחרת) לבין קפיצה רעיונית מופרכת.
יש איזושהי הגדרה, או סממנים שאפשר להגדיר לקו הגבול הזה?
אהבתיאהבתי
משקפיים קמורות ולא קעורות… convex.
אהבתיאהבתי
קמורים ולא קמורות. משקפים הם זכרים.
אהבתיאהבתי
אף פעם לא שמתי לב…
אהבתיאהבתי
"בלי יכולת לבדוק לעומק" זה המפתח לשאלה שלך.
כשבודקים דברים לעומק הרבה פעמים מה שנחשב מסתורי, מדהים, מרתק וכן הלאה הופך ליבשושי, בנאלי וטכני.
אולי לכן יש 'סמינרים' של החזרה בתשובה. למה סמינר? הרי אפשר פשוט לפרסם את דברי התורה ולתת לאנשים להחליט לבד. אבל לא, אם רוצים שאנשים יחזרו בתשובה צריך להפציץ אותם במסרים מכל הכיוונים, להטיח בהם חצאי עובדות ושקרים מוחלטים, לערבב בין ערכים לנתונים ובין סיפורי מעשיות למציאות והעיקר לא לתת לקורבן שהסכים לבוא לסמינר רגע אחד לחשוב בעצמו על הטיעון האחרון כי הנה בא עוד אחד ובוודאי שלא לתת לו להשוות עם מה שכותב מישהו אחר.
טוב, נרגעתי קצת.
בקיצור – לחשוב לעומק הוא האוייב של כל מיסטיקה , שקר ושרלטנות ולכן 'בלי' לחשוב לעומק זה הרבה פעמים פשוט בלי לחשוב.
אהבתיאהבתי
עדו – אני שמחה שהוקל לך אבל כל קשר בין זה לבין מה ששאלתי די מקרי…
אהבתיאהבתי
"למה סמינר"? הרי אפשר פשוט לפרסם"
למה הרצאות באוניברסיטה? למה לא רק בקריאה(כמו באוניברסיטה הפתוחה)?
אהבתיאהבתי
גדול, ברגע שראיתי את הדרקון הירוק הזה, נזכרתי בתקופה ארוכה שהיה לי כזה ליד המחשב, זה משהו שאי אפשר לשכוח, המבט שלו שעוקב אחריך לכל מקום… ניסיתי להיזכר מאיפה השגתי את זה, ואז פתאום קלטתי שהדפסתי מהאינטרנט. הגיע הזמן לשחזר את ההיסטוריה! תודה רבה גלעד :)))))
והנה למי שגם מעוניין:
יש ללחוץ כדי לגשת אל dragon.pdf
אהבתיאהבתי
גם אני ראיתי במו עיני את המוט מתעקל בוידאו האחרון…
אהבתיאהבתי
כואב לי הראש עכשיו…
אהבתיאהבתי
"אני מנסה להבין מה קו הגבול בין קפיצה רעיונית "הגיונית" (מחוסר מילה אחרת) לבין קפיצה רעיונית מופרכת."
קפיצה רעיונית מופרכת לא קיימת . יש תאוריות אשר ניתנות להפרכה, ויש שאינן. על אלה שאינן איננו יכולים לדעת דבר.
על הרבה מהתאוריות של הפיזיקה כיום אפשר להטביע את החותם של "קפיצה רעיונית מופרכת", אך תג כזה לא עוזר להבין את העולם טוב יותר. כל עוד התאוריה היא בעלת הפרכה היא קבילה, אף על פי שחלק נכבד מהפיזיקה התאוריתית כיום איננה מסוגלת להיות מופרכת בעזרת הטכנולוגיה העכשווית.
וזאת להבדיל ממה שכונה כאן "קפיצה לוגית", הפוזיטיוויסיטים (פילוסופיה מדעית נפוצה כיום) טוענים שאין לאלקטרון מהירות או מיקום באותו נקודת בזמן, מפני שתכונות האלקטרון לא מאפשרות למדוד את שניהם באותו זמן.
הקפיצה הלוגית המתבקשת שלא יכול להיות שלאלקטרון אין מיקום או מהירות בנקודת זמן נתון היא לא קבילה. אם אי אפשר להפריך, זה לא קיים מבחינת המדע. או לפחות נסכים שזה לא רלוונטי.
אהבתיאהבתי
צזיום (?),
כתבת:
"אף על פי שחלק נכבד מהפיזיקה התאורטית כיום איננה מסוגלת להיות מופרכת בעזרת הטכנולוגיה העכשווית".
למשל תאוריית המיתרים?
אז אם אני מבינה נכון, אתה אומר שברגע שתאוריה לא ניתנת להפרכה בכלים מדעיים קיימים (בנקודת זמן מסוימת, כי הכלים משתכללים כל הזמן) היא לא רלוונטית – זאת אומרת היא לא מלמדת אותנו שום דבר ולא מקדמת אותנו לשום מקום.
וכך אתה מאפיין את קו הגבול בין תאוריה "הגיונית" לבין כזאת שמורכבת סתם ממילים שנתפרו אד הוק לאיזשהו הסבר – כפי שגלעד קרא לזה.
נשמע לי כלל אצבע מתאים.
אהבתיאהבתי
אתר עם המון דוגמאות של אשליות אופטיות. מרתק:
http://www.urdjuret.com/Optical/Illusions.htm
אהבתיאהבתי
אכן אוסף מוצלח. תודה!
נראה לי שאארגן פעילות "קייטנת הורים" בקיץ – להכין דרקונים כאלה.
ובכלל תחום חביב עלי מאוד.
אהבתיאהבתי
אפשר להוריד מהאתר הזה קובץ zip של כל האשליות בחינם.
הילדים שלי כל-כך התלהבו מהדרקון שהבטחתי להם שנעשה שניים כאלה והם ייקחו אותם מחר לכיתה להדגים ולהסביר על אשליות אופטיות 🙂
אהבתיאהבתי
מעולה 🙂 (כבר הורדתי).
טיפ: במציאות (שלא דרך עדשת מצלמה בודדת) יש לנו שתי עיניים. זה נותן אינפורמציה תלת מימדית שהורסת במידה מסוימת את האפקט.
הפתרון: לכסות עין אחת עם היד.
אהבתיאהבתי
מעולה, תודה על הטיפ.
ותודה גם על הפוסט, פתח בפנינו עולם שלם ומרתק.
אהבתיאהבתי
עוד אשליה מגניבה
http://www.123opticalillusions.com/pages/albert-einstein-marilyn-monroe.php
מומלץ להדפיס את התמונה, לתלות על קיר עם מרחב מספיק טוב לתמרון וליהנות.
אהבתיאהבתי
האשליה מדהימה אבל איך לומר… מטרידה קצת (יש שלבים שמרלין מונרו עם שפם…)
אהבתיאהבתי
DIY
http://www.deke.com/content/dekes-techniques-057-creating-dual-focus-hybrid-image
אהבתיאהבתי
אאינני מזדהה דרך פייסבוק כי אני מגיב מן המחשב של חבר בחו"ל.
המסכות השקועות אינן נראות כעוקבות במבטן אחרי הצופה אלא ככאלו שנעות באותו כיוון שאליו נע הצופה, אבל במהירות זוויתית כפולה.
קל להבחין בזה וגם לא קשה להבין את הגאומטריה שגורמת לזה.
אהבתיאהבתי
הנה עוד אחת לאוסף:
אהבתיאהבתי
אהבתיLiked by 1 person
אהבתיאהבתי
Patrick Hughes
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=3974183492629407&id=164329586948169
אהבתיאהבתי