בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות

בחלקים הקודמים סקרנו לעומק כמה וכמה מקרים שנחשבים למרשימים והאמינים מכולם, אלה שאמורים לשכנע אף את הספקנים הקיצוניים שבינינו שהתודעה/נשמה עוזבת את הגוף/מוח בעת NDE ומשייטת לה בעולמות אחרים. (ראו למשל "זכרונות של מוח מת" ו-"הוכחות לקיום תודעה בנפרד מהגוף?").
אני לא השתכנעתי.

אחרי הכל, מדובר באנקדוטות בודדות ולא בניסוי מבוקר, וראינו כיצד חקירה יותר מעמיקה של כל מקרה הוציאה ממנו את העוקץ והותירה עוד סיפור NDE, אשר מרשים ומרתק ככל שיהיה – עדיין יכול להיות יציר המוח (כשאינו במצב תפקוד נורמאלי).

בחלק הזה נסקור את הניסויים המבוקרים שבוצעו בתחום.

וזה הרעיון: מחביאים חפץ כלשהו סמוך לתקרת החדר בה שוהה המטופל באופן שהוא אינו יכול לראותו, מחכים למזל שיאיר פנים והאדם "ימות", יחווה NDE שכולל OBE, נקודת מבטו תנדוד לזוית הנכונה בחדר, הוא יבחין במטרה, "יוחזר לחיים" בהצלחה, יזכור את כל מאורעותיו, יספר על החפץ שראה והתיאור יתאם לחפץ שאכן הונח שם.
פשוט, לא?

מספר משמעותי של זיהויי-מטרות מוצלחים יכול לאשש באופן חזק את תאורית "התודעה העצמאית" .

הרעיון פשוט, אך המקרים צפויים להיות נדירים מאוד, אם ניקח בחשבון את ההסתברות הנמוכה שיש לכל אחת מהדרישות שפורטו להתקיים.

עד היום בוצעו מספר נסיונות מסוג זה. נסקור אותם בקצרה.

Holden, Joesten – אמצע שנות 1980

במחקר זה, הוצבו מטרות בפינות החדרים של מחלקות לטיפול נמרץ, כך שרק במבט מלמעלה ניתן לראותן. אף אחד לא ידע מה תוכן המטרות ובכך נשמר פרוטוקול סמיות כפולה. לרוע המזל, במשך שנה שלמה בה נערך המחקר, רק אדם אחד הוחזר לחיים באחד מהחדרים אלה, מהגר ארמני בעל אנגלית רצוצה שסירב להתראיין…

Lawrence – 1994

במסגרת מחקר זה (עמ' 158-159), תצוגת LEDs הוצבה דלוקה במשך 6 חודשים, נסתרת מעיני העומדים בחדר. התצוגה הציגה משפטי איגיון כגון "הקרטיבים פורחים" שהתחלפו באופן אקראי. המשפטים נבחרו ככאלה כדי שלא יהיה סיכוי שמישהו יאמר אותם במקרה והמטופלים יקלטו אותם בתת מודע. למרות ש-3 מטופלים דיווחו על שלבים ראשונים של OBE, אף אחד לא הגיע לשלב בו הוא יכול לראות את השלט.

Parnia – 1997-1998

מחקר זה נערך במשך שנה, ובדומה לניסויים הקודמים נתלו לוחות מהתקרה עם דמויות עליהם. מתוך 63 שורדי התקפי הלב 7 זכרו משהו, מתוכם 4 חוו NDE  "רשמי" (לפי הסקלה של Greyson). אף לא אחד מהם חווה OBE מלא.

Sartori – 1998-2003

במחקר זה הוצבו שלטים עם סימנים צבעוניים מעל המוניטורים שבחדרי המחלקה לטיפול נמרץ. השלטים הוחלפו מדי פעם בפעם מבלי שאף אחד היה מודע לקיומם. בתום 5 שנות מחקר נאספו 15 מקרים של NDE, שמונה מהם חוו OBE. אך גם כאן לא הושגה פריצת דרך, היות וחלק מחווי ה-OBE לא עלו גבוה מספיק, ואחרים דווחו שראו את הסיטואציה מהצד השני של החדר, זוית ממנה בלתי אפשרי היה להבחין במטרות. מתסכל!

Greyson, Holden, Mounsey – 2004-2006

במשך שנתיים וחצי הונחו מסכי Laptop על חפצים גבוהים בחדרים, לפני שהמטופלים הוכנסו אליהם. על המסך הוצגו אנימציות פשוטות ובלתי צפויות בצבעים שונים (למשל צפרדע קופצת) שנבחרו באקראי ע"י המחשב. למרות שכחמישית מהמטופלים דיווחו על חוויות וזכרונות כלשהם, כמו תחושת ללא-זמן, שלווה, מקומות לא מוכרים ואולי תחושת נוכחות של קרובים שמתו, לא תועד אף מקרה של OBE ולפיכך גם מחקר זה הסתיים ללא כל ממצאים ("Failure to Elicit Near-Death Experiences in Induced Cardiac Arrest").

ללא ספק יש צורך במחקרים מרובי משתתפים, כך שמאות אנשים יחוו OBE מלא.
מחקר רב היקף כזה בדיוק עומד להסתיים בחודשים הקרובים!

Parnia – 2008-2014

בספטמבר 2008 הוכרז על תחילת המחקר שמקיף 25 בתי חולים באנגליה ובארה"ב. החוקרים מקווים לאסוף כ-1500 דיווחים של אנשים שליבם הפסיק לפעום במהלך התקף לב. בין השאר תוצבנה מטרות לזיהוי, כדי לבדוק האם ניתן לאשש את דיווחי האנשים שיחוו OBE.

נראה כי Parnia מנסה ללכת בין הטיפות בכל הקשור לציפיותיו מהתוצאות (במיוחד בהקשר של זיהוי המטרות). ביולי 2010 אמר Parnia "העדויות מרמזות עכשיו שתהליכים שכליים והכרתיים עשויים להימשך זמן מה אחרי שתהליך המוות החל". את תהליך המוות הוא מתאר – "במהותו – שבץ מוחי כולל של המוח. לכן כמו כל ארוע מוחי אין לצפות שהמודעות תאבד לחלוטין ברגע אחד". ראיון מוקלט ארוך איתו אפשר לשמוע כאן.

האם בעוד כמה חודשים תוכרע הסוגיה באופן מוחץ? נחכה בסבלנות לתוצאות המחקר!

עדכון מאי 2013: עדיין מחכים לתוצאות…

עדכון ספטמבר 2014: עדיין מחכים…

עדכון אוקטובר 2014: המחקר התפרסם! מתוך 2060 מקרי מוות קליני 330 הוחזרו לחיים, 140 התראיינו, 55 זכרו שחוו משהו, 2 נתנו תיאורים ויזואלים/אודיטוריים (בריאיון שלישי) לגבי מה שלדעתם התרחש מתישהו בזמן שהיו מחוסרי הכרה, אף אחד לא "ראה" את המטרות שהוצבו.  הנה התיחסות של סטיבן נובלה לממצאים.

סיכום ממצאים

כחבר ב"מרכז לחקר החוויה הדתית", Fox בודאי אינו אויב הרעיון כי לתודעה יש קיום משל עצמה. בכל זאת הוא מגיע למסקנה כי מחקר ה-NDE בד"כ מניח זאת כהנחת יסוד, ולא מספק ראיות לכך:
"צריך לומר זאת בקול רם וצלול: 25 שנים לאחר שנטבע המושג NDE, עדיין נותר להוכיח מעל לכל ספק שבמהלך חוויה שכזו משהו אכן עוזב את הגוף. נכון להיום, ולמרות טענות מנוגדות, שום חוקר לא סיפק עדות לכך ברמה שתסיר כל ספק." (Fox 340)

אפילו "האב המייסד" של התחום – Moody, מודה שרוב המקרים שלכאורה מספקים הוכחה לתפישה על-חושית מתועדים זמן רב לאחר התרחשותם ובד"כ מאומתים רק ע"י החווה עצמו ואולי כמה מחבריו.

Susan Blackmore ו-Tillman Rodabough דנים באריכות כיצד מידע מדויק יכול להשתלב בחוויות ה-OBE בזמן NDE. שניהם מסיקים כי הערוץ הראשי למידע הוא חוש השמיעה, ונוספים עליו חוש המישוש, ידע מוקדם, דמיון, ניחוש מוצלח והטיות זיכרון (זכירת הקליעות ושכחת ההחטאות). כל אלה מספיקים לדעתם כדי להסביר את ההתאמות שנמצאו בין החוויות לבין המציאות, כפי שתועדה (Blackmore, "Dying" 125). המקרים הרבים בהם התיאורים אינם תואמים למציאות, ובנוסף, מקרים שנראים כמו פרשנות שגויה של הקלט החושי, מחזקים טענה זו.

"הייתי שמח להאמין שכאשר אמות – אחיה מחדש, שמשהו מהמחשבות שלי, הרגשות, הזכרונות, חלק ממני ימשיך. אבל עד כמה שאני רוצה להאמין בזה, ולמרות המסורות העתיקות וחובקות העולם שטוענות לקיום חיים לאחר המוות, אני לא יודע על דבר שיכול לרמוז שמדובר ביותר מאשר משאלת לב" – קרל סייגן

אם חוויות אלה אינן רשמיה של תודעה שנפרדה מהגוף, מה הן כן? מה הגורמים לחוויות אלה? האם קיים מודל פיזיולוגי-נוירולוגי שמחבר את כל פיסות הפאזל שהצגנו יחד לכדי תמונה שלמה ואחידה?
על כך בחלק הבא, והאחרון בסדרה.

קישורים לכל פרקי התחקיר:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

Advertisements

24 מחשבות על “בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות

  1. הי,
    אני לא מבין למה אתה מקדיש כל כך הרבה כתבות לנושא כזה אזוטרי שההשפעה שלו קטנה? יש דברים הרבה יותר קריטיים שצריך להפריך ושמשפיעים על חיינו ממש עכשיו כמו: גרפולוגיה שמשמשת לאבחון מועמדים לכל מיני עבודות למרות שזה קשקוש מוחלט או הומאופטיה שאנשים מוציאים עליה כסף והיא לא מרפאת בכלל… וכו
    אני לא מתכוון לזלזל במאמצים שלך חס וחלילה אבל נראה לי ששוה למקד את האנרגיה לכיוונים אחרים
    גיא

    אהבתי

    • בעיני "המוות" אינו נושא כל כך איזוטרי, אבל זה עניין של דעה אישית כנראה 🙂

      העיסוק שלי הוא (כפי הזכרתי במקום אחר) מתוך עניין אישי קודם כל. הנושא הזה סיקרן אותי מאוד, ובצעתי תחקיר מעמיק שאת תוצאותיו חשבתי שיהיה מעניין לעוד אנשים לקרוא. לא ידוע לי על קיום חומר בהיקף כזה בעברית.

      אתה צודק שיש עוד נושאים שראויים להתייחסות, וגם אליהם אגיע בעתיד כנראה. אני פשוט אדם אחד, שמבצע את התחקירים בשעות הפנאי, אז יש מגבלות מסוימות…
      המשך קריאה מהנה!

      אהבתי

  2. זה נהדר שיש מי שמשקיע זמן ומרץ וכסף כדי לנסות באמת להשיג אינדיקציה חזקה כ"כ לקיום אובייקטיבי של חוויה חוץ-גופית, או יותר נכון קליטה חושית מעבר לגבולות הגוף הגשמי.
    ומאכזב מאד להיווכח שזה לא שהניסויים אימתו או הפריכו את החוויות הסובייקטיביות, אלא שפשוט לא הצליחו לאסוף מידע בכלל!
    אבל מוטב להמשיך כך: רק כאשר ידווחו אנשים על חוויה חוץ-גופית במהלכה קיבלו מידע חדש שלא ניתן להסבירו אלא ע"י קליטה חושית מחוץ לגוף – וכאשר מקרים כאלה יהיו מתועדים היטב, ולא "חבר של חבר סיפר לי שלפני חמש שנים כך-וכך…" – רק אז אפשר יהיה להתייחס ברצינות לאפשרות של OBE ממשי.

    אהבתי

  3. כל כך צחקתי מתגובתו של ג' , אתה הולך לבדוק נושא שמשמעותו בעצם החיים שלנו אחרי המוות , או מה שיקרה איתנו אולי לתקופת הנצח ,וזאת לעומת תשעים שנה קצרצרות על פני האדמה ….אז מגיע הבחור ומציב רף חדש לפרופורציות , כי מהו הנצח לעומת קבלה לעבודה בשל ראיון כזה או אחר . מהו המוות לעומת מיחוש הזקוק לטיפול הומיאופטי …….

    תמשיך ,הכתיבה מעניינת ובהירה …

    אהבתי

  4. פינגבק: מזל טוב, יומולדת שנה לבלוג! « חשיבה חדה – הבלוג

  5. חלמתי שאני מת ותיכף ידעתי שזה לא באמת, כי אם באמת הייתי מת – איך הייתי יודע שאני מת?
    ('והילד הזה הוא אני' / יהודה אטלס)

    אהבתי

  6. כתבת

    אך אחד לא "ראה" את המטרות שהוצבו

    האם התכוונת לכתוב

    אך אחד "ראה" את המטרות שהוצבו

    או

    אך אף אחד לא "ראה" את המטרות שהוצבו

    ?

    אהבתי

      • זה לא מה שאני הבנתי

        http://www.resuscitationjournal.com/article/S0300-9572%2814%2900739-4/pdf

        verified accuracy of recollection
        n=1

        Although the etiology of awareness during CA is unknown, the results of our study and in particular our verified case of VA sug- gest it may be dissimilar to awareness during anesthesia.

        Furthermore as hallucinations refer to experiences that do not correspond with objective reality, our findings do not suggest that VA in CA is likely to be hallucinatory or illusory since the recollections corresponded with actual verified events

        Thus, within a model that assumes a causative relationship between cortical activity and consciousness the occurrence of mental processes and the ability to accurately describe events during CA as occurred in our verified case of VA when cerebral function is ordinarily absent or at best severely impaired is perplexing

        אהבתי

        • קרא את ההתיחסות של נובלה לעניין הזה – קישור בפוסט.
          אף אחד לא ראה את מה שהיה מצויר בתמונות. מקרים שבהם יש מודעות מסוימת לסביבה מוכרים – התיחסתי לזה בחלקים אחרים בסדרה (חלק 7 למשל).

          אהבתי

          • הבנתי.

            מכיוון שחיכית כ״כ הרבה לתוצאות המחקר, והבאת את כל המספרים חוץ מהמספר שהופיע במחקר –

            n=1 עבור verified accuracy of recollection

            אני חושב שכדאי היה בכל זאת לדייק קצת יותר במאמר שלך, ולהפריד בין תוצאות המחקר המקורי, וההשלכות שלו מנקודת ראותו של עורך המחקר, שמופיעות בציטוטים שהבאתי, לבין הפרשנות שהבאת, שנכתבה ע״י מישהו שמצהיר על עצמו בגלוי כסקפטי.

            אהבתי

            • תראה, שורה תחתונה, אף אחד לא הצליח לראות את המטרות, וזה נושא הפוסט הזה, ולפי הבנתי היה אמור להיות גולת הכותרת של הניסוי הענק הזה.
              ככל הנראה, לאור מיעוט הממצאים המעניינים, פארניה עשה "ספין" מסוים, ושם דגש על אספקטים אחרים.

              אהבתי

              • קראתי שוב את המאמר, חיפשתי בנרות פרטים לגבי ה"חוויות המאומתות". כל מה שמצאתי היה הדברים הבאים – תקן אותי אם פספסתי משהו.
                הייתי מצפה לקרוא פירוט רב יותר, אם באמת היה כאן גילוי כל כך מרעיש, ולא לדלות בכוח מתוך טבלת עזר, רמזים, למה שבאמת אומת שם.

                He accurately described people, sounds, and activities from his resuscitation (Table 2 provides quotes from this interview). His medical records corroborated his accounts and specifically supported his descriptions and the use of an automated external defibrillator (AED).

                ובטבלה מצוטט מה שהמטופל סיפר במועד מאוחר יותר:
                And I was still talking to (the nurse) and…" then all of a sudden, I wasn’t. I must have (blanked out). . ..but then I can remember vividly an automated voice saying, “shock the patient, shock the patient,” and with that, up in (the) corner of the room there was a (woman) beckoning me. . .I can remember thinking to myself, “I can’t get up there”. . .she beckoned me. . . I felt that she knew me, I felt that I could trust her, and I felt she was there for a reason and I didn’t know what that was. . .and the next second, I was up there, looking down at me, the nurse, and another man who had a bald head. . .I couldn’t see his face but I could see the back of his body. He was quite a chunky fella. . . He had blue scrubs on, and he had a blue hat, but I could tell he didn’t have any hair, because of where the hat was. The next thing I remember is waking up on (the) bed. And (the nurse) said
                to me: “Oh you nodded off. . .you are back with us now.” Whether she said those words, whether that automated voice really happened, I don’t know. . .. I can remember feeling quite euphoric. . . I know who (the man with the blue had was). . .I (didn’t) know his full name, but. . .he was the man that. . .(I saw) the next day. . .I saw this man [come to visit me] and I knew who I had seen the day before.”

                והפירוט לגבי ה"אימות":
                Post-script – Medical record review confirmed the use of the AED, the medical team present during the cardiac arrest and the role the identified “man” played in responding to the cardiac arrest.

                זהו. מה אפשר להבין מזה? די כלום.

                הוא שמע צלילים, סביר שבשניות הראשונות לאחר הפסקת הלב. מעבר לכך, לגבי הדמות שהוא "ראה" – הוא מספר מאוחר יותר שהוא ראה אותה שוב, וידע שהיא זאת שהוא זוכר שהוא "ראה" בזמן שהיה במוות קליני. מי מבטיח לנו שהזיכרון שלו לא התערבב בזמנים, והוא "שתל" את הפרטים של הדמות שהוא ראה לאחר שהתעורר, אל תוך זכרונות שלו מהזמן שהלב שלו לא פעל?
                הזיכרון שלנו מאוד מתעתע, ברמות הרבה יותר דרמטיות מבלבול כזה. (ראה פוסטים על הזיכרון).

                בקיצור, זה מאוד לא מרשים, ובוודאי לא מלמד אותנו שום דבר, מעבר לעובדה המוכרת כבר, שיש אנשים שכנראה חווים משהו פרק זמן מסוים (כנראה שניות עד דקות) אחרי שהלב שלהם מפסיק לפעום, ואפילו אחרי שמדידות חיצוניות של EEG לא מראות יותר פעילות מוחית.

                Liked by 1 person

                • בהחלט יכול להיות שאתה צודק והיה פה ״ספין״, זה גם מה שכתוב במאמר שהפנית אליו, שנכתב בתגובה לתוצאות המחקר.

                  פשוט התייחסת למחקר מדעי מסויים, אז חשבתי שכדאי בכל זאת להבדיל בין תוצאות המחקר המקורי כמו שהוצגו ע״י החוקר, לבין פרשנות שלך או של אנשים אחרים לתוצאות המחקר, ובמאמר שלך היה עירבוב בין השניים וזה מה שבילבל אותי.

                  אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s