בחלק הקודם סקרנו את הזרם המרכזי של מחקר ה-NDE. בהדרגה התבהרה התמונה לגבי היקף החוויות ומאפייניהם. אך צריך להזהר: בזמן מלאכת "הרכבת הפאזל", קל לטעות ולהסיק על תמונה סופית שגויה, אם לא מתחשבים בכל חלקי הפאזל שמונחים לפנינו. גם חלק תכול בודד שמכיל צללית של דג, אשר משתלב היטב בתוך גוש גדול של חלקים תכולים אחרים, מספיק כדי להפוך את הפרשנות הסבירה של אזור זה בפאזל מ"שמיים" ל"מים".

בסעיפים הבאים נפגוש דיווחים שכדאי להכיר לפני שנחפזים לפרשנות כזו או אחרת של התופעה. הדיווחים הללו נוטים להיות מוצנעים, מתורצים היטב או אף מושמטים כליל מפרסומים של תומכי "השרדות התודעה", היות והם פוגעים בשלמות והנקיון של ה"סיפור" שהם מציעים.

התערבבות גירויים חיצוניים ב-NDE

מי לא חלם פעם חלום, לתוכו השתרבבו צלילים חיצוניים (שעון מעורר/צעקה/יללה) ונתפרו מיד לתוך עלילתו בוירטואוזיות מדהימה? היכולת היצירתית של המוח להמציא סיפור סביב צלילים כאלה הדהימה אותי לא פעם. בתוך שבריר שניה נרקם סיפור שמשלב את הצליל הזר באופן "הגיוני" (כך זה נחווה לפחות בזמן החלום).

ולא רק בחלום. גם בזמן ערות, מוחנו כנראה עסוק הרבה יותר ממה שנדמה לנו במלאכת "פרשנות המציאות" ואפילו "בניית המציאות" – הצורך לתחזק באופן שוטף סיפור שיסביר לנו מי אנחנו, ומה אנחנו עושים כאן לכל הרוחות. מקרה מרתק בהקשר זה מתואר בפרק "שאלה של זהות" בספר "האיש שחשב שאישתו היא כובע".

נחזור לתאורי ה-NDE. גם שם קורים דברים כאלה:

"יצאתי מגופי, והלכתי לעבר אור בהיר מאוד שנראה בקצה מנהרה. באותו הזמן יכולתי לראות שלוש דמויות עומדות בקצה מיטתי וקיוויתי שהם ילכו כדי שאוכל להגיע אל האור, שהיה נהדר וחמים. בדיוק כשקרבתי לאור הרגשתי דקירה בירך" (Fenwick and Fenwick 91).

הנה סיפורו של מלח שהתחשמל. לאחר ששמע עצמו צורח וראה עצמו עטוף בניצוצות, הכל נעלם והוא שקע בדממה. "הרגשתי שאני מרחף בחשיכה קטיפתית יפהפיה. הרגשתי שלווה מוחלטת. התקדמתי דרך משהו שנראה כמו מנהרה נטויה במקצת למטה, ופתאום מצאתי עצמי עומד בשדה תירס צהוב… ואז זה התחיל. הרגשתי לחץ על כתפיי והרגשה מוזרה כאילו אני מתחיל לעלות. זה לא היה הגיוני בכלל – הרגשתי שאני נדחף למטה ובכל זאת עליתי למעלה… מהירות עלייתי הוגברה והרגשתי כעס מהול בחרטה. לא רציתי לחזור.
פתאום מצאתי עצמי שוכב כשפני למטה על הסיפון. חבר שלי לחץ על כתפי בזמן שביצע בי את ההחייאה" (Fenwick and Fenwick 154).

אם NDE הוא מסע של התודעה למימדים אחרים, משוחררים מהגוף הפיזי, איזו סיבה יש לאדם להרגיש פתאום תחושות או כאבים פיזיים, בעודו כבר בשלב שאחרי הניתוק מהגוף? ומדוע החזרה מיידית, ללא כל מסע חזרה?

הופעת אנשים חיים

חלק מחווי ה-NDE מדווחים על דמויות אנשים חיים שהופיעו בחזיונותיהם.

אישה שנחנקה לאחר ניתוח חוותה NDE בו פגשה את הצוות הרפואי שניסה להחיות אותה, בתוך האור שבקצה המנהרה: "נאבקתי לאורך מנהרה חשוכה בה מישהו ניסה למשוך אותי חזרה. הדמויות בתוך האור הבהיר בקצה המנהרה התבררו כאחות המחלקה והצוות שניסוי להחיות אותי" (Blackmore, "Dying" 227).

Peter and Elizabeth Fenwick מצאו שמתוך מדגם של 350 אנשים שתיארו חוויות סף-מוות, 14% (כ-50 אנשים) פגשו באנשים חיים בתוך החוויה. 38% מתוך המדגם פגשו בכלל אנשים כלשהם (חיים או מתים), כך שאחוז המפגשים עם אנשים חיים הינו משמעותי (עמ' 79).

Morse וחוקרים נוספים מצאו כי מפגשים עם אנשים חיים נפוצים יותר בקרב ילדים שחוו NDE. זה לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שילדים מכירים הרבה פחות אנשים שמתו, בהשוואה למבוגרים.

אם NDE הוא מסע אמיתי של התודעה למימדים אחרים בהם נמצאים המתים, כיצד נסביר מפגשים כה שכיחים יחסית עם אנשים חיים?

חזיונות דמיוניים

חלק מהחוויים התברכו בדמיון פורה. הנה כמה חוויות מעולם הפנטזיה:

"הדבר הבא שאני זוכר, ראיתי ענן, וגבר שהיה כנראה ישו, כי נראה כמו התמונות של ישו. הוא היה במעין מרכבה, הגוף היה של סוס, אך החלק העליון היה אדם, עם כנפיים. כמו פגסוס אבל עם ראש אדם במקום ראש סוס... והוא הזמין אותי… אני זוכר שסירבתי – יש לי יותר מדי דברים לעשות ואין מצב שאלך עכשיו. ואז העננים כיסו אותו, וכשכיסו הכל שמעתי אותו אומר "אוקיי!" (Lindley, Bryan, and Conley, JNDS. Vol. 1, No. 2  116).

אדם שעבר התקף לב בבית החולים מספר על חווית יציאה מהגוף (OBE) בה הוא עף כחבר זוטר בלהקת ברבורים שראה קודם לכן. במהלך מעופו, הנוף שנפרס מתחתיו נראה כנסוג לאחור בזמן במהירות. הוא ראה קתדרלה במהלך בנייה, ואנשים לבושים בבגדים מתקופת ימי הביניים מפליגים על אגמים גדולים (Fenwick and Fenwick 128).

אישה שאושפזה בבית חולים דיווחה על חוויה בה לאחר שחלפה מבעד לתקרת החדר, במקום לראות מלמעלה את בית החולים האוסטרלי בו שהתה, מצאה עצמה בשדה קרב רוסי בו ראתה ערימות של גופות מתים וטנקים רוסיים. אז מצאה עצמה בבית חולים שמנוהל ע"י נזירות, כשצרחות של אישה כורעת ללדת הושתקו ע"י נזירות שהצמידו כרית לראשה (Fox 283).

"הייתי במנהרה, והרגשתי שאני נע לכיוון אור בהיר אשר היה חבוי מאחורי עיקול במערה… הרגשתי שאני פשוט מרחף. לא הייתי צריך להשתמש בידיים או ברגליים בכלל. כשחלפתי מעבר לעיקול, ראיתי פה ענק של משהו כמו דרקולה פעור לפני. אני אומר 'דרקולה' כי היו לו שני ניבים מפלצתיים נוטפי-דם… קיבלתי את ההתרשמות המידית שאם אמשיך לעבר הפה הזה, הוא ייסגר והשיניים יקרעו אותי לגזרים ויהרגו אותי"
(Fenwick and Fenwick 190-191).

ילד בן 4 שכמעט טבע לאחר שהמכונית בה נסע החליקה על קרח וצללה לתחתיתו של נהר, מספר:
"נדחפתי ע"י רוח וממש ריחפתי. ראיתי שתי מנהרות לפני. אחת מהן הובילה לגן העדן של החיות והאחרת – לגן העדן של האנשים. קודם כל נכנסתי לגן העדן של החיות. היו שם המון פרחים והיתה דבורה. הדבורה דיברה אלי ושנינו הרחנו פרחים. היא היתה מאוד נחמדה, והביאה לי לחם ודבש, כי הייתי ממש רעב".
אח"כ מדווח הילד שעבר לגן העדן של האנשים, שנראה כמו 'טירה עתיקה רגילה' ופגש שם את סבתו המנוחה, שמע מוזיקה חזקה ובסוף פשוט 'התעורר' בבית החולים מוקף באחיות (Morse and Perry, "Parting"  4-5).

ילד בן 10 חווה NDE במהלכה פגש בקוסם מתוך משחק וידאו, שאהב נינטנדו, ואשר אמר לו: "היאבק, ואתה תחייה" (Abanes 116).

האם כל העולמות והיצורים הדמיוניים הללו קיימים ב"מציאות האחרת"? האם האנשים באמת ביקרו שם ופגשו יצורים אלה? או שמא מדובר ב…דמיון? ואם כך, כיצד נהיה בטוחים שתאורי ה-NDE ה"רגילים" אינם פרי הדמיון?

החיים לא חלפו לנגד עיני

מוטיב שזכה לפרסום רב הוא "חווית החיים החולפים". עד כמה הוא נפוץ? כמה הוא אחיד באופיו?

Stevenson ו- Cook בחנו ב-1995 את זכרונות החיים שצפו ועלו במהלך NDE של 122 אנשים שהיו חולים מאוד או שכמעט מתו. הדיווחים היו שונים מאוד זה מזה בצורתם, בכמות הזכרונות (החל מזיכרון בודד וכלה במהלך חיים שלם). במקרים מסוימים אנשים חווי את הזכרונות מסודרים מילדות להווה, ואחרים חוו זאת בסדר הפוך. היו מקרים של חוסר סדר מוגדר וכמה שראו את חייהם "בבת אחת". לא נמצאו מאפיינים מבדילים מובהקים בין אלה שחוו זכרונות לבין אלה שלא חוו זאת.

מחקרים אחרים מראים כי האלמנט הזה נדיר למדי. ה-Fenwicks מצאו כי הוא הופיע רק אצל 15% מהחווים. במחקר היותר מייצג מבחינה סטטיסטית שערך Lommel השיעור היה 13% – מספר דומה מאוד. (רק לשם השוואה, הופעתם של אנשים חיים בחוויה הוא מוטיב נפוץ באותה מידה).

כמעט בכל המקרים שתועדו ע"י ה-Fenwicks, החווים דווחו על שברי זכרונות, ורק מחציתם דיווחו על זכרונות שהוגדרו כמשמעותיים באיזשהו מובן (Fenwick and Fenwick 116).

"חווית חיים" סדורה ומשמעותית הינה ארוע נדיר.

הריק הנורא

"הריקנות חסרת המשמעות" היא אחד הסוגים המוזרים ביותר של NDE.
הנה דיווחה של אישה בת 28 שאיבדה את הכרתה כשקיבלה גז-צחוק בזמן הלידה:
"קבוצת עיגולים הופיעה מולי, בעיקר משמאלי. מצד ימין היה רק חלל אפל. העיגולים היו שחורים ולבנים, והשמיעו תקתוקים כשהפכו מלבנים לשחורים ומשחורים ללבנים. הם היו מלגלגים ומייסרים, לא מרושעים בדיוק, יותר מלגלגים בצורה מכנית. המסר בתקתוקים שלהם היה:
החיים שלך מעולם לא התקיימו. העולם מעולם לא התקיים. המשפחה שלך מעולם לא התקיימה. הורשית לדמיין את זה. הורשית להמציא את זה. זה מעולם לא היה שם. אין שום דבר כאן. לא היה אף פעם משהו שם. זו בדיחה. זה הכל היה בדיחה.
הם צחקו צחוק זדוני. אני זוכרת שטענתי טיעונים מבריקים, בנסיון להוכיח שהעולם, ואני, היינו קיימים… הם רק המשיכו ללגלג. "זהו הנצח" הם המשיכו ללעוג. זה כל מה שהיה, וכל מה שיהיה, רק יאוש…
הזמן הרגיש כנצח. אינסופי, יותר מאשר הכל בבת אחת… כן, זה היה יותר מאמיתי: מציאות מוחלטת." (Greyson and Bush 102).

חווית הריק הנורא בפירוש אינה מקרה בודד. עוד נחזור לדוגמה זו בדיון עתידי.

אז מי צודק? חווי גן-העדן הנפלא, או חווי הריקנות האיומה?

לא תמיד נעים

התמונה הראשונית שעלתה היתה כי כל חוויות ה-NDE נפלאות. מחקרים עוקבים הראו שבהחלט יש יוצאים מן הכלל. לעיתים אנשים מתארים את אותם תאורים, אך מיחסים להם תחושות שליליות. לעיתים אנשים מפליגים דוקא למחוזות הגיהינום ופוגשים שדים או את השטן בכבודו ובעצמו (Greyson and Bush, 1992). נראה שמקרים אלו נדירים יחסית, אך מצד שני, יתכן מאוד שאנשים נוטים פחות לספר עליהם מאשר על חוויות מופלאות ומענגות.

השפעות ארוכות טווח על החיים

למרות ההשפעות החיוביות בד"כ של NDE על חיי האנשים (הפחתה בפחד מן המוות, מציאת משמעות רבה יותר בחיים, וכד'), לעיתים תמונת המצב קצת יותר מורכבת, כפי שאולי ניתן לשער. מידת ההצלחה בשילוב החוויה בחייהם תלויה רבות באופן בו התקבלו הדיווחים לראשונה ע"י בני המשפחה, החברים או צוות האחיות. לעיתים הם נתקלים בזלזול או דחיית החוויה על הסף.

תחושות שחזרו ועלו בדיווחים היו התסכול שבחוסר היכולת להעביר את עוצמת החוויה לאחרים, פחד מלעג, קושי לחזור לחיי היום-יום האפרוריים לאחר חווית אושר כה עילאי וקושי בקשרים בין אישיים לאחר חווית תחושת אהבה אלוהית.

חברי משפחה וחברים מתקשים לעיתים להתמודד עם השינוי שחל באדם ושיעורי הגירושים בעקבות NDE גבוהים מאוד. אצל אנשים מסוימים הפחד מפני המוות דוקא מתגבר בעקבות החוויה, וחלקם חווים תסמינים פוסט-טראומטיים (Greyson and Bush, 1992).

לא הכל וורוד בממלכת ה-NDE…

נקודת האל-חזור

כזכור, לעיתים מספרים החווים כי נתקלו בגבול, או מחיצה כלשהי, שהרגישו כמפרידים בין החיים למוות: גדר, שער, דלת, נהר, קו, ערפל, אפילו האור בקצה המנהרה עצמו. חווים אלה מצהירים בד"כ כי נאמר להם, או שהם ידעו בדרך כלשהי, שאם יחצו גבול הזה לא יוכלו לשוב עוד לחיים.

חוויה זו היא אחד האלמנטים הנדירים ביותר בתיאורי ה-NDE. במחקר של Lommel, רק 8% מאלה שחוו משהו (5 אנשים) דיווחו שהגיעו לגבול כזה. רוב החווים פשוט מוצאים את עצמם "חזרה בגופם" ללא שמץ של מושג כיצד זה קרה (בדומה להתעוררות מחלום).

ובכל זאת, מתועדים גם מקרים בהם אנשים חצו את הגבול המפחיד הזה, ובסופו של דבר מצאו את עצמם חזרה בין החיים.

במקרה אחד, קיבלה אישה הוראה מסבתה המנוחה שלא תחצה קו מסוים. האישה כן חצתה את הקו, ואז אמרה לה סבתה – " אמרתי לך לא לחצות את הקו". היא נעמדה ממש לפניה ואמרה – "ועכשיו עליך לחזור חזרה!" (Serdahely, "Variations" 191).

אדם אחר מספר כי לאחר שחווה סקירת-חיים פנורמית "ניתנה לי הבחירה. יכולתי לחזור לחיים נורמליים, או להפוך לחלק מהאור הזה. בחרתי להשאר. חויתי מעבר חזרה דרך המנהרה, והוטלתי חזרה לתוך גופי" (Harris and Bascom 129).

מי מחליט אם לחזור או לא?

Moody: "המקרים שאספתי מציגים תמונת מצב מאוד מגוונת לגבי אופן החזרה לחיים הפיזיים ולגבי הסיבה לחזרה. בד"כ החווים אומרים שהם פשוט לא יודעים איך ולמה הם חזרו לגופם, או שהם יכולים רק לנחש" (Moody 79).

מדוע אנשים חוזרים?

נראה שחווים רבים מגיעים לתשובה כלשהי לגבי הסיבה לחזרתם רק לאחר החוויה, בעוד שהחוויה עצמה לא סיפקה תשובות. היו גם כאלה שתהו במפורש מדוע "נשלחו חזרה" היות ולא מצאו סיבה להמשיך לחיות.

נקודת ה"אל-חזור" אינה גבול ממשי. גם לאחר חצייתה אנשים "חוזרים לחיים".

חווייתו של הספקן

הנה סיפורו המוזר ביותר של הפילוסוף (והאתאיסט) הבריטי Alfred Ayer, אשר בגיל 77 נחנק מחתיכת סלמון שהחליקה לקנה הנשימה שלו, ובמשך 4 דקות עמד ליבו מלכת.
לאחר ששב להכרה, סיפר Ayer על ה-NDE  שחווה. הסיפור, מעבר להיותו מקורי ביותר, משלב מוטיבים של חציית נקודת האל-חזור, אלמנטים לא נעימים, חזיונות דמיוניים, סיום פתאומי ולא מוסבר של החוויה ושילוב חוויות קודמות (דבר שיתבהר בסוף הסיפור).

Ayer מספר כי ניסה לחצות את הסטיקס (נהר שמפריד בין הארץ לשאול במיתולוגיה היוונית), נכשל בפעם הראשונה אך הצליח בשניה. "התעמתי מול אור אדום, בהיר ומכאיב ביותר, גם כשהפנתי את ראשי ממנו. הייתי מודע לכך שאור זה היה אחראי לשלטון היקום. בין שריו היו שני יצורים שהיו אחראים על המרחב. נראה שהם נכשלו במשימתם שכן המרחב היה קצת לא מחובר, כמו חלקי פאזל שלא מתאימים היטב. זה היה התפקיד שלי לסדר את העניינים. היה לי גם המניע למצוא דרך להפסיק את הכאב שגרם האור. הנחתי שהוא מסמן לי שהמרחב משובש ושהוא יכבה את עצמו כאשר יושב הסדר על כנו."

אך Ayer נתקל במכשול. השרים לא נראו בשום מקום. וגם אם יפגוש אותם, כיצד יתקשר איתם? בעודו מהרהר בסוגיה נזכר בתורת היחסות הכללית של איינשטיין. הוא הבין שהוא צריך לטפל במרחב-זמן כבמכלול אחד. "בהתאם לזאת, חשבתי שאני יכול לתקן את המרחב ע"י פעולה על הזמן. התחלתי ללכת למעלה ולמטה, כשאני מנפנף בשעון שלי, בתקווה למשוך את תשומת ליבם לא לשעון עצמו אלא לזמן שהוא מודד. זה לא עורר שום תגובה. נעשיתי יותר ויותר נואש, עד שהחוויה הסתיימה לפתע."

ממש לפני שנחנק קרא Ayer בספר "קיצור תולדות הזמן" של סטיבן הוקינג…

לסיכום חלק זה, נראה לי שסקירה זו הדגימה את הנקודה בצורה ברורה: אין סיפור אחיד וסטנדרטי של חווית NDE. לכל אלמנט, גם אם הוא נפוץ יחסית, יש יוצאים מן הכלל רבים.

יש לשים לב בנוסף, כי התיאורים שניתנו כאן נאספו, רובם ככולם, מאנשים בני תרבות המערב.
מה מגלים כשבוחנים תאורים מתרבויות אחרות? על כך בחלק הבא!

קישורים לכל פרקי התחקיר:

• בשערי המוות 1 – נעים להכיר…
• בשערי המוות 2 – מרוב יוצאים מהכלל לא רואים את הכלל
• בשערי המוות 3 – השוואה בין תרבותית
• בשערי המוות 4 – גם בלי למות!
• בשערי המוות 5 – פרשנות של פרשנות של פרשנות
• בשערי המוות 6 – הוכחות לקיום תודעה בנפרד מהגוף?
• בשערי המוות 7 – זכרונות של מוח מת
• בשערי המוות 8 – אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים?
• בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות
• בשערי המוות 10 – הסברים?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!