ברשומה הקודמת סקרנו עדות מפורסמת אחת ש"מוכיחה" לכאורה את אפשרות קיומה של התודעה בנפרד מהגוף. היום נפגוש מקרה מעניין אף יותר.
סיפורה של Pam
מקרה זה הוכתר ע"י כמה כ"עדות המשכנעת ביותר לחוויה מאומתת בזמן NDE" או- "הדוגמה הטובה ביותר המתועדת כיום של NDE שתכניע את הספקנים" (Ring, "Religious Wars" 218).
הקרדיולוג Michael Sabom מספר בספרו Light and Death על אישה בת 35 שקרא לה Pam Reynolds (שם בדוי). היא עברה ניתוח חדשני בזמנו להסרת מפרצת במוח (התרחבות מקומית דמוית בלון של כלי דם). התהליך כלל עצירת פעולת הלב והנשימה ע"י קירור הגוף לטמפרטורה של 16oC וריקון הדם מהמוח לצורך קירורו. במצב מקורר פסקה כל פעילות חשמלית במוח, והמפרצת הוסרה. שעתיים לאחר שהתעוררה מההרדמה הכללית הועברה Pam לחדר התאוששות, כשהיא עדיין מחוברת למכונת ההנשמה. בשלב מאוחר יותר, כשהוצא צינור ההנשמה מקנה הנשימה שלה והיא היתה מסוגלת לדבר, היא דיווחה על NDE קלאסי.
הנה סיפורה:
"…הדבר הבא שאני זוכרת היה צליל. הקשבתי לצליל, הרגשתי כיצד הוא מושך אותי מקצה ראשי. ככל שהתרחקתי מגופי הצליל נעשה צלול יותר… אני זוכרת שראיתי כל מיני דברים בחדר הניתוח כשהבטתי למטה. אני חושבת שאלה היו הרגעים הכי מודעים שהייתי בהם בכל ימי חיי. ישבתי (באופן מטפורי) על כתפו של הרופא. זו לא היתה ראיה רגילה. זה היה בהיר, ממוקד וצלול יותר מראיה רגילה. היו כל כך הרבה דברים בחדר הניתוח שלא זיהיתי, וכל כך הרבה אנשים.
חשבתי שהדרך בה הם גילחו את ראשי היתה מאוד משונה. ציפיתי שיסירו את כל השיער, אבל הם לא עשו זאת. החפץ דמוי המסור שאת צלילו שנאתי נראה כמו מברשת שיניים חשמלית והיתה בו מגרעת, מעין חריץ בראשו במקום בו המסור נראה כמתחבר אל הידית, אבל הוא לא התחבר… היו למסור להבים ניתנים להחלפה, שהיו מונחים במעין קופסה שנראתה כמו ערכת המברגים שהיתה לאבי… לא ראיתי אותם משתמשים במסור על הראש שלי, אבל אני חושבת ששמעתי אותו בשימוש על משהו. הוא זמזמם בתדר גבוה יחסית ואז פתאום הצליל השתנה ל-"ברררררר!"
מישהו אמר משהו לגבי הורידים שלי והעורקים – שהם קטנים מאוד. אני חושבת שזה היה קול של אישה – ד"ר Murray, אבל אני לא בטוחה. אני זוכרת את מכונת הלב-ריאה, והרבה כלים ומכשירים שלא זיהיתי.
אז היתה התחושה כאילו אני נמשכת, אבל לא בניגוד לרצוני. יש לי כמה דימויים לנסות להסביר את זה. זה היה כמו הקוסם מארץ עוץ – כמו להישאב למעלה ע"י טורנדו, רק ללא סחרחורת. ההרגשה מאוד ממוקדת, כאילו יש יעד ברור. התחושה היתה כמו עלייה ממש מהירה במעלית. והיתה התחושה הזו, לא ממש תחושה גופנית או פיזית. זה היה כמו מנהרה אבל זו לא היתה מנהרה.
בשלב מאוד מוקדם באותה מערבולת-מנהרה נהייתי מודעת שסבתי קוראת לי. אבל לא שמעתי את קריאתה באוזני. זה היה יותר ברור מכך. סמכתי על התחושה הזו יותר מאשר אני סומכת על אוזני. ההרגשה היתה שהיא רוצה שאגיע אליה, אז המשכתי ללא פחד לאורך הפיר. זה היה פיר חשוך שחלפתי דרכו, ובקצהו היתה נקודה זערורית של אור שהלכה וגדלה, וגדלה וגדלה.
האור נעשה בהיר באופן בלתי יאומן, כמו לעמוד במרכז של נורה. זה היה כל כך בהיר שכיסיתי את פני בידיי, מצפה לראותן, אבל לא ראיתי אותן. מצד שני ידעתי שהן שם, לא ע"י מגע, שוב, זה קשה מאוד להסביר אבל ידעתי שהן שם.
התחלתי להבחין בדמויות בתוך האור, הן היו מכוסות באור, הן היו אור, ואור התפשט מהן לכל עבר. הן התחילו ליצור צורות שיכולתי לזהות ולהבין. אחת מהן היתה סבתי. אני לא יודעת אם זו היתה מציאות או השלכה, אבל אני אזהה את סבתי, את קולה בכל מקום בכל עת.
כל מי שראיתי, התאים בדיוק להבנתי כיצד האדם הזה נראה במיטבו במהלך חייו. זיהיתי הרבה אנשים. הדוד שלי היה שם, דודתי, סבי… הם דאגו לי. הם השגיחו שלא אתקדם יותר… זה שודר אלי – זו הדרך הטובה ביותר שאני יכולה לתאר את זה, כי הם לא ממש דיברו.
הבנתי שאם אתקדם עד הסוף אל תוך האור משהו יקרה לי מבחינה פיזית. הם לא יוכלו להחזיר אותי לגופי, כאילו הלכתי יותר מדי והם לא יוכלו לחבר מחדש. אז הם לא הרשו לי ללכת לשום מקום או לעשות שום דבר. רציתי להתקדם אל תוך האור, אבל גם רציתי לחזור. יש לי ילדים לגדל. זה היה כמו לצפות בסרט בהילוך מהיר קדימה בוידאו. אתה מקבל את הרעיון הכללי, אבל התמונות הבודדות רצות מהר מכפי שתוכל להבחין בפרטים.
אז קרובי האכילו אותי. זה לא התבצע דרך הפה, אבל הם הזינו אותי במשהו. הדרך היחידה שאני יכולה לתאר את זה היא "משהו מנצנץ". אני זוכרת בפירוש את התחושה של להיות מוזנת ומחוזקת. אני יודעת שזה נשמע מוזר, בגלל שזה לא היה דבר פיזי, אבל בתוך החוויה, הרגשתי חזקה פיזית, מוכנה לכל אשר יבוא.
סבתי לא לקחה אותי חזרה במנהרה, ואפילו לא שלחה אותי או ביקשה ממני ללכת. היא פשוט הסתכלה עלי. ציפיתי ללכת איתה אבל נמסר לי שהיא לא תעשה זאת. דודי אמר שהוא יעשה זאת. הוא לקח אותי חזרה לקצה המנהרה. הכל היה בסדר. לא רציתי לעזוב. אבל אז הגעתי לקצה וראיתי את הגוף שלי. לא רציתי לחזור אליו… הוא נראה נורא, כמו תאונת רכבת. הוא נראה כמו מה שהוא היה – מת. אני חושבת שהוא היה מכוסה. זה הפחיד אותי ולא רציתי להסתכל בזה.
נמסר לי שזה כמו לקפוץ לבריכה. לא בעיה – פשוט תקפצי לבריכה. לא רציתי אבל אני מניחה שאיחרתי כבר כי הדוד דחף אותי לבריכה. חשתי דחייה, ובמקביל – משיכה מהגוף. הגוף משך והמנהרה דחפה… זה היה כמו לצלול בבריכה עם מי קרח… זה כאב!
כשחזרתי, נגנו את "Hotel California" ובדיוק שרו את השורה –
"You can check out anytime you like, but you can never leave"
אמרתי את זה לד"ר Brown – שזה היה חסר רגישות, והוא אמר לי שאני צריכה לישון עוד… כשחזרתי להכרה הייתי עדיין מחוברת למכונת ההנשמה."
המקרה נחשב חזק משתי סיבות. ראשית – התיאור המפורט יחסית של כלי הניתוח (המסור החשמלי) ושנית – היכולת שלה לתאר את הארועים הללו כשמוחה היה למעשה מת.
Sabom יצר את "אי ההבנה" הזו באומרו (עמ' 49) כי "המוח של Pam נמצא במצב מת לפי שלושה מבחנים קליניים – ה-EEG שלה היה מושתק, גזע המוח שלה לא הגיב ודם לא זרם במוחה. במפתיע, בעודה במצב זה, היא חוותה את ה-NDE העמוק ביותר מבין כל משתתפי המחקר".
Lommel מזכיר את המקרה במחקר שלו משנת 2001 כ- "… תצפיות מאומתות במשך פרק זמן של EEG שטוח". והוא לא היחיד שחזר על הדברים.
על איזו אי הבנה מדובר? מיד נגלה.
עכשיו הגיע תורנו-אנו להפשיל שרוולים ולגשת למלאכת הניתוח. קודם כל, יש כמה נושאים בהם אנחנו צרכים להבין קצת יותר.
על הרדמה כללית
המרדים G.M. Woerlee מסביר על הרדמה כללית: הרדמה כללית היא תוצאה של מתן קוקטייל של שלושה סוגי תרופות:
- חומר מרדים – מונע הכרה ומוחק זכרונות.
- חומר מרפה שרירים – משתק את כל השרירים בגוף (למעט כמה יוצאים מן הכלל כמו הלב, שלפוחית השתן והמעיים – שממשיכים לפעול כרגיל). דבר זה הכרחי כי השרירים נוטים להתכווץ להתעוות ולזוז בתגובה לכאב עקב פעולות הניתוח, מה שכמובן מפריע למהלך תקין של הניתוח. אחת ההשלכות הישירות הוא חוסר יכולת האדם לנשום, וזו הסיבה בגללה יש צורך לחבר את המורדם למכונת הנשמה. גם פעולת המוח אינה מפסיקה בעקבות מתן חומר מסוג זה לבדו.
- חומר משכך כאבים – חומרים דמויי מורפין, גורמים לתחושה רגועה ואדישה, אך לא גורמים לאובדן הכרה.
למרות השפעות ההרדמה המלאה, אנשים עדיין מסוגלים להרגיש מגע, להרגיש תנועות, לראות אור, לשמוע ולהריח (Banoub 2003, Thornton 1998). המרדימים עוקבים אחר תפקודי גוף רבים במהלך הניתוח ודואגים לאזן את המינון של שלושת הרכיבים הללו.
אך לעיתים, והדבר תלוי מאוד במאפיינים אישיים של כל מורדם, אחד מהמרכיבים או יותר אינם ניתנים במינון מספיק. אם מינון החומר המרדים לבדו נמוך מדי, המטופל יהיה משותק לחלוטין (ללא יכולת דיבור או תזוזה כלשהי), לא ירגיש כאב, אך ער לחלוטין למתרחש סביבו. כל השילובים של מצב לא מאוזן אפשריים, והשילוב המזעזע ביותר, הוא כמובן המצב בו אדם נשאר בהכרה מלאה, סובל מכאבי תופת אך לא מסוגל להודיע על כך בשום צורה, מכיוון שהמרכיב משתק השרירים דוקא עובד בעוצמה מלאה…
כ-1 או 2 מתוך 1000 אנשים שמורדמים בהרדמה מלאה מדווחים על מידה מסוימת של הכרה. מדובר על עשרות-אלפי מקרים בשנה ברחבי העולם. כמחצית מהם מדווחים על זכרונות שמיעתיים, וכרבע מדווחים על חווית כאב כלשהו. רמות גבוהות יותר של הכרה דווחו בניתוחים קיסריים וניתוחי לב (Bünning and Blanke 343).
עד כדי כך מצב זה מתועד ומוכר, שהתעורר דיון בנושא של הזהירות בה צריכים המנתחים לנקוט, כשהם מדברים בזמן ניתוח, שמא המטופל שומע את שיחותיהם והדבר ישפיע עליו לרעה, מבחינת המוטיבציה שלו להתמודד עם המצב (למשל המנעות מהכרזה כגון "אנחנו מאבדים אותו, הסיכוי להצילו קלוש").
* הערה אישית – בעודי מסתפר, שיתפתי את הספר שלי במחקר שאני עורך בנושא. כשהזכרתי את נושא ההרדמות, סיפר לי על ניתוח קשה שעבר בהרדמה מלאה, ואשר במהלכו שמע את כל השיחות שניהלו הרופאים, ואף חש דקירות לא נעימות בכל פעם שהמנתח חתך בבשרו. הדברים ששמע אומתו עם הרופאים לאחר שהתאושש מה"הרדמה".
על רישום גלי מוח (EEG)
מעולם לא תועד NDE באופן ודאי בזמן EEG שטוח
Woerlee מציין כי למיטב ידיעתו ונסיונו האישי, מעולם לא חובר אדם למכשיר המנטר גלי מוח בזמן התקף לב ונסיונות החייאה. לפיכך כל טענה בדבר פעילות מוחית ברמה כזו או אחרת הינה השערה בלבד. מה שידוע בודאות הוא, שתוך 1-3 דקות לאחר שהלב מפסיק לעבוד, לא נרשמת פעילות EEG. אבל, ברגע שמתחילים עיסוי לב (כחלק מתהליך ההחיאה) דם זורם למוח, ופעילות מוחית ברמה מסוימת מתאפשרת עד כדי חזרה להכרה חלקית או אף מלאה (להערכתו כרבע מאלה שמקבלים עיסוי לב חוזרים להכרה מסוימת). מכיוון שלא מתבצע רישום EEG במצבים כאלה, כאמור, לעולם לא נדע מי מהאנשים היו בהכרה מסוימת (בד"כ חוש השמיעה מתפקד ראשון), וסביר ביותר שאלה בדיוק האנשים שידווחו על NDE מאוחר יותר.
Braithwaite מחזק את דבריו וטוען כי מעולם לא תועד מקרה של NDE בו-זמנית לרישום שטוח של EEG. גם אצל מטופל מסוים, יתכן שברגע אחד ה-EEG היה שטוח וברגע אחר יחווה NDE. קשה מאוד לסנכרן בין הארועים, מכיוון שהאחד הוא חוויה פנימית, והשני, מדידה "חיצונית".
נחזור לטענה זו בקרוב, ונראה כי המקרה של Pam לא היה יוצא מן הכלל בעניין זה.
גם אם לא נמדד EEG, זה לא אומר שהמוח לא פעל
טענות מועלות לא פעם מצד חוקרי חווית סף המוות, (Lommel; Fenwick & Fenwick 1995; Parnia & Fenwick 2001; Parnia 2001; Sabom 1998) כי רישום שטוח של EEG מעיד על חוסר פעילות מוחית מוחלטת. טענה זו פשוט אינה נכונה.
מובן שהדבר מעיד על מוח במצב תפקודי רחוק מאופטימאלי, אך להסיק מכך כי לא מתרחשת בו פעילות כלשהי זו מסקנה חסרת בסיס, שכן EEG מודד פעילות בקליפת המוח בלבד.
מתועדים מצבים בהם התקפים רציניים נמדדו ע"י אלקטרודות שהוחדרו לתוך המוח, התקפים שנותרו ללא כל רישום במדידות EEG על פני הגולגולת (Tao, Ray, Hawes-Ebersole, and Ebersole 2005).
בהקשר דומה, מתועד מקרה מ-2006 בו התגלה כי אישה במצב "צמח" שנראה כי חלקים נרחבים ממוחה לא מתפקדים כלל, מסוגלת למעשה למחשבה מודעת. בהדמיות fMRI התגלה כי אזורים מסוימים במוחה הראו פעילות כשדיברו אליה. כשביקשו ממנה לדמיין סיטואציות כמו משחק טניס, נדהמו החוקרים לגלות שלא היה הבדל משמעותי בפעילות המוחית שנרשמה, בהשוואה לאנשים נורמליים שביצעו את אותה המשימה! (חישבו עד כמה המצב של אישה מסכנה זו מתסכל!)
"או שהוא מת, או שהשעון שלי נתקע" – Groucho Marx
ובכלל, אם המוח לא תפקד כלל, כיצד זכרו את החוויות?
נניח שהמוח אכן היה מת לחלוטין בזמן ה-NDE. כיצד בדיוק יכלו החווים לזכור את החוויה, יהיה מקורה אשר יהיה? הרי גם מנגוני הזיכרון היו מושבתים באותו הזמן!
ובחזרה ל-Pam
הגיע הזמן לחזור למקרה שלנו. מצוידים בידע שרכשנו, יקל עלינו לפענח את התעלומה.
האם באמת ה-NDE של Pam התרחש בזמן שלא נמדדה פעילות מוחית?
Keith Augustine ניתח את המקרה של Pam על סמך הפרטים ש-Sabom עצמו מספק בספרו, ובנה את לוח הזמנים הבא:
מקור: מאמרו של Augustine, ברשות המחבר
התחום הירוק מייצג טמפרטורה רגילה, צהוב – קירור או חימום הדם, ואדום – התייצבות על הקירור המקסימלי בו המוח היה ללא פעילות שהיא.
ברור שה-NDE לא התרחש בזמן שקריאות ה-EEG היו שטוחות. למעלה משעתיים חלפו מתחילת ה-NDE ועד שהתחילו לקרר את דמה!
חסל סדר "NDE בזמן שהמוח מת"… איזו רשלנות מצד רופאים לציין שוב ושוב, ועוד במאמרים מדעיים, כי החוויה נחוותה בזמן מוות מוחי!
לפני שנמשיך במלאכה, נציין עוד כי הניתוח בוצע באוגוסט 1991, אך הראיון שערך Sabom עם Pam התקיים בנובמבר 1994, כלומר חלפו
למעלה מ-3 שנים בין החוויה לבין תיעוד הזכרונות!
בדיווח של Pam הופיעו כמה אלמנטים ניתנים לוידוא:
הצורה בה גולח ראשה
מן הסתם היא הבחינה בצורת הגילוח המוזרה מיד עם התעוררותה מהניתוח, ע"י התבוננות במראה, תחושת מישוש או הערות מפי מבקרים. כמובן שאם היו מספרים אותה לפני הניתוח היא היתה יודעת על כך לפני ה-NDE. יתכן מאוד שהיא אפילו תודרכה בעניין לפני הניתוח, שלב בו מסבירים למטופל את כל ההשלכות של הניתוח. אולי שכחה שפרט זה נמסר לה.
הפרטים לגבי המסור
צליל המסור מזכיר מאוד את צליל המקדחים בהם משתמש רופא השיניים (Pam אפילו מזכירה את ההשוואה בסרטון). שמיעת המילה "מסור", הצליל המיוחד והתחושות שהיתה מסוגלת כנראה לחוש בגולגולתה יצרו את הדימוי של הסצנה כולה. גם ערכת הלהבים מתבקשת למדי, באנלוגיה לערכת המקדחים בהם משתמש רופא השיניים.
אך לא כל הפרטים התאימו. כמו שציין Sabom עצמו, התיאור לפיו היתה במסור "מגרעת, מעין חריץ בראשו במקום בו המסור נראה כמתחבר אל הידית" אינו מדויק. איזושהי בליטה מצויה דוקא בקצהו השני של המסור. "כמובן, ההסבר הראשון הוא שהיא לא ראתה את המסור כלל, אלא תיארה אותו מתוך ניחוש לגבי איך הוא יראה וישמע" מוסיף Sabom (עמ' 187).
בדיוק! רק שלגבי הצלילים, לא היה צורך לנחש. היא ככל הנראה שמעה אותם במו אוזניה, כתוצאה מהרדמה לקויה.
נשים לב שכל הפרטים המדויקים היו תוצאה של עדויות שמיעה בלבד. העדות לגבי צורתו של המסור לא היתה מדויקת. המשך התיאור התבסס אך ורק על עדויות שמיעתיות.
אבל כיצד יכלה Pam לשמוע משהו, אם במהלך כל התהליך הושמעו לה תקתוקים רמים לבדיקת תגובות המוח, ואוזניה נאטמו באמצעות אטמי אוזניים?! האם זה לא משמיט את הקרקע מתחת להסברים שניתנו לעיל?
לא ולא. ידוע שאטמי אוזניים רק מפחיתים את עוצמת הצלילים, ובהחלט מאפשרים שמיעה של כל המתרחש. מי שלא התנסה בכך מוזמן לקנות זוג אטמים ב-2₪ ולהתנסות בכך בעצמו (בפאבים, בדיסקוטקים ולצערנו גם בחתונות, תופתעו לגלות כי שימוש באטמים אפילו עוזר לשמוע את מה שחבריכם מנסים לומר לכם, מנסיון). יתרה מזו, צלילים נשמעים לא רק באמצעות רעידות האויר, אלא גם באמצעות רעידות הגוף עצמו, והעצמות. מי שרוצה להתנסות בכך מוזמן להקיש בקולן ולהניח אותו על גולגולתו. קל וחומר, צלילי ניסור גולגולת ישמעו היטב גם אם אטמי האוזניים היו מתפקדים באופן מושלם.
לסיכום, Pam חוותה את החוויה בזמן שלא נשקפה סכנה לחייה, ובזמן שמוחה תפקד באופן מלא. כנראה שרעש המסור העיר אותה מההרדמה הלא מלאה בה היתה נתונה, והפחד הזניק את חווית ה-OBE. בעזרת החושים שכן היו זמינים (שמיעה, תחושות) ואנלוגיות לדברים מוכרים, היא יצרה דימוי של המתרחש. יתכן שמידע נוסף שהיה ברשותה לפני או אחרי הארוע התערבב עם החוויה אותה תיארה בפני Sabom שלוש שנים לאחר הארוע.
– – –
שאלה מסקרנת אחרת שעלתה היא, האם גם עיוורים חווים NDE? ואם כן, האם הם רואים אור וחזיונות אחרים במהלך החוויה?
קישורים לכל פרקי התחקיר:
- בשערי המוות 1 – נעים להכיר…
- בשערי המוות 2 – מרוב יוצאים מהכלל לא רואים את הכלל
- בשערי המוות 3 – השוואה בין תרבותית
- בשערי המוות 4 – גם בלי למות!
- בשערי המוות 5 – פרשנות של פרשנות של פרשנות
- בשערי המוות 6 – הוכחות לקיום תודעה בנפרד מהגוף?
- בשערי המוות 7 – זכרונות של מוח מת
- בשערי המוות 8 – אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים?
- בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות
- בשערי המוות 10 – הסברים?
____________________________________________________________________
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
חשיבה חדה 
אין ספק כי אם מתועד זיכרון כלשהו בתודעתו של אדם הריי שיש לו עדויות במבנה המוח שהרי לולא אלה, לא יכול אותו אדם לזכור תכנים כלשהם בהם מדובר. ברור, אפוא, כי חוויות טרום-מוות מן הסוג עליו אתה מדבר מוכרחות להרשם במוח. לולא רישום זה אין להן קיום. .
חקר חוויות טרום-מוות, לפיכך, עתיד לאכזב בהגדרה. לא ינתן לנו להוכיח שישנן חוויות כלשהן המופיעות בהכרתנו בזמן זה או אחר בלא עדויות מוחיות (חיווט עצבי מתאים).
אומר לך יותר מזה:
האופן שבו נרשם הזיכרון במוחנו הוא תוצאה של תהליכים פיזיקאליים במתרחשים על ציר הזמן. המידע הנקלט מן העולם למוחנו בתהליכים אלקטרו-כימיים הוא תוצאה של האסימטריה בין העבר לעתיד, שיוצר הגידול באנטרופיה (חץ הזמן). במילים אחרות, כל תחושתנו כי הזמן "זורם" בכיוון אחד נובעת ממבנה מוחנו. הביוכימיה בגופנו ולפיכך רישום זיכרונותינו – הם תוצא לחץ-הזמן. אם מהירות התנועה (הזמנית) וכיוונה נעוצים בפיזיולוגיה של המעגלים במוחנו ואלה תוצאה של חץ-הזמן של היקום לא נוכל לעולם לאמר דבר, בעודנו בחיים, על המתרחש בעת מותנו. אבל אשאל אותך שאלה אחרת: מה באשר לעצם השינוי של "עכשיו" בתנועה?
האם הזמן שנע, בעודנו בחיים, נע גם בלעדינו?
במילים אחרות, אם נניח כי התנועה הזמנית היא תוצאה של הכרתנו הריי שבעודנו "מתים" מצויה הכרתנו מחוץ לזמן. לפיכך, כל חקירה סיבתית של המוח לא תניב מאומה בדבר המפגש האמיתי עם המוות או עם מה שמתרחש "אחריו".
אהבתיאהבתי
אתה שואל אם עץ שנופל ביער משמיע צליל גם כשאף אחד אינו נמצא שם לשמוע אותו. התשובה היא – לא. צליל הוא חוויה של השומע. אבל רעידות אוויר הוא כן ייצור.
באופן דומה, חווית "תנועת" הזמן לא תתרחש ללא תודעה. זה לא אומר שהעולם יעצור מלכת כמובן אם לא תהיה אף תודעה בסביבה. היקום התפתח לא רע, ברוך השם, מיליארדי שנים לפני שתודעת האדם הופיעה.
"…הריי שבעודנו "מתים" מצויה הכרתנו מחוץ לזמן."
למה ועל סמך מה אתה חושב שהכרתנו קיימת לאחר שהמוח מת? מה שלא קיים, קל וחומר לא קיים בזמן. מה זה "מחוץ לזמן"?
"לפיכך, כל חקירה סיבתית של המוח לא תניב מאומה בדבר המפגש האמיתי עם המוות או עם מה שמתרחש "אחריו"."
יש חקירות מסוג אחר?
דרך אגב, קראתי גם על תאוריות שמנסות להסביר כיצד זכרון כן יתכן כשהמוח מת, אבל לא רציתי להעמיס יותר מדי על הפוסט הזה. התיאוריות הללו כמובן חסרות אחיזה במציאות.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד על ההשקעה.
לדעתי באותה מידה שאתה מוכיח בצורה מדעית שהחוויה של פאם היתה ארצית לגמרי ונבעה מגופה הפיסי והחושים הפיסיים שלה, ניתן להוכיח שהיא בצורה מדעית שהחוויה של פאם היתה על טיבעית במובן שלא ניתן להסביר אותה בעזרת הגוף הפיסי.
הכל תלוי באמונות שלנו.
בברכה.
אהבתיאהבתי
תודה עמית,
אבל אתה לא צודק. הדברים אינם סימטריים.
קודם כל אני לא מוכיח. אני מצביע על טעויות, על הטעיות, על הטיות, על הסברים אלטרנטיביים פשוטים ואפשריים. זו לא הוכחה. זה הסבר למה שסביר שקרה שם.
שים לב מה אתה אומר: "באותה מידה … ניתן להוכיח בצורה מדעית שהחוויה של פאם היתה על טיבעית במובן שלא ניתן להסביר אותה בעזרת הגוף הפיסי".
אמירה זו היא כמובן חסרת משמעות. לא ניתן להוכיח בצורה מדעית, שמשהו אינו ניתן להסבר".
או שיש הסבר, או שאין הסבר. זה לא מצב סימטרי.
ודרך אגב, ה"הסבר" לפיו יש קיום לנשמה אינו ממש הסבר, הוא סיפור. כמות הדברים הלא מוגדרים בו היא כל כך גדולה, והיכולת הניבויית שלו אפסית לחלוטין, עד שאין לו שום משמעות.
זה רק גיבוב מילים שנותן תחושה כאילו הוא מסביר משהו, בעוד שהוא אינו כזה. לפחות זה לא הסבר במובן המדעי.
אמונות זה סבבה. אבל יש אמונות שנתמכות בראיות והגיון, ויש אמונות שלא.
אהבתיאהבתי
לא הצלחתי להבין מהו המסר שהמגיב האנונימי ניסה להעביר.
מה שכן הצלחתי להבין שהוא פילוסוף-כורסא משעשע שמניח שהזמן הוא מוסג הכרתי בלבד ומסיק מכך מסקנות מרחיקות לכת לגבי היכולת לחקור את המוות או את שאחריו…..
אני גם נוהג להשתעשע בפילסופי-כורסא לעתים ועל כן אני מניח שסגנון חשיבה מוחלט כמו של המגיב האנונימי קיים לרוב אצל אנשים דתיים ואני מסיק שאנונימי הוא דתי ואין טעם שיקרא את הפוסטים האלה כי (ואני מצטט מדבריו) "כל חקירה סיבתית של (המוח) לא תניב מאומה"
אהבתיאהבתי
אתה צודק לגבי המינוח – הוכחה זו מילה חזקה מדי במקרה הנדון.
לגבי כמות הדברים המוגדרים – זה לא אומר שום דבר לגבי המציאות. אתן לך דוגמא. נניח שהיינו חוזרים בזמן ומציגים לאדם הקדמון ווקי טוקי, ומדברים אחד עם השני ממרחק 500 מטר פעם אחת ודי.
אדם קדמון א' היה אומר – קוראים לזה ווקי טוקי ואפשר לדבר בעזרתו זה עם זה מרחוק.
אדם קדמון ב' היה אומר – ההדגמה לא מעידה על דבר. יכול להיות שהקול נישא ברוח, ואולי זה אדם קדמון ג' ו-ד' שעמדו ליד ובמקרה אמרו את אותם הדברים. עובדה שזה לא קרה אף פעם לפני כן או אחרי כן. יכולת הניבוי של העניין אפסית עד שאין לו שום משמעות. ווקי טוקי זה רק גיבוב של מילים ללא הסבר מדעי. ולסיום הוא אומר:"אמונות זה סבבה, אבל האמונה הזו אינה נתמכת בהיגיון".
למרות שאני לא טוען שהמקרה של פאם הוא הוכחה לקיום נשמה, אני אוחז בדעה שביחס להבנת הרוח אנחנו האדם הקדמון.
עמית.
אהבתיאהבתי
ראה, הדוגמה שלך היפותטית לחלוטין, ואם נחזור בזמן, ונדגים לשניה אחת שני אנשים מדברים בווקי-טוקי, ונעלם חזרה לעתיד, אז כן, האדם הקדמון בצדק יטען שמדובר כנראה בהזיה. בינתיים גם הדוגמה שנתת היא בגדר הזיה, אז הוא אפילו יצדק.
לא טענתי בשום מקום שמה שלא ניתן לחקירה [כרגע או בכלל] בהכרח לא קיים או לא נכון.
אני רק טוען שיש "הסברים" ו"תיאוריות" חסרי משמעות מוגדרת בכלל, ולכן לדון אם הדברים שהם מדברים עליהם קיימים או לא – גם זה חסר משמעות.
מה זה נשמה? מה זה רוח?
איך אפשר לדעת איפה אנחנו עומדים במחקר הרוח, אם אף אחד לא יודע להסביר מה זה בכלל?
אהבתיאהבתי
אבל אותו אדם קדמון יכול לשחזר את הניסוי ולקבל אותה תוצאה בדיוק. הוא יכול לגלות שהשיחה מתקיימת רק כאשר לוחצים על כפתור מסוים. הוא יכול לפרק את המכשיר ולגלות שישנם חלקים חיוניים לפעולה שניתן להוציא ולהחזיר אותם (סוללות, למשל). הוא יכול למדוד את הטווח של התופעה (עובד עד מרחק של שני ק"מ אך לא מעבר לזה). הוא יכול לגלות שהתקשורת לא מתקיימת כאשר הוא נמצא במערה עמוקה.
וכל זה מבלי לדעת מה אלה גלי רדיו, איך המכשיר יוצר או מפענח אותם.
עם הזמן אותו אדם גם יפרק את הסוללות על מנת לגלות מאילו חומרים הן בנויות, וינסה לייצר סוללות מאותם חומרים, או בשיטות אחרות, ואולי יגלה את המעגל החשמלי. וכולי…
זו השיטה המדעית!
אהבתיאהבתי
גל אתה כמובן צודק, אבל שים לב שבדוגמה נאמר:
"נניח שהיינו חוזרים בזמן ומציגים לאדם הקדמון ווקי טוקי, ומדברים אחד עם השני ממרחק 500 מטר פעם אחת ודי."
זה לא היה מאפשר חקירה מדעית, והיה משאיר את כל הנושא כאנקדוטה לא מובנת שמישהו סיפר שחווה.
אהבתיאהבתי
ל-gal זה בדיוק מה שאני טוען, לא חוקרים את הפאראפסיכולוגיה. יכול להיות שפאם הזתה ואיתה עוד עשרות אלפים שחוו חוויות מיסטיות. אולם זה נושא מעולה למחקר.
איזה פקולטה \ מחלקה בארה"ב לפאראפסיכולוגיה קיימת באוניברסיטה בארה"ב?
19000 מחקרים של גוגל סקולר שמופיעה בהם המילה פאראפסיכולוגיה זו טיפה מיקרוסקופית בים המחקרים של המדע.
אהבתיאהבתי
עמית אתה מתעקש שוב ושוב לטעון שלא חקרו את הנושא, למרות שהפניתי אותך לאוקיאנוס של מידע. הסטטיסטיקה שבצעת חסרת משמעות. יש מאות מושגים שונים בכל תחום, ויתכן שהם מופיעים בפרופורציות אחרות.
הסברתי לך גם מדוע צפוי שזה יהיה המצב. המחקר בתחום נוחל רק כשלונות כבר למעלה ממאה שנה.
כמה זמן נראה לך הגיוני לחפש מתחת לפנס הכבוי?
לא עדיף להשקיע משאבי מחקר בתחומים שמניבים תוצאות?
אהבתיאהבתי
אין לי מושג על איזה אוקיינוס אתה מדבר, לא הבאת שום אינדיקציה יחסית לכמות המחקר של הפאראפסיכולוגיה וענפים אחרים במדע. אתה מדבר בסיסמאות. הייתי מצפה לגישה קצת יותר מתודית כשאתה מפריח כזו טענה.
לילה טוב!
אהבתיאהבתי
אין לך מושג כי לא השקעת את הזמן לקרוא.
אתה יודע, מחקר מתבסס על מחקר קודם.
ברגע שאין שום ממצאים, אין מה להרחיב ולחקור. אפשר לנסות כיוון חדש בתקווה לגלות משהו, ואז שוב לא מגלים כלום.
בכל פעם צץ מישהו אחר חדור אמונה שהפעם הוא הולך לגלות משהו מדהים, ובכל פעם, שוב. כלום.
מי שלומד את ההיסטוריה של התחום קצת, מבין, שיש כאן איזושהי בעיה. התחום הזה לא מצליח להתרומם כמדע, כי פשוט אין בשר.
פסיכולוגיה חוקרת אנשים. אנשים זה דבר קיים, מסובך. יש הרבה מה לחקור.
פיזיקה חוקרת את העולם הפיזי. זה דבר קיים, מסובך. יש הרבה מה לחקור.
פאראפסיכולוגיה חוקרת את הדברים שככל הנראה אינם קיימים. אין הרבה מה לחקור.
מש"ל
אהבתיאהבתי
עמית, כדי שתחום מסויים יחקר זה לא מצריך שהוא ייחקר בכמות דומה לתחומי מחקר אחרים.
כמות המחקרים בתחומים אחרים לא נצרכת כדי להראות שיש כאן בכלל משהו לחקור אלא כדי ללמוד את הפרטים של התחום.
כמה אלפי מחקרים גם אם הם מעט ביחס לתחומים אחרים יכולים בהחלט להספיק כדי להוכיח ולתאר ברמה משמעותית של דיוק תופעות לא טבעיות מסוימות באם אכן:
א. הן אכן קיימות.
ב. הן ידועות כבר לאנשים שטוענים על קיומן.
ג. הן ניתנות לחקירה.
ד. המחקרים נעשו טוב.
אני לא יודע איך נעשו המחקרים הללו ומה תוצאותיהם אבל אין שום צורך שכמות המחקרים תהיה דומה לכמות המחקרים בתחומים אחרים במדע.
אהבתיאהבתי
גלעד, שוב ושוב אתה מתחמק מתשובות. אני לא אולי לא השקעתי את הזמן. אבל אתה כן השקעת (לדבריך) את הזמן בנושא ואתה לא מביא שום אינדיקציה שנושא הפאראפסיכולוגיה נחקר. האינדיקציה היחידה (אלפי מאמרים) מעידה שהוא לא נחקר.
בוזון – היגס קיים?
החומר האפל ביקום קיים?
אף אחד לא ממש יודע, ועדיין חוקרים את הנושאים האלה.
אהבתיאהבתי
עמית, יש לי תחושה עמומה שחילופי הדברים בינינו לא מובילים לשום מקום, לצערי.
אתה מודה שלא השקעת את הזמן לקרוא את מה שקיבלת בתמורה לשאלתך, וממשיך להתיש באותה נקודה שוב ושוב. מדוע?
אהבתיאהבתי
ולדעתי גלעד טועה לגמרי. לא צריך לחקור את הנושא הזה בכלל. כלומר חוץ ממי שטוען שיש דבר כזה 'על טבעי'.
מי שטוען שיש משהו כמו 'פאראפסיכולוגיה' ,' הבנת הרוח' וכן הלאה צריך לנהוג לפי הכלל התלמודי 'המביא מחברו עליו הראיה'. במילים אחרות – קודם כל תסביר למה אתה מתכוון כשאתה זורק מונחים כמו 'רוחניות' או 'גלגול נשמות' לחלל האוויר. אחר כך תעשה מחקר מסודר שיוכיח את מה שטענת ורק אז אתה יכול להעלות טענות בהתאם לתוצאות המחקר.
למשל, אם אני טוען שאנשים ששמם 'עדו' הם טובים יותר במיטה לעומת שאר האוכלוסייה. צריך קודם כל לבדוק אם יש מדדים אוביקטיביים ל'טוב יותר במיטה' (הדציבלים של הגניחות? חוות דעת הפרטנרית מאחד עד עשר? כמות הקלוריות שנשרפו?) . אם אין מדד כזה אז בעצם לא אמרתי כלום. אם יש אפשרות למדוד את זה צריך לעשות ניסוי – לבדוק מתנדבים בשם 'עדו' לעומת כאלו שיש להם שם אחר עם חתכי גיל/מצב משפחתי/כושר גופני עם פרטנריות שיתנדבו לניסוי ויחוו את דעתן ואחרי שייאספו מספיק נתונים אפשר יהיה לדעת אם יש קשר או אין (ואם יסתבר שדווקא אצל 'ציון' הן נהנות יותר? מה אז? אולי ציון הוא שם תימני נפוץ והתימנים הם.. טוב נעצור פה).
בקיצור עמית מי שמתחמק מתשובה הם כל אותם 'מתקשרים' (ראה הפוסט הקודם, איזה התחמקויות מרהיבות היו שם), פארפסיכולוגים, קוראי מחשבות, קוראים בקלפים, אסטרולוגים, נומרולוגים ושאר הוזי הזיות ו/או נוכלים. כשמישהו מתאר חוויות מיסטיות שונות זה לא מוכיח כלום. בסך הכל מעיד על משהו שמתחולל בתוך ראשו (שזה יכול להיות גם מחלת נפש או רצון עז ל'צומי' ).
אהבתיאהבתי
עמית- בוזון היגס כבר נמצא.
האם על החומר האפל בלבד יש יותר מכמה אלפי מחקרים?
האם כמה אלפי מחקרים היית מגדיר כ"הנושא לא נחקר"?
אהבתיאהבתי
קודם כל ברכות על המאמר. חיכיתי לראותו בידען אבל משום מה לא פורסם שם.
נראה שעשית עבודת קריאה רבה כדי לבסס את התזה שמוצגת כאן – שהמוח לא באמת מת לגמרי.
גם אם התזה נכונה, המוח הוא האיבר המורכב ביותר בגופנו והמסתורין של פעולתו עדיין רב מהגלוי. הקפיצה העקרונית שאתה עושה מהמסקנה (הכנראה מבוססת) שהמוח לא מת לגמרי ועד למסקנה שלא הייתה כאן התנסות חוץ גופית או התנסות שלאחר המוות היא לטעמי גדולה מדי.
העובדה שישנם אנשים החווים חשיבה מודעת במהלך ניתוח (כמו החבר שלך) ועם זאת לא חוו את החוויה המלאה שחוותה פאם ואלפים כמותה (והכוונה לתחושת היציאה מהגוף, מעבר במנהרה, פגישות שונות עם אנשים אהובים וחזרה לגוף – נראה שזו התבנית שעולה מההתנסויות הללו), רק מחזקת בעיני את העובדה שיש כאן משהו מעבר להרדמה וחשיבה מודעת.
יש כאן בהחלט משהו שדורש עוד מחקר ובדיקה אבל יכול להיות שהכלים והמתודות שיש היום למדע פשוט אינם רגישים מספיק לברר את הענין עד סופו ולכן הכשלונות הנשנים בחקירת העניין.
אהבתיאהבתי
קודם כל תודה. רק חלק קטן מהמאמרים שלי מפורסמים ב"הידען". אתה מוזמן לעקוב אחרי הבלוג ישירות.
המסקנות שלי בכתבה הזו היו ספציפית לגבי Pam. המקרה שלה נטען להיות "הוכחה", והניתוח של המקרה מראה שעובדות רחוקות מאוד מלהוות "הוכחה".
"..עד למסקנה שלא הייתה כאן התנסות חוץ גופית או התנסות שלאחר המוות היא לטעמי גדולה מדי".
בודאי שהיתה כאן התנסות "חוץ גופית" – זו חוויה שמתרחשת גם בזמן ערות, ואפילו בזמן פעילות מלאה (ראה פרק 4 בסדרה). עדיין, אין שום הוכחה שמשהו באמת עוזב את הגוף. למעשה זה לא סביר ברמה העקרונית (מה בדיוק עוזב? ואיך הוא "רואה" אם אין לו עיניים ומערכת עצבים שהוא מחובר אליה? ואיך המוח שנשאר מאחור זוכר את זה? וכו' וכו').
אני מחזיר אותך ל-3 הכתבות הראשונות בסדרה, כדי להתרשם מהסטטיסטיקות של כמה חווים מה. בודדים חווים את כל ה"סיפור" וה"סיפור" בכלל שונה בין תרבויות שונות.
בשום מקום לא טענתי נחרצות כי משהו מכל הראיות שקיימות "מוכיח" שאין חיים לאחר המוות, זה רק מעמיד את האפשרות הזו באור מאוד לא סביר לדעתי, שכן כל הרמזים מצביעים על כך שמדובר בחוויותיו הפנימיות של מוח במצוקה.
אהבתיאהבתי
אכן – אחזור לקרוא את הכתבות הקודמות.
ואולי מה שאתה מתאר כ"חוויותיו של מוח במצוקה" מראה של תבנית כלשהי של התרחשות שהיא במהותה על משהו שניתן להגדירו אחרת לגמרי.
כפי שאם היית מציג את קולו של הקריין בGPS למישהו לפני 200 שנה הוא היה בטוח שזה שמכוון אותו ללכת 200 מטר ולפנות ימינה כדי להגיע אל היעד הוא קולו של אלוהים המכוון אותו לגאולה 🙂
ז"א הפרשנות שלך ושל כל אחד אחר נכונה באותה מידה עד שנוכל להוכיח סופית לכאן או לכאן.
אהבתיאהבתי
אנא קרא את כל הסדרה.
בסופו של דבר מדובר בתער אוקהם. מה ההסבר הסביר יותר.
מוח יש לנו? יש. במצבים מיוחדים המוח הזה מייצר חוויות מיוחדות? מייצר. במצבים רבים הוא מייצר חוויות זהות לאלה שנחוות בזמן NDE? זהות. אין שום הוכחה ניצחת שמשהו עזב אי פעם את הגוף או התקיים לאחר מותו המוחלט? אין. החוויות תלויות תרבות? תלויות במידה רבה מאוד.
ועוד ועוד.
חבר את כל פיסות הפאזל. השאלות שאתה צריך לשאול את עצמך הן:
1) מה יותר סביר?
2) מה המוטיבציה שלי להאמין בהסבר הסביר לעומת בהסבר הלא סביר, ואיך הן מטות את הרצון שלי להאמין בהסבר הלא סביר, רק כי הוא יותר מוצא חן בעיני.
ותמיד זכור – מצב בו אין לנו הסבר סביר, אין פירושו שהסבר לא סביר מסוים הוא הנכון – זו טעות קלאסית.
אהבתיאהבתי
אוי ויי – למה הכנסת את תער אוקהם לכאן?? עכשיו אצטרך לשבת כאן ולכתוב עד שיתייבשו לי האצבעות… למה התער הזה כל-כך שמיש לגדוע באיבו כל הסבר שאינו מתיישב עם מערכת האמונות המדעית אבל כאשר העדויות מרובות לכיוון השני הוא לפתע נעשה קהה מאוד…
אבל אין לי זמן לזה אז תשמור את התער שלך חד – שמעתי שפרמידות עוזרות לשמור על החוד 🙂
סביר לא משחק כאן שום תפקיד. שזירה קוונטית זה סביר? פיזיקת הקוונטים בכלל זה משהו שמישהו היה חושב לסביר? אפילו לאיינשטיין היה קושי רב לקבל את העובדה שאלוהים משחק קוביות…
המוטיבציה שלי היא להסתכל על העולם בעינים פקוחות ולא מכוסות במערכת אמונות כלשהי – ולגבש מתוך כל זה את האמת שלי – מה שלמדתי וחוויתי ועבד עבורי ללא פשרות
אהבתיאהבתי
על איזה עדויות לצד השני מדובר?
וכן, מבחינה סטטיסטית, בד"כ (גם אם לא תמיד – ואתה מוזמן לקרוא את הרשומה "לא הגיוני אבל נכון"), ההסברים הפשוטים והמבוססים יותר על ידע קיים הם אלה הנכונים. ברור שלעיתים יש יוצאים מן הכלל, ולכן זה רק קו מנחה ולא "מוכיח" כלום, ואם, *אם* תצטברנה מספיק ראיות שתומכות בבלתי סביר, לא תהיה ברירה אלא לקבלו ולהתרגל לקונספטים חדשים.
ושוב, אתה מדגים בדיוק את ההיפך. מדענים כן מקבלים את הבלתי "סביר" או הבלתי "מובן" אם הוא מתאר את המציאות טוב יותר ממה שיש עד אותו הרגע: תורת הקוונטים מקובלת כבר עשרות שנים, למרות שאף אחד לא יודע להסביר אותה באופן שמניח את הדעת היום-יומית שלנו, בגלל סיבה אחת טובה – היא עובדת. היא מתאימה למציאות.
אשמח לשמוע על תופעה אחת 1) שקיומה מאושש במידה שמעל לכל ספק, 2) שאינה מתיישבת עם הידוע היום במדע, 3) שיש לה הסבר שאינו עולה בקנה אחד התיאוריות המקובלות (הסבר שמאפשר ניבוי),
ושבכל זאת, "הממסד" המדעי דוחה בתוקף.
ברור שיש כאלה לעיתים. אלה הטריגרים למהפיכות המדעיות.
האם אתה שומר מהפיכה כזו בסוד?
אהבתיאהבתי
כן וכן
אבל יש לי חיים לחזור אליהם למרות התענוג שבדיון ברומו של עולם.
אחזור ואפתיע אותך במועד אחר, זו הבטחה 🙂
אהבתיאהבתי
אשמח לשמוע על מהפיכות סודיות במדע. גם אני אדם סקרן ואוהב לשמוע על תופעות מדהימות ועל הסברים מפתיעים 🙂
אבל בתנאי אחד – שזה יהיה מגובה היטב בראיות תומכות. אחרת אנחנו עוסקים בפילוסופיה נטו, ולזה אין לי כח.
אהבתיאהבתי
אעשה כמיטב יכולתי לא להתפלסף אתך.
ועכשיו – לילה טוב.
אהבתיאהבתי
עידו, למה אתה חושב שמי שבעל יכולת על חושית צריך להוכיח לך משהו?
אתה רוצה ללמוד, בבקשה חקור את העניין בעצמך.
וחוץ מזה שמי שכבר מעוניין לספר משהו כמו פאם, נתקל בחומות בצורות כאילו מדעיות.
גלעד עשה שמיניות באויר במאמר הנ"ל כדי להוכיח שהכל מקריות וחוסר הבנת המציאות.
אפרופו תער החשיבה, בעיני ההסבר הפשוט ביותר, שהחוויה הסובייקטיבית של פאם אכן התרחשה, והיא חוותה סוג של מודעות שאינה קשורה לגוף הפיזי.
אהבתיאהבתי
ואם כבר נכנסת לעניין, אז אני מציע שתבחן את החוויה של ד"ר לויד רודי. בהצלחה.
אהבתיאהבתי
האמת, זה מתיש לגמרי… מה הוא רוצה להגיד? יש מאמר כתוב שאפשר לקרוא?
אהבתיאהבתי
הוא אמר מה הוא רוצה להגיד. אני לא מכיר מאמר. אני מסכים איתך שזה מתיש לרוץ אחרי כל אחד שטוען שהיתה לו חוויה חוץ גופית ולפסול את הטענות שלו. במיוחד כשהמיקרים האלה (לדעתי הצנועה כמובן) באמת מראים שקיים משהו מעבר לגוף.
בכל אופן, אני פוטר אותך מהמקרה. לא אציק לך יותר עם המקרה הזה.
אהבתיאהבתי
במאמר כתוב שמתועד זמן התחלת הNDE של פאם ושהוא התחיל כשעה וחצי לפני EEG שטוח.
השאלה שלי האם יש תיעוד מתי הNDE הסתיים ?
אהבתיאהבתי
למעלה משעתיים חלפו מתחילת ה-NDE ועד שהתחילו לקרר את דמה של פם.
תחילת ה-NDE מסונכרן עם ניסור הגולגולת שלה (צלילי הניסור והדיבורים ששמעה). אין שום דרך לדעת מתי הוא הסתיים, כי אין שום ארוע חיצוני שניתן לסנכרן איתו את חוויותיה הפנימיות. אך איזו סיבה יש להניח שהחוייה נמשכה למעלה משעתיים, אל תוך פרק הזמן שמוחה היה מנוטרל מפעילות?
(באנלוגיה – כידוע לכולנו, גם דקות ספורות של חלום יכולות להרגיש כזמן רב. בוודאי חלומות של חצי שעה או יותר.)
אהבתיאהבתי
שים לב שהאנלוגיה שלך בעצם הפוכה, הרי האנשים שחוו NDE מתארים שהעולם הוא חלום ומה שמעבר הוא האמיתי.
אבל לעצם העניין :
https://en.wikipedia.org/wiki/Pam_Reynolds_case
לפי הספר היא ראתה את הגוף קופץ כתוצאה מהשוק החשמלי defibrillation ואז היא גם נמשכה חזרה אל הגוף. כלומר יש סינכרון לאירוע חיצוני.
אתה גם כתבת רק על ה EEG אבל היא היתה גם מחוברת למכשיר שבודק פעילות בגזע המוח (לכן האוזניות והקליקים).
אהבתיאהבתי
לגבי תחושת ה"אמיתיות" ראי חלק 10 בסדרה.
לעצם העניין, קודם כל, אני לא רואה תיאור של "גוף קופץ" בדבריה, וגם אם הזכירה "גוף קופץ" באחת מגירסאות סיפורה, לא ברור לי איך סאבום תיזמן את כל החלק השני של ה-NDE. זה נראה לי כמו החלטה שרירותית לחלוטין.
כל עוד לא הוכח שהחוויות היו בזמן "מוח מת", כל המדידות שמראות שמוחה אכן היה מת" מתישהו לא רלוונטיות.
כמו כן קחי בחשבון שאת הראיון עם פם סאבום ערך לא פחות מ-3 שנים לאחר המקרה!
זה המספיק זמן בשביל שזכרונה של פם יערבב הכל לכדי סיפור חדש. (על נפלאות הזיכרון האנושי ארחיב בהזדמנות אחרת).
וכן רלוונטי חלק 5 בסדרה שעוסק בשלל דרגות הפרשנות מהן סיפורים כאלה סובלים.
אהבתיאהבתי
לא השתכנעתי מביטולך את המקרה הזה גלעד.
אהבתיאהבתי
זכותך 🙂
בענייני חיים ומוות, אני מצפה לראיות יותר משכנעות מזה.
אהבתיאהבתי
היי גלעד, הגעתי לכאן בעקבות שרשור שנתקלתי בו בקשר לחוסר פעילות מוחית.
משהו במאמר שלך קצת מבלבל, תחילה רשמת:
"במצב מקורר פסקה כל פעילות חשמלית במוח, והמפרצת הוסרה"
אך בהמשך אתה מציין כי:
"גם אם לא נמדד EEG, זה לא אומר שהמוח לא פעל"
אז לא הבנתי:
1. האם במקרה שתארת כאן היה או לא היה מצב של חוסר פעילות חשמלית מוחלט במוח ?
2. האם עד כמה שידוע לך יתכן מצב בו באמת אין כל פעילות חשמלית במוח (לחלוטין, אפס פעילות) למשך מספר דקות או מספר שעות, אך למרות זאת האיש מצליח להתאושש ולחזור לפעילות ?
האם ידוע על מקרה מתועד מסוג זה בו לא היה קירור של המוח כמו כאן ? (מה שמקשה על שימור הרקמות שלא יפגעו)
תודה, ואשמח מאוד לתשובה.
אהבתיאהבתי
הי אדם, אני לא מומחה מספיק בנושא בשביל לתת תשובות נחרצות. המקרה של PAM הוא מיוחד, כי מדובר בהליך רפואי מבוקר לחלוטין, כולל קירור, אספקת חמצן נדרשת וכד'. הנקודה הקריטית בסיפור הזה היא התזמון – אין שום סיבה להניח שחווית הOBE/NDE שלה הייתה דווקא בדקות שהמוח שלה לא תפקד (כמעט לגמרי או לגמרי, זה כבר פחות חשוב בהקשר הספציפי הזה).
לא ידוע לי על מישהו ששרד ללא פגע את מחסום הדקות ללא אספקת חמצן למוח, וללא קירור. אבל זה כמובן לא אומר שאין מקרים כאלה. אני פשוט לא נתקלתי.
יתכן שבמקורות שעליהם נסמכתי יש פרטים נוספים:
http://infidels.org/library/modern/keith_augustine/HNDEs.html#19
אהבתיאהבתי
תודה גלעד, כן את הנקודה לגבי OBE הבנתי לגמרי ואני מסכים איתך, מה שאני מנסה להבין זה האם יכול להיות מצב בו לא קיימת בכלל פעילות חשמלית במוח (אפילו למשך דקה לצורך העניין) ולמרות זאת האיש מצליח להתאושש.
פשוט באיזה שרשור שנתקלתי בו מישהו טען שזה בלתי אפשרי, ושאם הפעילות החשמלית במוח נפסקת האיש פשוט מת ולא יכול לקום לאחר מכן, או משהו בסגנון.
אהבתיאהבתי