בלבולי מוח – דרך המשי

אחד הטריגרים לסדרת הפוסטים הנוכחית היתה סערת איגיון שהתחוללה בקבוצת "חשיבה חדה" בפייסבוק. כל סופרלטיב שנייחס לה, יציג רק צללית חיוורת של תופעת הטבע המדהימה שהתחוללה בקבוצה באותם ימים.
So without further ado.

רקע

"המודעות" היא נושא מורכב שנבחן בקבוצת הדיון מנקודות מבט שונות. בין השאר ניסינו להבין קודם כל מהי בדיוק מודעות, ובדקנו כמה פרשנויות מעניינות – כמו זו של ד"ר דניאל דנט למשל. כאן כמובן לא נעסוק בסוגיה עצמה, אלא נתמקד בכשלים הלוגיים שעלו במהלך הדיונים בנושא (פסקה אחת תשמש חומר לפוסט שלם):

שאלה: התיתכן מודעות ללא מוח?

תשובה (לגבי המקום בו נמצאת המודעות):

"המקום הוא לא מחוץ לראש שלך ולא בראש שלך.

המקום הוא הכל.

היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת גם לאוויר יש תודעה."

ברוך המקום – ברוך הוא

בהמשך לסקירת המבוא נזכיר כי הלוגיקה מתבססת על מספר מצומצם מאוד של חוקים. אחד החוקים הבסיסיים, המכונה גם חוק הסתירה, אומר שאם אנו טוענים דבר וגם את היפוכו, הרי טענתנו אינה תקפה.

הנה מה שהיה לאריסטו לומר בנושא (לפני למעלה מ-2300 שנה):

"לא אפשרי לאותה תכונה להשתייך ולא להשתייך לאותו דבר בו זמנית ובאותו יחס… אף אחד אינו יכול להניח כי אותו דבר הינו ואינו… ואם לא אפשרי לתכונות סותרות להשתייך בו זמנית לאותו עצם… ואם דעה הסותרת דעה אחרת מנוגדת לה, ברור כי אין זה אפשרי להניח שדבר מסוים הינו ואינו בו זמנית וביחס לאותו עצם… ומכאן שכל אדם המדגים דבר כלשהו, מתייחס לעקרון זה כהנחה הראשונית, משום שזוהי מטבע הדברים נקודת המוצא לכל שאר האקסיומות."

וחזרה לימינו אנו:

"המקום הוא לא מחוץ לראש שלך ולא בראש שלך"

אז איפה?

הבה ונעזר בדיאגרמת ון פשוטה של הטיעון. הריבוע מייצג את כל העולם (מונח מתמטי שכוונתו להכל, כולל הכל. כן, גם שם. לאו דווקא לעולמנו הארצי, או עולם כזה או אחר).

  • אם הוא לא מחוץ לראש שלך, אז הוא בהכרח בראש שלך.
  • אם הוא לא בראש שלך, אז הוא בהכרח מחוץ לראש שלך.

חוק הסתירה אינו מאפשר לטעון את שתי הטענות בו זמנית, בצורה תקפה.

וכפי שנאמר לא פעם בדיון זה ובאחרים: זה שניתן לנסח משהו במילים, לא אומר שזה נכון.

שקול מילה

"המקום הוא הכל."

עכשיו אולי אנחנו מתחילים להבין. אם המקום הוא הכל, הרי שהוא גם בתוך הראש שלך, וגם מחוץ לו. הוא מהווה איחוד של קבוצה יחד עם שלילתה. בתורת הקבוצות, כל איחוד בין קבוצה לשלילתה הוא 'כל העולם'.

הבה נבצע תיקון לטענה הראשונה:

"המקום הוא גם מחוץ לראש שלך וגם בראש שלך"

עכשיו לפחות יש לנו עיקביות לוגית בין הטענות. בהנחה שהמקום הוא כל העולם, אפשר לקבל את הטענה הראשונה. הטענות שקולות לוגית. טענות שקולות הינן נכונות (או לא נכונות) באותם מקרים – אין צורך לוגי לטעון את כולן.
אבל יש צרכים אחרים. נרחיב על כשלים סגנוניים ודמגוגיים בפוסט מיוחד לנושא, אך רק נציין כי אחת הדרכים לשכנע במשהו היא לחזור עליו, עד זרא. הטכניקה לכשעצמה אינה בהכרח מזיקה, ועוזרת לזכירות, או להדגשה. אך כאשר משתמשים בחזרות אינספור כדי להתיש את המאזין, עד שיסכים (או יפסיק להתווכח) – זוהי הטייה. מבחינה לוגית, הקבוצה 'כל העולם' היא בעלת אינסוף הגדרות שקולות, כך שניסיון לפרט את כולן אינו נחוץ.

* נציין שכנראה זו לא היתה הכוונה בדיון המקורי, הדברים מובאים כאן (ואף מוצאים מהקשרם המקורי) רק כדי להדגים כשלים.

ערפל קרב

לפני שנעבור לטיעון השלישי, נשתהה לרגע על היבט נוסף של שתי הטענות הראשונות, שקשור בעירפול – משפחה שלמה של כשלים לוגיים בהם הטיעון רב משמעי, ומכיל כשל בפרשנויות השונות האפשריות להנחותיו.

מכיוון שהמושג תודעה לא הוגדר היטב (משימה לא פשוטה כשלעצמה), לא ברור האם תודעה היא משהו פרטי – כלומר שייכת למישהו; או אולי אוניברסלי, כלומר נמצאת בכל מקום, ואולי משהו מורכב יותר כמו תודעה של מישהוא אשר נמצאת בכל מקום. בכל מקרה, לא נצלול לחקר התודעה כרגע…

עירפול יכול לשבש טענות תקפות לכאורה מכל סוג, מכיוון שהוא מאפשר יותר מפרשנות אחת של ההנחות או המסקנה, ולכן הטיעון הופך רב משמעי ולא מובהק. הכשל הוא לוגי כי טענה אמורה להיות בעלת משמעות מוגדרת. שימוש מכוון ברב-משמעות מאפיין גם כשל סגנוני בטקטיקה בה הטוען לא מתחייב על דבר בעצם, ומאפשר לעצמו חופש תמרון עתידי מלא, לפי הצרכים והתפתחות הדיון. ישנן צורות רבות של כשלי עירפול:

מילה רב-משמעית – מצב בו טענות שונות בטיעון מורכב משתמשות באותה מילה כל פעם במשמעות אחרת, ולפיכך הטיעון עצמו אינו עקבי או בר משמעות.

בדיון על מה קדם למה – המוח או הנשימה (ונשים בצד לרגע את ההגיון שבשאלה הזו), נעשה שימוש רב משמעי במילה נשימה (נשימה תאית מחד, ומאידך נשימה המחייבת מערכת נשימה כמו הנשימה הריאתית שלנו). לכן לא ממש ניתן לענות על השאלה כפי שנוסחה.

אתנחתא מוסיקלית:

  • לכל החיפושיות שש רגלים.
  • ג'ון לנון הוא חיפושית.
  • לכן, לג'ון לנון שש רגליים.

אמפיבולה – מצב בו המבנה הדקדוקי / הלשוני רב משמעי, ומכיל מספר פרשנויות אפשריות בו זמנית.

"ביבי פגש את אובמה כשהוא ירד מן הסוס. הוא היה עצבני ומתוח, אז ביבי דחף לו קוביית סוכר כדי שיירגע" – לא מכובד.
ונעבור לחידה: זבוב עף בחצר ועל זנבו יושב כלב. כיצד יתכן? (המקור כאן)

כשל הרכבה – הסקה שגויה מן הפרט אל הכלל: כאשר מסיקים שמשהו נכון ביחס לכלל, על סמך כך שהוא נכון ביחס לחלק מהקבוצה.

אוסף שחקני הכדורגל הכי טובים בעולם, אינו יוצר את קבוצת הכדורגל הטובה בעולם (יסלחו לי תומכי הגלקטיקוס – שבו בצד רגע).

כשל חלוקה – היקש שגוי מן הכלל אל הפרט: כאשר מסיקים כי משהו נכון ביחס לפרטים בקבוצה, מתוך כך שהוא נכון לקבוצה כולה.
"אטומים של מים חייבים להיות… רטובים" (ויקיפדיה) – תכונה של השלם (מים) מיוחסת לכל חלקיו.

בדומה לדוגמא על חלוקה, נכון גם לומר שהתזמורת הטובה בעולם, אינה מורכבת בהכרח מן הנגנים הטובים בעולם כל אחד בפני עצמו.

ונסיים את מסך העשן בדוגמא נוספת מדיון על האור:

"האם האור הוא תופעה חומרית? אם האור אינו תופעה חומרית כיצד היתם מגדירים תופעה זו? תופעה רוחנית? נפשית?"

כפי שרמזו כמה חברים בקבוצה, העירפול סביב המילה חומר (מלשון matter או substance, או מלשון גשמיות, או אולי מה שלא מתאים להקשר כאן: משהו לעשן?) ויותר מכך – הצרוף "תופעה חומרית" שאינו מוגדר, אינו מאפשר דיון ענייני.
האם הכוונה לחומר במובן של בעל מסה? כי אז האור אינו חומר. האם הכוונה חומרי בניגוד לרוחני? כי אז האור הוא תופעה פיזיקלית-חומרית. כמובן שאם נחליף הגדרה בכל רגע, הבלבול יהיה גדול (וכן בזבוז הזמן בדיון על כך).

[מה שמזכיר את משחק המילים הבא: מה ההיפך מכבד? –קל. וההיפך מקל? קשה כמובן. וההיפך מקשה? רך.]

קח אוויר, קח אוויר – תרחרח ותריח קח אוויר

ואם כבר בנשימה תאית ונשימת בני אדם עסקינן (דבר טוב כפי שתראו מייד), נעבור לחלק המסיים של הטיעון:

"היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת גם לאוויר יש תודעה."

קשה לדעת היכן להתחיל בניתוח הכשלים, יש פה חומר לקורס שלם…
נתמקד בכשל נון סקוויטרהמסקנה אינה נובעת מן ההנחות. אחד המאפיינים הכלליים של כשלים לוגיים.

אולי המסקנה נכונה ואולי לא, אך ההנחות, גם אם הן נכונות, אינן מובילות אליה (במקרה זה קל לראות זאת מיד, שכן המונח תודעה לא מוזכר כלל בהנחות הטיעון). טיעון מהצורה הזו אינו טיעון תקף.

באותה המידה אפשר היה לטעון:
"היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת – גם לאוויר יש מעיים"מסקנה שבבירור אינה נכונה (וגם היא אינה נובעת מההנחות).
או "היות ואתה נושם אוויר ובלי אוויר היית מת – לריבוע ארבע צלעות" – הפעם המסקנה נכונה, אך שוב, לא נובעת מההנחות.

ע"י הוספת הנחות מסוימות, אפשר להפוך את הטיעון לתקף, כלומר, המסקנה תהפוך להיות נובעת מן ההנחות. למשל  –

  1. אתה נושם אוויר.
  2. אדם מת אינו נושם אויר.
  3. אדם חי הינו בעל תודעה.
  4. אויר יוצא ונכנס מאדם חי במהלך תהליך הנשימה.
  5. התודעה הופכת לחלק בלתי נפרד מכל דבר אשר נכנס ויוצא מאדם חי.

הסקת המסקנה: מכיוון שאתה נושם (הנחה 1), הרי שאתה חי (הנחה 2), ולפיכך בעל תודעה (הנחה 3), מכיוון שבמהלך הנשימה אתה מכניס ומוציא אויר (הנחה 4) והיות ותודעה הופכת לחלק בלתי נפרד מכל דבר אשר נכנס ויוצר מאדם חי (הנחה 5) => הרי שגם לאויר יש תודעה.
מש"ל – מה שצריך להוכיח.

בצורה כזו, הטיעון יהיה תקף (כלומר, המסקנה תנבע מההנחות). אך האם המסקנה תהיה נכונה? זה כבר מותנה בנכונות כל ההנחות. אנחנו סקפטיים בעיקר לגבי נכונות הנחה 5 – למרות שתודעת הצרכים יכול להיות ענף ניו אייג' פופולרי בהמשך לרפואה זו

* הערה צדדית אך חשובה: כשל של השמטת הנחות סמויות הינו נפוץ מאוד בחיי היום-יום, ונובע מהשאיפה שלנו לתקשר זה עם זה באופן יעיל ואינטליגנטי. דיון תקף לוגית שמפרט את כל ההנחות הסמויות יכול להיות מייגע עד מאוד. אך במקרים בהם אנו דנים בעניינים לא טריוויאליים כגון מהותה של התודעה, או טוענים טענות בדבר קיומם של כוחות על טבעיים למשל, סומא עלינו לא להיות עיוורים להנחות הסמויות שלנו.

שיעורי בית

כל מה שנשאר עכשיו זה להבין מה זה תודעה, או לחילופין לפתור את החידה – מה שיותר קל לכם (אתם יכולים לנסות לפתור בהערות, אז אזהרת ספוילר למי שרוצה להתמודד לבד – פתור ואז הבט בהערות). בינתיים תודה.

ואי אפשר לסיים בלי היהלום שבכתר:

"אני סומכת על האי-מוח שלי שממנו כל המוח שבעולם מגיע".

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

Advertisements

14 מחשבות על “בלבולי מוח – דרך המשי

  1. תודה שרון – הצלחת לבלבל אותי לגמרי ולפיכך הבנתי הכל בבהירות, תוך שאני חושב על כך מבלי להשתמש במוח. אבל המקלדת שלי קלטה את המסר בתודעה שלה והעבירה לי את הכל בתדר המדויק ביותר היישר אל חדרי הלב תוך עקיפת המיינד. יישר כח!

    ועכשיו תוך שימוש בשכל, אתגר לא טריוויאלי לך: האם תוכל לשים ליד כל ציטוט קישור למקורו הפייסבוקי? (אפשר לקשר לכל פוסט והערה בפייסבוק – הקישור "מתחבא" בשורה מתחת לפוסט שאומרת באיזה תאריך/שעה הוא פורסם.)

    אהבתי

  2. תודה יובל – יכול. שקלנו אם לציין את הדוברים, ובינתיים החלטנו שלא (ולכן לא הוספנו מראה מקום). היו לנו כל מיני שיקולים, שאני יכול לפרט, ונשמח לשמוע מה אתם חושבים, ואולי לשנות זאת (אפשר תמיד להוסיף מראה מקום).

    ההערה שלך חמודה וקלילה ואני עכשיו אנסה לענות ברצינות. אז אזהרה: הערה "כבדה" ודי משעעמת למטה. מהר ללחוץ על SCROLL ולברוח!

    למה לא לציין?
    1) כדי להתמקד בלוגיקה, ולא בדובר (רק חסר לנו שנכניס את עצמנו לאד הומינם – זה אד מאוד חם). קורא חד ישים לב שחטאנו בזה טיפונת בפוסט הזה, היה מאוד קשה בלי.
    2) כדי למנוע "הרגשה" של אח גדול בקבוצה (כל מה שמישהוא יגיד, אפשר לקחת, להוציא מהקשר ולרקוח מטעמים, או דברים פחות טעימים אולי).
    3) כדי לא לפגוע או להעליב אף אחד – אין לנו מטרה כזאת
    4) באופן אישי אני מאמין שזהות שמישהוא יוצר בין דעתו לעצמו יוצרת בעיית אגו (או ההפך…) – בעיני כאשר אתה הופך דעה שלך (שהיא לטעמי בסך הכל שיקוף של ניסיון חייך) למהותך ועצמך – קשה לך מאוד לשנות אותה, או אפילו לבחון אותה בצורה שקולה. כי ברי אם היא אינה נכונה, זה אולי אומר שאתה "לא נכון", וזה לא כיף. זו אחת הסיבות שבתור אתאיסט אני מאוד נזהר בשיחות עם מאמינים. המון קליפות ביצים לא לשבור. לענייננו, הכוונה בפוסטים להתמקד בטיעונים, ואפילו אולי (וזה קצת יומרני) לאפשר לדובר לשקול את הטיעון – לכן חייבים לתת לו את "המרחק" ולא לציין את שמו.
    5) בקבוצה אנו שמחים על מגוון דעות, וגם מקבלים בשמחה מי שלא בקיא בהתנסחות לוגית – בתקווה שאנו "נזרום" לאט לאט לכוון שבו גם דעות 'מיוחדות' יזכו בסוף להסבר כלשהוא, הבנוי איכשהוא על חוקיות. כך יהיה קל לכולם להתמקד בנכונות הרעיון ע"ס הממצאים. לכן לא רוצים "לתפוס" מישהוא בזמן שהוא לומד איך אחרים בונים טיעון.
    6) לעיתים אנו "נשחק" בטיעון, כדי להדגים כשלים. ייתכן והדובר כלל לא כשל בכשלים אלו, ולמעשה באופן כזה אנו "צובעים" את הדיון במה שאנו רוצים, "ומשהו מזה" יידבק לדובר, אם נציין את שמו – מבלי אשמתו. זה קצת לא פייר.
    ,
    למה כן?
    1) חשיפת מקורות מאפשרת ניתוח חד. זה אחד מהבסיסים של חשיבה חדה: להגיע עמוק, למקור, ולקלף פרשנויות שגויות.
    2) זה מעניין לקרוא את הקונטקסט.
    3) במקרים מסויימים יש הרבה יותר פנינים בשיחה בפייסבוק, ממה שהעזנו לחשוף…
    4) חוצמזה – ביקשת יפה – מה לא?

    אז זה מה שעבר לנו בראש. עכשיו אתה יכול לשמוח: איזה כיף לך שאתה לא אנחנו ויכול לחשוב על דברים אחרים.

    אהבתי

    • פעם ראשונה שנתקלתי בזה. Priceless…
      מצטרפת לבקשה של יובל לקרוא את הדיון המקורי… מכל הסיבות שציינת שכן.

      אם מישהו כתב את הדברים בדיון פומבי, זה בכל מקרה גלוי לעולם. אז גם אם לא מצטטים ישירות בטקסט, אפשר לענות לי כאן עם קישור לפוסט הרלוונטי בפייסבוק…

      תודה מראש 🙂

      אהבתי

  3. וואי זה היה מצחיק. נהנתי מאוד לקרוא, אלו בדיוק הדברים שעברו לי בראש בזמן הדיונים המייגעים/משעשעים/הזויים/מלמדים האלו. והתייחסות לכותרת בלי ספוילרים, I see what you did there

    אהבתי

  4. השימוש בדיאגרמות וון להבהרת חוק הסתירה הוא לא מוצלח (מבחינת הטיעון של המאמר), כי הוא מייד מעלה את המקום הברור שבו חוק הסתירה נופל: ישנו מקום שהוא לא בפנים ולא בחוץ, או לחילופין, גם בפנים וגם בחוץ, ואלה כמובן נקודות השפה (נקודות הגבול). כמובן שזאת לא היתה כוונת המשורר, אבל זה בכל זאת יוצא קצת מגוחך.

    מעבר לזה. חוק הסתירה מתווה רק את גבולות ההבנה האנושית, ולא את גבולות המציאות. האמת, אפילו זה לא: אין לנו שום בעיה למשל להבין שאדם אחד שונא וגם אוהב אדם שני בו-זמנית. כך שאפשר להגיד שחוק הסתירה הוא כלל אצבע נוח לבדיקת תיאוריות מדעיות אלמנטריות. כשדנים בתודעה האנושית, אין לו יותר מידי ערך.

    אהבתי

    • תודה על התגובה. אני יכול להבין את נקודת המבט שלך.

      אנחנו נכנסים קצת למקום הזה בין שפה, למתמטיקה. כמו שלקו אין עובי, אבל כשמציירים אותו יש לו, בתורת הקבוצות (שדיאגרמת ון מתארת סימבולית) אין עובי לקו. אם תרצה השקה בין שתי קבוצות יש ממש שטח משותף.
      גם הדוגמא של אדם שאוהב ושונא בעייתית. שונא הוא לא ההפך הלוגי מאוהב, למרות שהוא הופכי בשפה. אני לא אוהב הרבה אנשים, אבל שונא מעט מאוד, אם בכלל.
      אז למעשה אנחנו אומרים משהו שנראה זהה, אבל מיישמים בשני דומיינים נפרדים – ואכן יהיו הבדלים. בעולם הלוגי, חוק הסתירה מוגדר היטב, ובעל ערך בדיונים לוגיים על כל נושא, לטעמי. גם על התודעה האנושית. אולי במיוחד, על דברים לא מוגדרים, צריך להיזהר שבעתיים. באותה נשימה ממש (לא תאית ולא ריאתית, סתם ביטוי כזה) השפה אינה חד משמעית וניסינו להתייחס לכך במבוא וגם כאן. כך שבהחלט תלוי מאיפה אתה בא.

      אחת המטרות של הפוסט הזה והסדרה כולה, ולכן גם התגובה הזו, היא להסכים על המכנה המשותף המוגדר טוב יותר. הגיון ולוגיקה משרתים זאת, ולכן יכולים להוות בסיס לשיתוף, דיון, ניתוח ומחקר, כאשר חוקי היסוד פשוטים יותר, ואז הזמן והדיון מתמקדים בנושא הנחקר. לשפה כשל איהרנטי ליצירת מכנים משותפים, תלויית תרבות וקונטקסט, ומחייבת הגדרות לפני שאפשר להתחיל, אחרת כל אחד מדבר על משהו אחר, להסכמות אין ערך, וכך גם לאי הסכמות – הכל תלוי למה התכוונת. אני מקצין מעט, אבל לא מדי – את יכולה לראות המון דיונים בקבוצה שבה קורה בדיוק המצב הזה. אז אנו רוצים להראות כלי נוסף, שאפשר להשתמש בו, ואולי אפילו מומלץ.

      ובנימה אחרת, אם הצלחנו להעלות בדל גיחוך על שפתך, מכל סיבה שהיא – נסתפק בכך! "קצת מגוחך" עבור הרבה מן הדברים שאני עושה, זה סופרלטיב מדהים! אז תודה 2x.

      אהבתי

    • אני דווקא הבנתי את זה אחרת: "יושב על הזנב של מישהו" במובן המטאפורי של "עוקב אחריו מקרוב". כך שבעוד דן מתאר זבוב מעופף, וכלב סטטי, התמונה שעלתה לי בראש היא של זבוב מעופף בחצר, יחסית קרוב לקרקע, והכלב מתרוצץ אחריו במרחק נגיעה, אבל לא תופס.

      כי אם דקדוק דו-משמעי הוא בעייתי, מה תעשו כשהשלם גדול מסך מרכיביו? ("יושב על זנבו" הוא "רץ אחריו", אבל לא בישיבה ולא בזנב יש איזושהי תנועה :-))

      אהבתי

  5. פתרון החידה:
    הזנב הוא של הכלב ולפיכך הכלב יושב על זנבו בעוד הזבוב מתעופף בחצר, למרות שאני חושב שאין כאן כלל דו לשוניות משום שלזבוב אין זנב.
    פוסט מעניין ביותר רק הערה קטנה:
    ג'ון לנון איננו חיפושית הוא ביטל , למעשה מדובר בטעות שנוצרה בשפה העברית שמקורה בתרגום שמיעתי
    חפושיות beetles
    ביטלס beatles
    חג שמחחחח

    אהבתי

  6. אוהבת מאוד את הבלוג, אבל בפוסט הזה קצת פספוס בעיני שהתמקדתם ב"טענות" שהן כל כך בעליל קשקוש חסר פשר, שבזבוז זמן בעיני להתייחס אליו בכלל.
    מי שטוען טענות מסוג זה וגם מי שמאזין להן ברצינות הם אנשים שלוגיקה והגיון כל כך זרים להם ורחוקים מצורת החשיבה שלהם, ששום דבר שיכתב בבלוג כזה לא ישפיע עליהם ולא יובן להם.
    מעניין היה יותר בעיני לקרוא ניתוח מסוג זה על נאום או קטע כתוב של רטוריקנים אמיתיים או מומחים, בדומה לסרטון של אובאמה מהפוסט הקודם.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s