בשערי המוות 5 – פרשנות של פרשנות של פרשנות

בחלק זה נעשה אתנחתה קצרה משטף הממצאים, ונפרוש על קצה המזלג את ההטיות הרבות שעלולות להשתרבב למחקרים בכלל, ולמחקרים בתחום "חם" זה בפרט.

ניתוח זה יכשיר את הקרקע לקריאה ביקורתית יותר של החלקים הבאים, שיעסקו ב"הוכחות חותכות" לקיום התודעה בנפרד מקיום הגוף/מוח.

שלא כמו בניסוי פיזיקלי למשל, בו גודל פיזיקלי כלשהו (למשל אורך) נמדד ע"י מכשיר מדידה (למשל סרגל) ומבוטא במספר (למשל 63 מ"מ) בדיוק מדידה מסוים (למשל 1 מ"מ), המחקר בתחום ה-NDE הוא כנראה מהמורכבים והלא מדויקים ביותר האפשריים.

העליתי על תרשים את השלבים הרבים שחולפים בין החוויה המקורית ועד שהממצאים מפורסמים בכתב עת מדעי. העיוותים הנוספים הרבים שעובר המידע משלב "מאמר מדעי" ועד שהוא מגיע אל "האזרח הסקרן" הם כבר נושא לדיון נפרד.

זו כמובן תמונה פשטנית ולא מלאה, אבל היא תספיק כדי להעביר את הנקודה. הדברים הבאים מתייחסים לתרשים, מרחיבים ומסבירים אותו (לחצו על התמונה להגדלה).

עולמו של החווה: מחוויה לתיאורה

נתחיל בחוויה הסובייקטיבית הראשונית. האדם רואה דברים, שומע דברים, מרגיש דברים, בין אם מקורה של החוויה במציאות החיצונית (קלט חושי) ובין אם פנימי (זכרונות, דמיון, הזיות, או תוצאה של גירוי פיזי/חשמלי/כימי של אזור כזה או אחר במוח).

בשלב הבא המוח מנסה לתת פשר ומשמעות לדברים שנחוו. האם ראינו אדם? האם ראינו את עצמנו? האם זו סבתא? האם זה בור? מנהרה? צינור? תעלה? האם זו ישות אור? ישו? Yama? פרשנויות אלה תלויות מאוד בהקשר, בתרבות, בנסיון החיים, באמונות וכד'. המוח מחפש את הפירוש הסביר ביותר למה שהתעורר בו. כל זה קורה (או לא קורה) בזמן חווית ה-NDE עצמה.

לאחר מכן, כשהאדם חוזר למצב הכרה רגיל, הוא נזכר (או שלא נזכר) בפרטים שונים של החוויה. עיוותי זיכרון משחקים תפקיד כבר בשלב זה. מה יזכור? מה ידחיק? מה ידגיש? מה יחליש?
כמה זמן נמשכה החוויה? דקות? שניות? (ידוע כי במצבי תודעה מיוחדים הזמן יכול "להימתח" באופן ניכר).
האם המחשבות היו אכן צלולות כל כך בזמן החוויה, או רק הרגישו צלולות?
אנלוגיה מעולם החלומות: לעיתים כשאני מבקר מקום מסוים בחלום הוא "מרגיש לי" מוכר וידוע. כשאני מתעורר אני מבין שמקום זה לא קיים במציאות. האם כבר חלמתי על המקום פעמים רבות בעבר ולכן הוא "מוכר בעולם החלומות", או שזו היתה הפעם הראשונה שמוחי המציא את המקום אך הוסיף לו את תבלין "תחושת המוכרות"?

בנוסף, יתכן בהחלט שמתבצעת פרשנות מחודשת לדברים. דבר דומה מתחולל כשאנו מתעוררים ונזכרים בשברי חלום. יתכן מאוד שחלק מהקוהרנטיות של הסיפור מושגת ע"י תפירת מקטעים אלה ע"י המוח בזמן ההיזכרות ולא בזמן החלימה. למשל, במקטע חלום אחד אני עומד מול נמר שחושף את שיניו, במקטע אחר אני רץ בשדה. יתכן שבזמן ההיזכרות בחלום אסיק שברחתי מהנמר ולכן רצתי בשדה (הטיית "אחרי ולכן בגלל"). מיד לאחר מכן אשכח שביצעתי את הקישור הזה, ואזכור רק את הסיפור המאוחד: "חלמתי הלילה שאני בורח מפני נמר".

כשחווה נזכר, הוא יכול לדמיין את כל החוויות החושיות: לראות "בעיני רוחו" את מה שראה, להריח, לשמוע, להרגיש. אך כשהוא מדווח על כך למישהו אחר הוא חייב לתרגם הכל למילים. כמובן שמידע רב יכול להתעוות בשלב זה. באיזה ביטויים ודימויים יבחר? (נחזור לנקודה זו כשנדבר על דיווחים שמסרו עיוורים שחוו NDE).

עד כה דברנו על דרך החתחתים שעוברת החוויה מקורית, עד שהחווה מתאר אותה לראשונה במילים.

סיבוך נוסף הוא כמובן השפעתו של המראיין על הדברים הנאמרים. שאלות מכוונות, שימוש במילים מסוימות בשאלה, הקשרים מסוימים, כל אלה יכולים להשפיע על התשובות, אף מבלי שמישהו מהצדדים יהיה מודע לכך. (נדון בנושא זה ביתר הרחבה כשנעסוק בעתיד בעיוותי זכרון ובהיפנוזה).

עד כמה אובייקטיביים הנתונים האובייקטיביים?

כשאנו מנסים להשוות את החוויה האישית עליה מדווח החווה עם ארועים חיצוניים אובייקטיביים (במטרה לאמת את הדיווחים), אנו נתקלים בבעיות רבות.

רישומי פעילות המוח לא מתבצעים בשלבים קריטיים, וגם כאשר מתבצעים, אינם מהימנים לחלוטין (בנקודה זו נעסוק בהרחבה בהמשך).

עדויות לגבי ארועים שהתרחשו בסביבת החווה גם הן בד"כ לא מתועדות באופן מדויק, ונסמכות על זכרונם של העדים בלבד. לעיתים נמסרות עדויות הסובבים לאחר ששמעו את עדותו של החווה, והדבר עלול להשפיע על האופן בו הם זוכרים את הפרטים. המוטיבציה האישית שלהם לאשש את דבריו של החווה גם היא מרכיב שיש לקחת בחשבון.

עולמו של החוקר

הגדרת מושגים

הגדרות שונות של NDE עשויות להביא למסקנות שונות לגבי מהותה, שכיחותה ומאפייניה של החוויה. האם NDE כולל גם FDE (חוויה דומה שמתחוללת כשהאדם רק מאמין שהוא הולך למות) או שמדובר בתופעה נפרדת? האם חוויה של "מנהרת אור" בלבד נחשבת NDE? כפי שכבר ראינו, חוקרים שונים משתמשים בהגדרות שונות (למרות שנראה כי סטנדרטים מסוימים נכנסו כבר לשימוש).

ומה ההגדרה של מוות בכלל? הפסקת פעולת הלב? הפסקת פעולת המוח? איזה חלקים של המוח? מתי מגדירים את תחילת תהליך המוות ומתי את סיומו? האם מדובר באנשים שמתו והוחזרו לחיים, או באנשים שרק כמעט מתו? ברור שלהגדרות שונות של מושג המוות יש השלכות מרחיקות לכת על הפרשנות והמסקנות.

"בקשתי היחידה לגבי אופן קבורתי היא שלא אקבר חי" – פיליפ סטנהוף

הטיות מדגם

כפי שראינו כבר, בתחילת המחקר המסודר של ה-NDE היה קשה לאמוד את שיעור התופעה בקרב האוכלוסייה.
מחקר שמזמין אנשים שחוו "מוות קליני" ליצור קשר ולספר על חוויותיהם, סובל כמובן מהטיות חמורות. ראשית, אין כל דרך לדעת מה אחוז אלה שחוו חוויות לעומת אלה שלא חוו – אולי רק מי שחווה יפנה לחוקרים?

אבל צפויות גם הטיות לגבי אופי החוויה:

  • יתכן שאלה שחוו חוויות מינוריות (רק "תחושות משונות בלתי מוגדרות" למשל) לא יפנו אל החוקר בעוד אלה שחוו חוויות דרמטיות יפנו.
  • יתכן שאלה שחוו חוויות חיוביות יפנו יותר, ואילו אלה שחוו חוויות טראומטיות יעדיפו להמשיך בנסיונות להדחיקן.
  • יתכן שאלה שחווייתם תאמה את תפישת עולמם (למשל – "יש חיים לאחר המוות") יפנו לחוקר, אולי אפילו מתוך תחושת שליחות, ואילו אלה שהחוויה אינה תואמת את תפישת עולמם ימנעו מכך.
  • רבים עלולים לחשוש מכך שאחרים יתייחסו אליהם כאל "משוגעים", ולכן יוותרו על שיתוף החוויה, במיוחד במקרים בהם היה מוטיב ברור של הזיות (כגון מפגש עם אנשים שעדיין חיים ב"עולמות אחרים").

כדי לפתור במידת מה את הבעיה הזו, יש לתשאל את כל האנשים ששרדו "מוות קליני" לגבי חוויותיהם. אך גם מטרה זו אינה קלה להשגה.

ברמה הפרקטית, החוקרים מתמקדים בד"כ בסוג מסוים של מוות, למשל מוות כתוצאה מהתקף לב, ומנהלים את המחקר בבתי חולים מסוימים. מיקוד זה פותח פתח להטיות רבות נוספות: יתכן שסוגי מוות שונים מניבים חוויות שונות באופיין. בנוסף, מאושפזים בבתי חולים מסוימים הם בעלי מאפיינים דמוגרפיים מסוימים, עובדה שמשפיעה גם היא על סוג החוויות המתוארות.

השפעת דעות החוקרים על פרשנות הממצאים

עד כה סקרנו שלל גורמים שעלולים להטות את הממצאים. עדיין לא דברנו על הפרשנות של הממצאים. האמונה איתה מגיע כל חוקר לזירה משפיעה רבות על הדרך בה הוא יפרש את הממצאים.

היות ואנשים רבים היו מעדיפים לדעת שיש חיים לאחר המוות ולא רק להאמין בכך, לא מפתיע שהמחקר בתחום מושך אליו אנשים שמלכתחילה מאמינים ש-NDE מספק עדויות לכך. חוקרים כאלה (ונראה שזה הרוב בתחום) עלולים להטות ו"לעקם" את הממצאים כך שיתמכו בהנחת היסוד שלהם.

דוגמה טובה לכך היא נסיון שימור "מיתוס הסיפור הזהה". הטענה כי "כל החוויות המתוארות דומות להפליא זו לזו" חוזרת שוב ושוב למרות העדר ראיות התומכות בה באופן ממשי. ראשית, רק כ-15% מאלה ש"מתו" מדווחים על חוויות כלשהן. מתוך אלה שכן חוו, לא קיים כמעט אף אחד שחווה את כל המאפיינים המיוחסים ל-NDE. בנוסף, ההבדלים הבין תרבותיים משמעותיים ביותר.

כיצד מעקמים החוקרים את הממצאים כדי שיתמכו במיתוס החוויה הסטנדרטית?

דרך אחת היא ע"י הכללות יתר. החוקרים מתחילים מההנחה שהחוויה זהה לכולם, מנסים לאלץ את קווי הדמיון הללו בכוח ע"י משחקי הגדרה, ואז מסבירים את קווי הדמיון בעזרת הנחת היסוד. זהו טיעון מעגלי, אשר נותר חמקמק מעיני אלה שלא נכנסים לפרטים.

Fox למשל, לאחר שאיתר כמה תיאורי NDE שכללו ביקורים בחלל החיצון, טען שרבים השתמשו בתאור "חלל" כדי לתאר מקום חשוך (עמ 265). לאחר מכן הוא מסיק כי רבים מהחווים מתארים מפגש עם סוג כלשהו של מוטיב החושך במונחים שמרמזים לכאורה על ביקור בחלל החיצון (277). כלומר, Fox יודע טוב יותר מהחווים למה התכוונו באמת – הם חוו חושך, אך תרגמו זאת ל"חלל החיצון"… מדוע לא להניח שהם באמת חוו מסע בחלל החיצון? כנראה בגלל שזה לא התאים למודל שהוא ניסה לקדם.

Ring איחד כבר ב-1980 את מוטיב המנהרה עם מוטיב החושך, לכדי קטגוריה מוכללת אחת. אך אם נבחן את תיאורי ה"מנהרה", נגלה כי התיאורים מגוונים, ולעיתים קונקרטיים ביותר, כגון מנהרה שעשויה מלבנים. הנה למשל: "המנהרה היתה עשויה מחלקי מתכת מלוטשים, מחוברים זה לזה במעין מסמרות. הרגשתי שזה אמור להיות יותר "רוחני" (ethereal) איכשהו… הרגליים שלי הרגישו כמו עופרת, אבל בהליכתי חזרה לחיים, האור הטיל את הצל שלי על רצפת המנהרה…" (Fenwick and Fenwick 55).

יש שמטיילים במורד מנהרות, יש שמרחפים בחלל החיצון, יש העולים במערבולת למעלה או טסים במעליות, כל חוויה שונה ונפרדת, מה הבסיס לאיחוד כל החוויות הללו יחד? רק כדי לומר שמוטיב החושך/מנהרה חוזר אצל כולם?

(מקורות: ויקיפדיה / NASA)

הנה טריק נוסף לשימור מיתוס החוויה הזהה: זה לא מתאים לפרשנות שלי? אז זה לא NDE אמיתי.
זוכרים את חווית "הריק הנורא"? Ring מסיק כי סוג זה של חוויות "אינו NDE אמיתי, אלא תגובות שעולות כתוצאה מהרדמה לא תקינה" (Ring, "Frightening" 20-21). מדוע סוג זה של חוויות אינו אמיתי? החוויות מרגישות אמיתיות, משותפות לאנשים רבים ויש להן השפעה ארוכת טווח על החיים של החווים (למרות ששלילית במקרה זה). מה עושה אותן פחות אמיתיות מהחוויות החיוביות?

פרסום סלקטיבי ועיוותים נוספים

דעותיהם ואמונותיהם של החוקרים יכולות בהחלט להשפיע על מה שיבחרו לפרסם, לעומת מה שיבחרו לא לפרסם. Greyson מדבר על כך, ונותן כדוגמה חוויות NDE בעלות אופי הזייתי שעלולות להיות מוצפנות במגרה לעולמי עד, לעומת תיאורים "טיפוסיים" יותר שיזכו לפרסום רחב ע"י החוקרים. (Greyson, "Near-Death" 344).

בעיית הפרסום הסלקטיבי מחריפה במיוחד כשאנו עוזבים את מחוזות הפרסומים המדעיים ועוברים לתקשורת ההמונים. המדיה, חובבת הסנסציות והרייטינג לא תבחל בשום אמצעי כדי לספק "סיפור טוב". כתבים ילקטו רק את המחקרים הרצויים, יסננו מתוכם הסתייגויות ודקויות, ישימו דגש על האנקדוטות האישיות ולא על הסטטיסטיקות הרחבות ויכללו רק את המקרים המרשימים ביותר (גם אם בודדים) ולא את שלל המקרים המרשימים פחות, או אלה שאינם עולים בקנה אחד עם ה"סיפור" אותו הם רוצים למכור לציבור. במקרה הטוב יאמר רק חלק מהאמת. במקרה הפחות טוב יתובלו הדברים בשמועות וספקולציות חסרות בסיס, ואף בשקרים עסיסיים.

מצוידים במודעות זו להטיות הרבות שאורבות בכל פינה, אנו יכולים להמשיך בדרכנו.

שאלת השאלות עדיין מנקרת: האם חוויות אלה הן פרי יצירתו הפנימית של המוח או רשמיה של תודעה שנפרדה מהגוף? הדרך היחידה שיכולה לאשש את הגישה השניה היא אימות של החוויות הסובייקטיביות בעזרת מידע אובייקטיבי שהחווה לא היה יכול לרכוש באופן טבעי.

בחלקים הבאים ננתח כמה מהמקרים שמובאים לעיתים קרובות כהוכחות המוחצות ביותר לקיומה הנפרד של התודעה.

המשיכו לעקוב!

קישורים לכל פרקי התחקיר:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מודעות פרסומת

39 מחשבות על “בשערי המוות 5 – פרשנות של פרשנות של פרשנות

    • הנה אתה רואה – הדגמת איך המשמעות היא בעיני המתבונן 🙂
      אם היית חוקר NDE, ומישהו היה מתאר לך תמונה כזו, אולי היית מסיק כי הוא ביקר בעולם החומר האפל, וזה למעשה העולם הבא!
      🙂

      אהבתי

  1. אני יודע שזה לא לגמרי קשור, אבל לפני יומיים ראיתי את השמינית גמר השניה של ברסה נגד לברקוזן ואחרי שמסי הבקיע את הגול החמישי חשבתי שאני מת. זה נחשב? פורים שמח!

    אהבתי

  2. ההטייה בהשפעת דעות החוקרים על פרשנות הממצאים מיוצגת בכתיבתך הלכה למעשה כשאתה מבקר רק את הטיית החוקרים שבעד ממצאי NDE ולא גם את החוקרים המתנגדים.

    אהבתי

    • כל עוד אנחנו ערים לכל ההטיות, כל אחד מוזמן לגבש את עמדתו.
      הבעיה מתחילה כשאנשים לא מודעים אפילו להטיות, ומתרשמים מ"סרטון תעמולה נוצרי" כזה או אחר שהם רואים ביוטיוב.

      אהבתי

      • נכון,
        זה הכי חשוב, ואם ילמדו לבחון ממצאים כמו שצריך ומה זה חשיבה ביקורתית ולהיות ערים להטיות אז הרבה פחות יתחרדו, הרי רוב ה"הוכחות" של המחזירים בתשובה מבוססות על כך שרוב האנשים בורים.

        אין בעיה שאנשים לא יבינו בכל המדעים, אבל כן צריכים להבין את השיטה הנכונה לבחון דברים ואת זה לא יודעים.
        אנשים עדיין יפנו ללא ראציונאליות ולפעמים מתוך בחירה מודעת, אבל זה בבחינת leap of faith ולפחות לא ישקרו לעצמם ולסביבה שזה בגלל כל מיני הוכחות, וכך גם הרבה פחות אנשים יבחרו בדברים כאלו

        אהבתי

  3. למה אתה מתבוסס בצורה אבססית על ממצעים של (אולי שרלטן) Fenwick and Fenwick 55 ?
    הרי רק הוא לבד יוצא נגד כולם ואולי ממצעים שלו זה שקר או העלמת מידע כלשהוא ?
    אתה מנסה לחשוב רק דרכו או כמוהו והוא יחיד שמנסה להביא דברים הלא מוכחים ב 100% .
    מטרתו היחידה היא להרוס מודעות הוויתים בילתי מקומית הכוונה בלי מקומו במוח.
    יכול להיות והוא אטאיסט משוחד ומנסה בכל כוחו לעווית הדברים לצידו?
    כמו ש"מחקרים שלו " הם נכונים , אז למה מחקרים נגדו לא רלוונטיים ?
    גלעד למה אתה יותר מעמין ל Fenwick and Fenwick ולא ל Holland למשל ?
    עד כאן .

    אהבתי

    • למה אתה טוען שאני מתבוסס בצורה אובססיבית בחוקרים הללו?
      אנא קרא את כל סדרת הכתבות, 10 במספר – שמות של חוקרים רבים מאוד מוזכרים בה, והפניות למחקרים רבים.
      אם יש לך ממצאים שסותרים משהו ממה שנאמר בכל 10 הכתבות הללו, אשמח אם תיידע אותי.

      זה שיש אנשים שרוצים להאמין שמשהו מתקיים ללא מוח או גוף זה ידוע וברור.
      השאלה היא כמה הראיות שלהם משכנעות.

      השתכנעת? זכותך.

      אני לא מכריח אף אחד לקבל את דעתי. אני רק מספר מה העליתי בחכתי, ומה דעתי לאור הממצאים.

      אהבתי

  4. אני חייבת לומר שעשית עבודה יסודית ביותר עם סדרת הכתבות הזאת.

    "שאלת השאלות עדיין מנקרת: האם חוויות אלה הן פרי יצירתו הפנימית של המוח או רשמיה של תודעה שנפרדה מהגוף? הדרך היחידה שיכולה לאשש את הגישה השניה היא אימות של החוויות הסובייקטיביות בעזרת מידע אובייקטיבי שהחווה לא היה יכול לרכוש באופן טבעי."

    מכיוון שעשית עבודה כל-כך יסודית בשלילת כל העדויות, בגלל הטיות שונות, עבודת מחקר רשלנית, סיפורים בלתי עקביים של העדים עצמם, ושאר ירקות, אני מבינה שאין כרגע שום תשובה לשאלה הזאת.

    לא לחיוב ולא לשלילה.

    אנחנו כנראה רחוקים מאוד מלהבין מה קורה בזמן ההתנסויות הללו ומדוע, כל מסקנה בשלב זה תהיה השערה בלבד.

    אהבתי

    • אני חושב שאם קראת את סדרת הרשומות הללו, את יכולה להתרשם שאין כרגע מועמד רציני אחר. המוח זה הכל, הכל זה המוח. חוויות חווים במוח, ואין שום ראייה שהן משקפות משהו מחוצה לו. יש מכנים משותפים מצד אחד (לכולנו מוח דומה, אנחנו בני אדם) ומצד שני אלמנטים תלויי תרבות חזקים בסיפורים שאנשים מספרים סביב החוויות הללו. יש שלל תופעות מתועדות בהן מניפולציות על המוח מייצרות חוויות דומות מאוד. מה עוד צריך בשביל לשער שמדובר בפרפורי גסיסה של המוח? איזה צורך יש לשער משהו מעבר לזה אם אין ראיות תומכות?
      מוח בטוח יש. משהו אחר – אין ראיות. למה לחפש תשובות במחוזות שאין להם שום ראיות?
      דווקא העובדה שאנחנו רחוקים מלהבין מה שבדיוק מתרחש במוח שלנו, מגדיל את הסיכוי שמקור החוויות במוח. אם היינו מבינים הכל, יתכן ולא היה מקום לחוויות כאלה. אבל אנחנו רחוקים מלהבין.

      אהבתי

  5. "דווקא העובדה שאנחנו רחוקים מלהבין מה שבדיוק מתרחש במוח שלנו, מגדיל את הסיכוי שמקור החוויות במוח."

    זו בדיוק ההשערה שדיברתי עליה. אתה מסכים שאנחנו רחוקים מלהבין את מה שמתרחש במוח, כל העדויות שנאספו לא עברו את סף הראיות המבוקש לאו דווקא משום שאין בהן כלום (לפחות לא נוכל לדעת) אלא משום שנפלו בעיות באיסוף שלהן ובניתוח שלהן, איך בדיוק הן שמישות לתמוך במשהו?

    כל שאר ההנחות – לא בדיוק מחזקות את הטענה:

    אלמנטים תלויי תרבות – למה זה משנה שכל אחד חווה משהו קצת שונה? אנחנו מחווטים שונה, אפילו סביר להניח שהחוויות שלנו יושפעו מזה.

    מניפולציות על המוח שמפיקות אותן תופעות – זה בטח לא אומר שרק המוח הוא זה שפועל. זה בדיוק כמו לטעון שמתג חשמל רק זז למטה-למעלה כי לא רואים כלום, כשבעצם זה מתג שמפעיל מכשיר רנטגן. לא תדע עד שלא תביא את מכשיר המדידה הנכון.

    אתה אומר, אם כל מה שנאסף לא תקין + ההנחות שונות שאני מניח מתוך זה, אז אני מסיק שאין כאן כלום.
    זו מן ברירת מחדל, אם אין ראיות מוצקות שכן, אז אני מניח שלא.

    אני חושבת שלכל הפחות צריך להשעות שיפוט כאן, ולומר פשוט שלא יודעים. נקודה. למה בכלל ללכת ולהסיק מסקנה לכיוון כלשהו? איך זה מועיל?

    אהבתי

    • אני מסיק את הדבר הסביר ביותר שאני יכול להסיק, על בסיס הידע שברשותי. אני לא בטוח בזה ב-100%, אבל שום דבר לא בטוח ב-100%, והמדע מעולם לא התיימר להציג את האמת האבסולוטית.
      יש מושגים שאני יכול למצוא להם מקביל בעולם החושים, כמו "מוח", או "פעילות מוחית" וכד', ויש מושגים שאני לא יכול למצוא להם מקביל בעולם החושים, כמו "נשמה" "מימד אחר" "עולם הבא" וכד', ולפיכך אין לי בהם שום תועלת, כשאני בא לנסות ולהסביר את העולם שנתפש ע"י החושים.
      מכיוון שהשערת "המוח הגוסס" מבוססת על מושג שמתאר משהו "קיים", ומכיוון שלא נשללה עדיין, ואף זוכה לתמיכות רבות, ודווקא משום שהרבה עדיין לא ברור, אין שום סיבה בעולם שאנטוש את ההשערה הזו, ואאמץ השערה חליפית שמובססת על מושגים שאינם נמצאים בקורלציה כלשהי למציאות הנתפשת.
      זה הכל.
      את רואה את זה מהכיוון של "נפלו בעיות באיסוף ובניתוח של העדויות". עדויות למה? למשהו שאין כל ראיות אחרות לקיומו? לא נפלו בעיות. יש עדויות. יש פרשנות של עדויות, יש פרשנות של פרשנות של עדויות. זה הכל. שום דבר מכל אלה לא שכנע אותי שאני חייב לנטוש את השערת המוח הגוסס, שהיא היחידה שקיימת כרגע עם איזושהי אחיזה במציאות. כל השאר אלה סיפורים של מאמינים בדת כזו או אחרת.
      "למה בכלל ללכת ולהסיק מסקנה לכיוון כלשהו? איך זה מועיל?" – איך מועיל לא להסיק דבר? זה מה שאני לא מבין. אנחנו שוב ושוב חוזרים לנקודה הזו.
      בכל פעם שיש משהו שאת רוצה להאמין בו, ושאינו נתמך בראיות, אבל יש משהו אחר שאת פחות רוצה להאמין בו, שכן נתמך בראיות, אם כי לא בצורה חד משמעית, את מעדיפה להשאיר את העניינים פתוחים ולא לדעת כלום. אני מעדיף לדעת את האפשרות הסבירה יותר, עד ש, אם וכאשר, תגענה ראיות שיכריחו אותי לשנות את דעתי. ככה המדע עובד, ככה זה עבד עד היום בצורה מצויינת.
      הגישה שלך מובילה לתוהו ובוהו של סיפורי מעשיות.

      אהבתי

  6. "בכל פעם שיש משהו שאת רוצה להאמין בו, ושאינו נתמך בראיות, אבל יש משהו אחר שאת פחות רוצה להאמין בו, שכן נתמך בראיות, אם כי לא בצורה חד משמעית, את מעדיפה להשאיר את העניינים פתוחים ולא לדעת כלום."

    זה רחוק מלהיות נתמך בראיות. אלה לא ראיות, זה פשוט אוסף של הנחות שרחוקות מלשכנע. יש תופעה אתה טוען שרק המוח אחראי לה בלי שום ביסוס חוץ מ-"זאת המציאות שנתפשת בחושים אז סביר להניח שזה כל מה שיש". גם קרינת רנטגן או גמא לא נתפשת בחושים.

    ההגדרה שלך של "לדעת" לא מקובלת עלי בעניין הזה. איך זה לדעת אם כל מה שיש לך כאן זה הנחות? זה לא לדעת, זה להניח, ולהחליט שאתה יודע כי זה מה שאתה מכיר, למרות שבעצם אין שום דבר מאחורי זה.

    אין כאן שום דחיפות להניח כך או אחרת, לא דיברתי על נשמות או מימד אחר, זה עניין של אמונה כרגע ואני לא מתכוונת לדחוף אותו בכוח, בדיוק כפי שאני לא מתכוונת לדחוף בכוח את המסקנה שהמוח בלבד אחראי לתופעות האלה.
    אני משעה שיפוט כי ההנחות האלה לא מספקות אותי ואני לא מרגישה שום דחיפות להחליט בעניין הזה. זה לא מידע קריטי שדרוש לי כרגע בשביל לפתח תרופה מצילת חיים (או שאולי כן? אי אפשר לדעת).

    איך ההנחות האלה עוזרות לך ו"למדע" ללמוד משהו על המציאות שהתופעה הזאת היא חלק ממנה? כל מה שיש כאן זה חוסר ידיעה. אם רוצים להתייחס לזה בצורה רצינית יש צורך להמשיך לחקור בצורה אחראית ולמצוא דרכים מדויקות יותר להגיע לתשובה מבוססת ולא משוערת.

    אהבתי

    • אני אמרתי להפסיק לחקור? אמרתי להיפך.
      כל ידיעה היא לא וודאית. אמרתי את זה למעלה, ובפוסט על ידיעה ומוחות נשפכים.
      ובכל זאת יש דרגות של ידיעה.
      הדרך להתקדם היא רק דרך הראיות. אני לא מכיר דרך אחרת לדעת משהו.
      והבסיס הוא תמיד, בהכרח, מה שכבר ידוע, באיזושהי רמה של וודאות. אין דרך אחרת.

      יש הרבה מאוד ראיות שחוויות מקורן בפעילות מוחית. אני לא מבין למה את אומרת שאין ראיות. לחילופין, אין שום ראיה שחוויות מקורן במשהו אחר מפעילות מוחית.
      והנה לפנינו אדם שתאר חוויה. איזו סיבה יש לי להניח שלא מדובר בפעילות מוחית? אני ממש לא רואה איך אפשר לראות את המצב הזה כסימטרי. זכותך לא לאמץ את ההשערות האלה. אבל קל וחומר, את אמורה לא לאמץ את ההשערות "האחרות". כלומר, נשארת באפס ידיעה מבחינתך.
      לגישתך, שום דבר לא ידוע. כי גם כל מה שידוע, הרי אינו וודאי ב-100%.

      לפיכך אשאל אותך, מהם הדברים שאת כן "מוכנה לדעת"? תני דוגמה אחת לפריט ידע כלשהו ששכנע אותך במידה כזו שאת מוכנה לקבל אותו כ"עובדה".

      אהבתי

  7. לא לא, עיוותת את מה שכתבתי. לא נשארתי באפס ידיעה, למדתי המון רק לא משהו שמיש שמאפשר לי לסגור דלת על כיוון מסויים.

    אתה חוזר ואומר ראיות, אבל אין לך שום ראיות שמדובר *רק* בפעילות מוחית. יש לך חוסר בראיות שמדובר במשהו אחר כי המחקר היה רשלני. זה לא אותו דבר.

    ברגע שאתה (הממסד המדעי) אומר שסביר להניח שאין שם שום דבר חוץ מפעילות מוחית כי הנחת כל מיני הנחות שנראות לך הגיוניות, אתה סוגר את השער לכל מיני אפשרויות שלא סביר שיחקרו עכשיו.
    כשאתה מבסס את זה בעיקר על הנחות ולא על ראיות. זה לא נקרא לדעת, זה נקרא לשער ולחשוב שאני יודע.
    לדעתי יש בזה נזק כי זה יוצר פרידיספוזיציה לכיוון מסויים.

    לגבי "שום דבר לא ידוע" אם נעזוב את הפרשנות הפילוסופית, אני בהחלט מוכנה לקבל דרגות שונות של ידע לצרכי התנהלות ביומיום. כך כשאני מדליקה חשמל אני מסתמכת על כל הידע שנצבר לגבי אלקטרומגנטיות, כך כשאני נוהגת באוטו אני מסתמכת על חוקי התרמודינמיקה שיושמו להנעת האוטו, וכך כשאני לוקחת אדויל לטיפול במיגרנה.

    רמת הידע הזאת נמצאת בדרגות רבות של וודאות מעל המסקנה "בחוויות האלה אין שום דבר חוץ מפעילות מוחית". אני חושבת שתסכים איתי. ולא רק זה, זה לא בדיוק ידע שדרוש לי להתנהלות בחיי היומיום, אז למה בדיוק אני צריכה לצמצם אופציות על בסיס כל-כך רעוע?

    אהבתי

  8. כבר שנה מתמהמה סיום המחקר של Sam Parnia בחולים שעברו מוות קליני, ותושאלו לגבי תמונות שהוצבו בסמוך לתקרה. אני מחכה בקוצר רוח לתוצאות, ומצב בו יתגלה כי כמה מהם ראו משהו, באופן שחורג מהצפוי במקרה, ידהים אותי ואת העולם כולו, ויתן דחיפה משמעותית להמשיך לחקור בנושא. למשל.
    אני לא סוגר שום דלת. אלה מילים שאת מתעקשת להכניס לפי שוב ושוב.
    ברור שיש פרדיספויזציה לכיוון מסויים. לכיוון הסביר! זה כל הרעיון של הסקת מסקנות מראיות שבנמצא, על סמך כל הידע שנרכש קודם לכן.
    לגבי הקריטריון של -"לא נדרש להתנהלות היום-יום" במילים אחרות, את מאמינה במה שמועיל לחיי היום יום למרות שאינו וודאי? זה הקריטריון? תועלת?

    אבל כל הדברים המועילים האלה, שאת מאמינה בהם, נמצאים בסתירה לרעיון שמשהו בחוויות האלה נמצא מחוץ למוח. למה פתאום את זורקת את כולם הצידה? רק בגלל שמדובר בתחום שאינו רלוונטי לחיי היום יום?

    אהבתי

    • מה פירוש "כל הדברים המועילים האלה, שאת מאמינה בהם, נמצאים בסתירה לרעיון שמשהו בחוויות האלה נמצא מחוץ למוח"?

      אהבתי

  9. אני בטוחה שתעדכן 🙂

    ברור שאתה סוגר דלת (אתה כנציג הממסד המדעי) ברגע שכולם מסתמכים על כמה מחקרים קלוקלים (לפי האנליזה שלך) ואומרים, סביר להניח שזה רק המוח, אז אתה מוריד את הסבירות ואת המוטיבציה להמשך המחקר בתחום.

    איך אתה יודע שעקרונות הפיזיקה-כימיה נמצאים בסתירה לחוויות האלה? אתה יודע איך זה עובד? אתה יודע מה בדיוק קורה שם? אתה מכיר על בוריו את מבנה המציאות ברמה הקוונטית ומעבר לה?

    אני בטוחה שליקום יש עוד כמה קלפים בשרוול, אנחנו רחוקים מלדעת הכל ואפילו מלהיות מסוגלים להתאים את כל פיסות הפאזל.

    אהבתי

    • בשמת, כבר 150 שנה חוקרים רבים מנסים לגלות תופעה אחת מכל המשפחה הזו של העל-טבעי. כלום לא נמצא עד היום. השאלה היא מתי יתייאשו מזה סופית, לא מתי יתחילו לחקור את זה.

      אהבתי

      • השאלה היא, מתי יעשה ניסוי שיספק תוצאות שניתן לסמוך עליהן. עד כה עשית עבודה משכנעת מאוד בלנתח כמה הניסויים האלה לא היו אמינים.

        ואל תכניס את כל התופעות העל טבעיות לאותו סל.

        אהבתי

        • בודאי שאכניס את תופעות העל טבעי, מכיוון שהן הסברים אלטרנטיביים לאותה תופעה של "ראיית דברים מזוית שאינה הזוית בה הגוף נמצא".
          עשו ניסויים אמינים, שלא יצא מהם כלום.
          הציבור שומע רק על קומץ הניסויים הלא אמינים, ועל הפרשנות המיסטית-נוצרית שמעניקים לה רופאי לב למינהם.

          אהבתי

            • הדרך היחידה שאני יכול לחשוב עליה בה אפשר "להוכיח" יצירה מהגוף, זה אם היוצא יספר דברים שלא יכול היה לקלוט בשום אופן בעזרת החושים הרגילים, למשל מה מתחולל בסמוך לתקרה, או בחדר אחר, או בעיר אחרת.
              גם באמצעות טלפתיה (עם מישהו שהיה שם וראה משהו בעיניו שלו), או באמצעות ראייה-מרחוק (היכולת לראות מקומות רחוקים "בעיני הרוח") אפשר להסביר את הממצאים. כיצד תבחיני בין ההשערות השונות?

              אהבתי

              • אני לא בטוחה שההסבר של טלפתיה וראייה מרחוק יהיה זהה. לא יודעת איך בכלל אפשר לשער כאן משהו, חוסר המידע מאוד גדול.

                ולגבי ההוכחה מהגוף – זו אכן הדרך הכי הגיונית לבדוק את זה, כמובן יכול להיות שזה בכלל לא עובד ככה אבל לא נוכל לדעת. התוצאה פשוט תהיה שלילית.

                אהבתי

  10. המוח האנושי הוא המחשב הכי משוכלל אבל הוא בסופו של דבר מעבד מידע ריגשי נפשי ורוחני. מידע שלא יכול להיקלט כמו שהוא בחושים הארציים ולכן לא ניתן להוחכה על ידם.רוח נפש ונשמה זה דבר שאתה יכול לחוות לא להוכיח..והחוויה לא פחות אמיתית ומוחשית לחווה[בחושיו הפנימיים]..כך לדוגמה רגשות חזקים כמו אהבה ושימחה..אתה חושב\מרגיש שזה נוצר במוח או שהמח רק מגיב ומבד את זה?

    אהבתי

    • נורית, מה שאת אומרת אלה אמונות בלבד.
      אני מציע לך להמשיך לקרוא בבלוג, כדי לראות כמה חוויות אינן קשורות בהכרח למציאות.
      "אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים" – http://wp.me/p1K6uX-Ac
      "תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים" – http://wp.me/p1K6uX-x0

      ושאלה ממוקדת יותר בשבילך (אחרי שתקראי על הדרקונים הבלתי נראים): "רוח נפש ונשמה זה דבר שאתה יכול לחוות לא להוכיח" – כיצד בדיוק את חווה נשמה נפש ורוח? ומה זה מוכיח?

      אהבתי

  11. אני חווה את עצמי כישות ריגשית..אני מרגישה שהרגשות שלי לא נוצרות במוח אם כי מושפעות על ידו לעיטים..אני חווה את עולם הרגש מופרד מעולם המחשבה-[מיקום שונה] אך עם יחסי גומלין חזק בינהם.אני גם מרגישה את הנשמה\הבורא דבר שמציף אותי באושר מוחשי יותר מכל דבר גשמי..ה" הוא כל כך מוחשי בישבילי שאני יכולה לשוחח איתו בלי שארגיש משוגעת.מה שטוב שאני יודעת שלעולם אני לא לבד והסיכוי שאפול למצבי דיכאון שיגעון וחרדה נמוך מאוד

    אהבתי

    • אנשים שלוקחים LSD גם חווים כל מיני דברים, גם אלה שעוברים התקף אפילפטי, גם אלה שסובלים מפסיכוזות, וסתם כל אחד מאיתנו שחולם בלילה.
      איך את יודעת שההרגשות שלך נכונות?

      "על הזיות ושאר חוויות שלא מן העולם הזה" – http://wp.me/p1K6uX-6Q

      אהבתי

    • נורית זה בסדר גמור שאת 'חווה' את עצמך ומרגישה דברים וכן הלאה. כל עוד את נמצאת בתחום הרגש הכל בסדר. ברגע שאת מנסה לקבוע דברים עובדתיים על המציאות החיצונית לך את נכנסת לתחום המדע בין אם תרצי ובין אם לאו ובתחום הזה צריך הוכחות ולא רגשות.

      אהבתי

  12. אני לא מנסה ליקבוע דברים על המציאות החיצונית ולא זקוקה לעובדות שיוכיחו לי את עוצמת החוויה של עצמי כנשמה ו"שכנתי בתוככם"..מי שמאמין מרגיש וחווה את עצמו כך לא צריך אישור חיצוני.אולי תנסה גם אתה להיתבונן פנימה בעיקר להרגיש ולישאול את עצמך"האם זה מי שאני?"

    אהבתי

    • גם אני לא מנסה לקבוע לך שום דבר על המציאות הפנימית שלך. אין לי שמץ של מושג איזה תהליכים את עוברת ומה את מרגישה וחווה. לעומת זאת את כנראה מניחה שמעולם לא 'הסתכלתי פנימה' או שאלתי את עצמי שאלות קיומיות (כתבת 'אולי תנסה' אז את כנראה מניחה שלא ניסיתי) ומתיימרת להחליט בשבילי על עולמי הפנימי. אז בדקתי את עולמי הפנימי היטב ואני מודיע לך שאין שום בורא – את יכולה להתווכח עם זה? הרי מדובר בעניין שנמצא בתוך נשמתי /נפשי/עולמי הרוחני או מה שלא יהיה.
      את חושבת שאני טועה ? אז כאן את צריכה הוכחות מהסוג המעצבן הזה ששני אנשים יכולים לראות ולהסכים עליהם, אחרת כל נסיון מצידך להגיד לי שאני טועה הוא בגדר חוצפה בלתי רגילה כי אין לך מושג מה קורה אצלי בין האוזניים ולאילו עומקים של תבונה/הארה/ראייה הגעתי.

      אהבתי

  13. אם שאלת את עצמך "האם זה מי שאני" וענית שכן אתה והתודאה שלך הם חומר גנטיי ופעילות מוחית זה גם בסדר שזה החוויה שלך אותי מעניין איזה חוויה זאת כי מאז ומתמיד חוויתי את עצמי כיצור רוחני למרות שגדלתי בבית חילוני.כבר בתור ילדה הייתי מנהלת שיחות עם אלוהים. אני לרגע לא מזלזלת במי שלא מאמין יש לי חברת ילדות כזאת ואנחנו מיתבדחות על זה..

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s