אחד הטריגרים לסדרת הפוסטים הנוכחית היתה סערת איגיון שהתחוללה בקבוצת "חשיבה חדה" בפייסבוק. כל סופרלטיב שנייחס לה, יציג רק צללית חיוורת של תופעת הטבע המדהימה שהתחוללה בקבוצה באותם ימים.
So without further ado.

רקע

"המודעות" היא נושא מורכב שנבחן בקבוצת הדיון מנקודות מבט שונות. בין השאר ניסינו להבין קודם כל מהי בדיוק מודעות, ובדקנו כמה פרשנויות מעניינות – כמו זו של ד"ר דניאל דנט למשל. כאן כמובן לא נעסוק בסוגיה עצמה, אלא נתמקד בכשלים הלוגיים שעלו במהלך הדיונים בנושא (פסקה אחת תשמש חומר לפוסט שלם):

שאלה: התיתכן מודעות ללא מוח?

תשובה (לגבי המקום בו נמצאת המודעות):

"המקום הוא לא מחוץ לראש שלך – ולא בראש שלך.

המקום הוא הכל.

היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת – גם לאוויר יש תודעה."

ברוך המקום – ברוך הוא

בהמשך לסקירת המבוא נזכיר כי הלוגיקה מתבססת על מספר מצומצם מאוד של חוקים. אחד החוקים הבסיסיים, המכונה גם חוק הסתירה, אומר שאם אנו טוענים דבר וגם את היפוכו, הרי טענתנו אינה תקפה.

הנה מה שהיה לאריסטו לומר בנושא (לפני למעלה מ-2300 שנה):

"לא אפשרי לאותה תכונה להשתייך ולא להשתייך לאותו דבר בו זמנית ובאותו יחס… אף אחד אינו יכול להניח כי אותו דבר הינו ואינו… ואם לא אפשרי לתכונות סותרות להשתייך בו זמנית לאותו עצם… ואם דעה הסותרת דעה אחרת מנוגדת לה, ברור כי אין זה אפשרי להניח שדבר מסוים הינו ואינו בו זמנית וביחס לאותו עצם… ומכאן שכל אדם המדגים דבר כלשהו, מתייחס לעקרון זה כהנחה הראשונית, משום שזוהי מטבע הדברים נקודת המוצא לכל שאר האקסיומות."

וחזרה לימינו אנו:

"המקום הוא לא מחוץ לראש שלך – ולא בראש שלך"

אז איפה?

הבה ונעזר בדיאגרמת ון פשוטה של הטיעון. הריבוע מייצג את כל העולם (מונח מתמטי שכוונתו להכל, כולל הכל. כן, גם שם. לאו דווקא לעולמנו הארצי, או עולם כזה או אחר).

• אם הוא לא מחוץ לראש שלך, אז הוא בהכרח בראש שלך.
• אם הוא לא בראש שלך, אז הוא בהכרח מחוץ לראש שלך.

חוק הסתירה אינו מאפשר לטעון את שתי הטענות בו זמנית, בצורה תקפה.

וכפי שנאמר לא פעם בדיון זה ובאחרים: זה שניתן לנסח משהו במילים, לא אומר שזה נכון.

שקול מילה

"המקום הוא הכל."

עכשיו אולי אנחנו מתחילים להבין. אם המקום הוא הכל, הרי שהוא גם בתוך הראש שלך, וגם מחוץ לו. הוא מהווה איחוד של קבוצה יחד עם שלילתה. בתורת הקבוצות, כל איחוד בין קבוצה לשלילתה הוא 'כל העולם'.

הבה נבצע תיקון לטענה הראשונה:

"המקום הוא גם מחוץ לראש שלך – וגם בראש שלך"

עכשיו לפחות יש לנו עיקביות לוגית בין הטענות. בהנחה שהמקום הוא כל העולם, אפשר לקבל את הטענה הראשונה. הטענות שקולות לוגית. טענות שקולות הינן נכונות (או לא נכונות) באותם מקרים – אין צורך לוגי לטעון את כולן.
אבל יש צרכים אחרים. נרחיב על כשלים סגנוניים ודמגוגיים בפוסט מיוחד לנושא, אך רק נציין כי אחת הדרכים לשכנע במשהו היא לחזור עליו, עד זרא. הטכניקה לכשעצמה אינה בהכרח מזיקה, ועוזרת לזכירות, או להדגשה. אך כאשר משתמשים בחזרות אינספור כדי להתיש את המאזין, עד שיסכים (או יפסיק להתווכח) – זוהי הטייה. מבחינה לוגית, הקבוצה 'כל העולם' היא בעלת אינסוף הגדרות שקולות, כך שניסיון לפרט את כולן אינו נחוץ.

* נציין שכנראה זו לא היתה הכוונה בדיון המקורי, הדברים מובאים כאן (ואף מוצאים מהקשרם המקורי) רק כדי להדגים כשלים.

ערפל קרב

לפני שנעבור לטיעון השלישי, נשתהה לרגע על היבט נוסף של שתי הטענות הראשונות, שקשור בעירפול – משפחה שלמה של כשלים לוגיים בהם הטיעון רב משמעי, ומכיל כשל בפרשנויות השונות האפשריות להנחותיו.

מכיוון שהמושג תודעה לא הוגדר היטב (משימה לא פשוטה כשלעצמה), לא ברור האם תודעה היא משהו פרטי – כלומר שייכת למישהו; או אולי אוניברסלי, כלומר נמצאת בכל מקום, ואולי משהו מורכב יותר כמו תודעה של מישהוא אשר נמצאת בכל מקום. בכל מקרה, לא נצלול לחקר התודעה כרגע…

עירפול יכול לשבש טענות תקפות לכאורה מכל סוג, מכיוון שהוא מאפשר יותר מפרשנות אחת של ההנחות או המסקנה, ולכן הטיעון הופך רב משמעי ולא מובהק. הכשל הוא לוגי כי טענה אמורה להיות בעלת משמעות מוגדרת. שימוש מכוון ברב-משמעות מאפיין גם כשל סגנוני בטקטיקה בה הטוען לא מתחייב על דבר בעצם, ומאפשר לעצמו חופש תמרון עתידי מלא, לפי הצרכים והתפתחות הדיון. ישנן צורות רבות של כשלי עירפול:

מילה רב-משמעית – מצב בו טענות שונות בטיעון מורכב משתמשות באותה מילה כל פעם במשמעות אחרת, ולפיכך הטיעון עצמו אינו עקבי או בר משמעות.

בדיון על מה קדם למה – המוח או הנשימה (ונשים בצד לרגע את ההגיון שבשאלה הזו), נעשה שימוש רב משמעי במילה נשימה (נשימה תאית מחד, ומאידך נשימה המחייבת מערכת נשימה כמו הנשימה הריאתית שלנו). לכן לא ממש ניתן לענות על השאלה כפי שנוסחה.

אתנחתא מוסיקלית:

• לכל החיפושיות שש רגלים.
• ג'ון לנון הוא חיפושית.
• לכן, לג'ון לנון שש רגליים.

אמפיבולה – מצב בו המבנה הדקדוקי / הלשוני רב משמעי, ומכיל מספר פרשנויות אפשריות בו זמנית.

"ביבי פגש את אובמה כשהוא ירד מן הסוס. הוא היה עצבני ומתוח, אז ביבי דחף לו קוביית סוכר כדי שיירגע" – לא מכובד.
ונעבור לחידה: זבוב עף בחצר ועל זנבו יושב כלב. כיצד יתכן? (המקור כאן)

כשל הרכבה – הסקה שגויה מן הפרט אל הכלל: כאשר מסיקים שמשהו נכון ביחס לכלל, על סמך כך שהוא נכון ביחס לחלק מהקבוצה.

אוסף שחקני הכדורגל הכי טובים בעולם, אינו יוצר את קבוצת הכדורגל הטובה בעולם (יסלחו לי תומכי הגלקטיקוס – שבו בצד רגע).

כשל חלוקה – היקש שגוי מן הכלל אל הפרט: כאשר מסיקים כי משהו נכון ביחס לפרטים בקבוצה, מתוך כך שהוא נכון לקבוצה כולה.
"אטומים של מים חייבים להיות… רטובים" (ויקיפדיה) – תכונה של השלם (מים) מיוחסת לכל חלקיו.

בדומה לדוגמא על חלוקה, נכון גם לומר שהתזמורת הטובה בעולם, אינה מורכבת בהכרח מן הנגנים הטובים בעולם כל אחד בפני עצמו.

ונסיים את מסך העשן בדוגמא נוספת מדיון על האור:

"האם האור הוא תופעה חומרית? אם האור אינו תופעה חומרית כיצד היתם מגדירים תופעה זו? תופעה רוחנית? נפשית?"

כפי שרמזו כמה חברים בקבוצה, העירפול סביב המילה חומר (מלשון matter או substance, או מלשון גשמיות, או אולי מה שלא מתאים להקשר כאן: משהו לעשן?) ויותר מכך – הצרוף "תופעה חומרית" שאינו מוגדר, אינו מאפשר דיון ענייני.
האם הכוונה לחומר במובן של בעל מסה? כי אז האור אינו חומר. האם הכוונה חומרי בניגוד לרוחני? כי אז האור הוא תופעה פיזיקלית-חומרית. כמובן שאם נחליף הגדרה בכל רגע, הבלבול יהיה גדול (וכן בזבוז הזמן בדיון על כך).

[מה שמזכיר את משחק המילים הבא: מה ההיפך מכבד? –קל. וההיפך מקל? קשה כמובן. וההיפך מקשה? רך.]

קח אוויר, קח אוויר – תרחרח ותריח קח אוויר

ואם כבר בנשימה תאית ונשימת בני אדם עסקינן (דבר טוב כפי שתראו מייד), נעבור לחלק המסיים של הטיעון:

"היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת – גם לאוויר יש תודעה."

קשה לדעת היכן להתחיל בניתוח הכשלים, יש פה חומר לקורס שלם…
נתמקד בכשל נון סקוויטר – המסקנה אינה נובעת מן ההנחות. אחד המאפיינים הכלליים של כשלים לוגיים.

אולי המסקנה נכונה ואולי לא, אך ההנחות, גם אם הן נכונות, אינן מובילות אליה (במקרה זה קל לראות זאת מיד, שכן המונח תודעה לא מוזכר כלל בהנחות הטיעון). טיעון מהצורה הזו אינו טיעון תקף.

באותה המידה אפשר היה לטעון:
"היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת – גם לאוויר יש מעיים" – מסקנה שבבירור אינה נכונה (וגם היא אינה נובעת מההנחות).
או "היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת – לריבוע ארבע צלעות" – הפעם המסקנה נכונה, אך שוב, לא נובעת מההנחות.

ע"י הוספת הנחות מסוימות, אפשר להפוך את הטיעון לתקף, כלומר, המסקנה תהפוך להיות נובעת מן ההנחות. למשל  –

1. אתה נושם אוויר.
2. אדם מת אינו נושם אויר.
3. אדם חי הינו בעל תודעה.
4. אויר יוצא ונכנס מאדם חי במהלך תהליך הנשימה.
5. התודעה הופכת לחלק בלתי נפרד מכל דבר אשר נכנס ויוצא מאדם חי.

הסקת המסקנה: מכיוון שאתה נושם (הנחה 1), הרי שאתה חי (הנחה 2), ולפיכך בעל תודעה (הנחה 3), מכיוון שבמהלך הנשימה אתה מכניס ומוציא אויר (הנחה 4) והיות ותודעה הופכת לחלק בלתי נפרד מכל דבר אשר נכנס ויוצר מאדם חי (הנחה 5) => הרי שגם לאויר יש תודעה.
מש"ל – מה שצריך להוכיח.

בצורה כזו, הטיעון יהיה תקף (כלומר, המסקנה תנבע מההנחות). אך האם המסקנה תהיה נכונה? זה כבר מותנה בנכונות כל ההנחות. אנחנו סקפטיים בעיקר לגבי נכונות הנחה 5 – למרות שתודעת הצרכים יכול להיות ענף ניו אייג' פופולרי בהמשך לרפואה זו…

* הערה צדדית אך חשובה: כשל של השמטת הנחות סמויות הינו נפוץ מאוד בחיי היום-יום, ונובע מהשאיפה שלנו לתקשר זה עם זה באופן יעיל ואינטליגנטי. דיון תקף לוגית שמפרט את כל ההנחות הסמויות יכול להיות מייגע עד מאוד. אך במקרים בהם אנו דנים בעניינים לא טריוויאליים כגון מהותה של התודעה, או טוענים טענות בדבר קיומם של כוחות על טבעיים למשל, סומא עלינו לא להיות עיוורים להנחות הסמויות שלנו.

שיעורי בית

כל מה שנשאר עכשיו זה להבין מה זה תודעה, או לחילופין לפתור את החידה – מה שיותר קל לכם (אתם יכולים לנסות לפתור בהערות, אז אזהרת ספוילר למי שרוצה להתמודד לבד – פתור ואז הבט בהערות). בינתיים תודה.

ואי אפשר לסיים בלי היהלום שבכתר:

"אני סומכת על האי-מוח שלי – שממנו כל המוח שבעולם מגיע".

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!