התחלתי לחקור את נושא התקשור. מסקרן אותי. מכיוון שאני באמת לא מבין בזה כלום, "יצאתי לשטח" לפגוש אנשים שזהו עיסוקם, לשאול אותם שאלות בסיסיות, ולהתחיל לפלס את דרכי בעולם המופלא של ישויות ממימדים אחרים.
פיזרתי שאלות בכמה פורומים העוסקים בתקשור, אך השיחות שם לא הובילו עד כה למחוזות מעניינים, לצערי.
עד שהגעתי לפורום של בחור אחד, שם הוא מסביר בשפה פשוטה מהו תקשור (ההדגשות שלי):
"אז מה זה תקשור, בעצם?
בפשטות, זוהי היכולת להיות בקשר עם ישויות ונשמות שאינן בגוף. באופן מעט יותר מורכב, אפשר לומר שתקשור זו היכולת להיות בקשר עם ממדים שאינם פיזיים.
אני אומר שתקשור זו היכולת לתקשר עם מי שאין לו פה, או שאינו יודע לדבר. היו לי בעברי אי אלו שיחות עם חיות, מכוניות ואפילו מזרנים, במקביל לשיחות מרובות עם ישויות שונות.
כן, אני יודע, אני נשמע מוזר כרגע, שלא לומר משוגע. תקשור נוגע באחד הפחדים העמוקים ביותר שלנו כבני אדם, והוא הפחד מלהשתגע. הוא דורש מאיתנו במלוא העוצמה לצאת מהקופסה, ולקבל את הרעיון שיש קיום מעבר לחמשת החושים – שאנו לא בקשר איתם; ושיש יכולת ליצור קשר עם אותו קיום.
לא בכדי, חלק מהסימנים המעידים על סכיזופרניה – ראיית חזיונות ושמיעת קולות – הם המאפיינים של תקשור. אך אל דאגה: סכיזופרנים אינם בקשר עם הסביבה, מתקשים בתפקודים חברתיים ואינם מצליחים לחבר משפט ברור רציף. מתקשרים טובים הם טובים ביחסי אנוש ומצוינים בתקשורת, שכן זוהי משימתם.
הסימנים לתקשור, אגב, קיימים לאורך כל ההיסטוריה – הנביאים היו למעשה מתקשרים, ונראה שחלק מהרבנים בימינו מתקשרים גם הם, למי שמחפש זאת ביהדות. השאמאנים בשבטים השונים הם לא פעם מתקשרים, ובמסורות מסוימות ישנם אנשים שתפקידם המוגדר הוא להעביר מסרים מממדים אחרים.
… לתקשור יש מטרה אחת לתפיסתי – להזכיר לנו שאנו יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו; יותר טובים, יותר אהובים, יותר כשרוניים. התקשור בא לכוון אותנו בשעת מצוקה ולהוות נחמה בשעת צרה. זהו הקשר הטוב ביותר שיש לנו עם האלוהות, בעודנו בגוף.
בעקרון, כל אדם יכול ליצור קשר עם הממדים המקיפים אותו. ביננו ישנם אנשים היכולים לתקשר גם עבור אחרים, ולאנשים אלו קוראים מתקשרים.
זהו, על רגל אחת, מהו תקשור."
יתכן שכל התשובות וההסברים לנושא נמצאים כבר בדבריו של המתקשר.
אבל כמובן שלא הסתפקתי בזאת. רציתי לחדד כמה נקודות. לפניכם מובאת השיחה הנעימה שניהלנו בפורום שלו:
שלום, אני מתעניין בנושא התקשור, וקודם כל, הייתי רוצה לברר את הנקודה הבסיסית:
איך יודעים שאני מתקשר ולא מדמיין?
כתבת: "לא בכדי, חלק מהסימנים המעידים על סכיזופרניה – ראיית חזיונות ושמיעת קולות – הם המאפיינים של תקשור. אך אל דאגה: סכיזופרנים אינם בקשר עם הסביבה, מתקשים בתפקודים חברתיים ואינם מצליחים לחבר משפט ברור רציף. מתקשרים טובים הם טובים ביחסי אנוש ומצוינים בתקשורת, שכן זוהי משימתם."
מניין לי שתקשור הוא לא וואריאציה של סכיזופרניה? הזיה מוזמנת? פיתוח היכולת לייצר הזיות לפי הזמנה?
תודה, גלעד
הי גלעד,
אני אתחיל ואומר שלעולם לא תדע. כלומר, זו שאלה שתמיד תצטרך לשאול, לבדוק את עצמך כמיטב יכולתך, אך לעולם לא תהיה תשובה אחת ברורה שתהיה נכונה תמיד. ספק עצמי הוא כלי חשוב אצל כל מתקשר.
איך מבררים? לומדים להכיר את אלו שאתה מתקשר איתם, את מה שמאפיין אותם. כמו אצל אנשים, אלא שכאן לא מדובר בהוויות בשר ודם. איך? לפי צורת הניסוח שלהם, שתמיד תחזור על עצמה; לפי התחושה בגוף שיש כאשר מדברים איתם; לפי האימג' שלהם, במידה ואתה רואה אותם.
התוכן של הדברים וההרגשה הם חשובים מאוד. אם אתה מקבל מסרים שבהם אומרים לך מה לעשות ומה לא לעשות, מעבירים שיפוט על דברים מסוימים ומהללים אחרים, זה סימן שאין מדובר בתקשור של ישויות אור, אלא של חלקים ממך או רמה אחרת של ישויות, אם יש כאלה. תקשור נקי אמור לספק המלצות, הכוונות, שלרוב ינוסחו בצורה חיובית, תמיד ללא ביקורת או שיפוט. הם יתנו יד, לא יגידו מה לעשות.
לגבי הזיה, אני אישית מרגיש בהזיה בכל פעם שאני פותח את העיתון או קורא חדשות. כשאני שומע את הפוליטיקאים השונים אני מרגיש שאני עומד להשתגע מרמת הדואליות, הבורות והפחד שעוד רגע לוקחים את כולנו אל תוך בור אפל ושחור – לפחות ככה זה נראה לפעמים. לעומת כל זה, אני מעדיף את ההזיות הפרטיות שלי, שיש בהן הרבה שקט, אהבה, תמיכה וחוכמה.
אני מקווה שעזרתי.
זה לא ממש ענה לי.
אתה אומר שאני אזהה מאפיינים דומים, או שהתכנים יהיו "נחמדים".
עדיין, איך אני יודע שזה לא מגיע מתוכי, ומתוכי בלבד?
גם בלילה כשאני חולם חלומות, המוח שלי מסוגל לייצר סיפורי הרפתקאות שלמים, דמויות, ארועים, הכל נראה אמיתי, ולמרות זאת, זה הכל פרי המוח שלי.
כמו שאמרתי, לעולם לא ממש תדע. וזה גם לא חשוב, בסופו של דבר, מהו המקור. חשובה המהות.
טוהר אמרו לפני הרבה שנים, שיום אחד נבין שאין דבר כזה תקשור.
לא הבנתי.
יכול להיות שכל המסרים מגיעים מעצמי בלבד? זה מה שאתה אומר? שאין בכלל ישויות אחרות?
ושזה בכלל לא משנה, כל עוד המסרים שאני מקבל מעצמי עוזרים לי בחיים?
בדיוק.
ה"חוכמה" היא לתקשר מקור של ידע נקי. המקור הזה קיים בתוכנו, בחלקים העמוקים שלנו. אותו אני עליון שמדברים עליו בכל הרוח. ישויות אור שונות הן מקור נוסף. אין זה משנה לאן מתחברים, כל עוד מתחברים למקום הנכון.
ומה הן ישויות אור? איך יודעים שגם הן לא ממקור פנימי?
שמעתי על כל מיני אנשים שמדברים על ישויות מאוד ספציפיות – בעלות גיל מסוים, מגיעות ממקומות מסוימים וכו' – אתה אומר שזה הכל דמיונות?
ישויות לפי הגדרתן הן חיצוניות, ובתפיסה האנושית שלנו הן תמיד יישארו כאלה. אלו אינם דמיונות בעיניי, אם כי זה לא ממש משנה בעיניי.
אני חושב שאחרי שנמות, ונסתכל על התמונה הרחבה של המציאות, נבין הרבה יותר ממה שאנו מבינים כאן, בעודנו בגוף. בינתיים, ההפרדות וההגדרות עוזרות לנו – במידת האפשר – להתנהל בעולם, גם בעולם הרוח. יש אותי, יש ישות וכו'.
אני מנסה להבין את הדברים בעודי חי, מכיוון שאין לי מושג אם ישאר ממני משהו כשאמות…
אז אני מנסה לסכם בינתיים מה שהבנתי:
- אי אפשר לדעת אם המסרים מגיעים ממוחי שלי (כמו שקורה בחלומות או הזיות), או ממקור חיצוני.
- בכל זאת מאמינים שיש מקור חיצוני לדברים, אבל זו אמונה בלבד.
האם יש ראיות לקיום מקורות חיצוניים של מסרים, מעבר לאמונה בלבד שקיימים כאלה?
אפשר לדעת, וזה מעבר לאמונה. לי אישית ברור שטוהר קיימים. אבל ראיות במובן האמפירי/משטרתי של המילה, אין לי.
אתה אומר שזה מעבר לאמונה, אז מן הסתם יש לך "אישושים" כלשהם, נקרא לזה. גם במדע שום דבר לא בטוח.
מה הם אם כן האישושים הללו, מעבר לאמונה?
אישושים? שלל עצות והכוונות שקיבלתי שהתגלו כמדויקות, מאשרות לי שאני שומע קול של חוכמה. זה מספיק בשבילי, מהי בדיוק החוכמה, והאם אני מדמיין אותה או לא, היא פחות חשובה.
ומי הם "טוהר"? לא נפגשתי בזה עדיין. גם לינק בסדר, לא חייבים להמציא את הגלגל…
ושאלת הבהרה – האם טוהר מתקשרים רק דרכך? או שדרך עוד מתקשרים?
ככל הידוע לי, דרכי בלבד.
טוב, תודה.
שמחתי להתכתב איתך 🙂 תודה.
נותרתי מבולבל ומהורהר…
מיהן אותן ישויות מסתוריות שספק קיימות בדמיוני בלבד, ספק קיימות במימדים אחרים, ובעצם אינן ממש נפרדות ממני? וזאת אם הן קיימות מחוץ למוחי, כאמור, או למוחו של הבחור, ובזה אי אפשר להיות בטוח אף פעם, אפילו הוא לא בטוח, אבל מאמינים שכן, ויש אישושים, אבל כאלה שמסתמכים על חוויה אישית בלבד, ובאמת מה זה חשוב בכלל אם זה דמיון או מציאות, ואולי אני בכלל הדמיון שלהן?
המשפטים המשיכו להדהד באוזני: "לעולם לא תהיה תשובה אחת ברורה שתהיה נכונה תמיד", "לא חשוב, בסופו של דבר, מהו המקור. חשובה המהות", "אין זה משנה לאן מתחברים, כל עוד מתחברים למקום הנכון"…
לאחר שעה ארוכה של מחשבות פילוסופיות עמוקות, ניתרתי לפתע בסקרנות אין קץ לגלות מה יש לאותן ישויות לספר לנו!
מן הסתם הן הרבה יותר מתקדמות מאיתנו בכל מיני מובנים (לפחות אלה שלא שוכנות במזרנים), ומן הסתם יכולות לגלות לנו את צפונות היקום! אולי הן יכולות לספר על הדרך הנכונה לאחד בין תורות הקוונטים והגרביטציה? לזרוק טיפים לגבי תרופות לאיידס או לסרטן? לגלות לנו האם אפשר לנוע מהר ממהירות האור, ואם כן כיצד? להכתיב בקלילות הוכחה לבעיה מתמטית שטובי המוחות שוקדים עליה שנים? לרמוז על מקום מרבץ נפט? לעזור למצוא נעדרים?
מה אכפת לי אם מדובר בדמיון או לא, אם יש לאותן ישויות תשובה לאחת מהשאלות הללו!
דילגתי לאתר שלו והתחלתי לחפש בקדחתנות מידע.
טוהר מספרים: "אנו מונים 22, והמספר איננו מקרי. מתוך ה-22 ישנם שלושה אשר הולכים על פני האדמה וחיים על פני האדמה כבני אדם, וישנם 19 אשר לא יגיעו יותר לכדור הארץ בלבוש אנושי; וזה אשר מעביר אותנו הוא חלק מאלו אשר יוצרים אותנו, הוא חלק מאתנו. אנחנו המעגל של הטוהר."
והנה דוגמאות למסרים שטוהר העבירו בנושאים שונים:
- על תורשה וגנטיקה – בעיות פיזיות לא יורשים, בעיות פיזיות מפתחים כתוצאה ממצבים רגשיים מסוימים. זה נכון שהבעיות הפיזיות דומות במשפחה, משום שמה שאת באמת יורשת הן אמונות מסוימות וחוויות מסוימות אשר עוברות מדור לדור, והן יוצרות פוטנציאל מסוים לבעיה פיזית מסוימת. הבעיה הפיזית היא תמיד בעיה של רגש, כך שהריפוי הוא אפשרי. זו אינה תורשה במובן שזה בלתי אפשרי לשנות זאת. [התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב-23.5.2002]
- על חשמל – אנשים צורכים הרבה חשמל כשיש מעט אהבה. זה כמו לאכול הרבה מתוק. [התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב-14.2.2002]
- על המוות – הסיבה היחידה שבני האדם מתים בגיל כה צעיר היא משום שהם בורחים מהמוות ככל שהם יכולים. אתם חיים בלחץ ובמתח כה גדול, עד שהם גורמים למכונה אשר אמורה לחיות מאות שנים, לגמור את חייה תוך עשרות שנים ספורות. זה הפחד מהמוות שגורם לכם למות. [התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב-3.11.2002]
- על ביקורת – מה יש לתקן? מה לא בסדר? הדבר היחיד שלא בסדר בראש שלכם, מעבר לזה שאולי הוא קיים, זה שאתם חושבים שיש משהו שהוא לא בסדר. מה לא בסדר? [התקבל בתקשור שנערך ב"אשראם במדבר", קיבוץ שיטים, ב-15.11.2002]
התחלתי להבין שמידע עובדתי, כזה שניתן לבדיקה, אינו מסוג הדברים שמעניין את טוהר להעביר לנו. אבל האמת היא שהתחלתי להנות מהסגנון שלהם. ואז מצאתי את המסר בנושא "חוסר אמונה". שם כבר התמוגגתי:
- על חוסר אמונה – במקום שבו אין יותר במה להיאחז, יותר אפשרי לראות כיצד הדברים פועלים באמת.
אנו מעודדים אותך שלא להאמין. הרשי לעצמך לא להאמין. אל תבהלי מעוצמת הרגש הזה.
חוסר אמונה עשוי להפוך אדם לבעל ראייה בהירה מאוד, באותה מידה שהוא יכול לגרום לו להיות עיוור. למרות שחוסר אמונה באופן אינסטינקטיבי גורם לאנשים להיות עיוורים, השתמשי בכוח הזה בשביל להפוך את הראיה שלך לבהירה, לברורה. אל תאמיני לשום דבר, אבל אין זה אומר שעליך לחשוד בכל דבר. פשוט התבונני בדברים.
כאשר אדם איננו מאמין לכלום הוא איננו צריך כלום, ואז הוא יכול לראות את הדברים כפי שהם באמת, ולשתף פעולה עם הדברים שהם אכן באמת נכונים לו. [התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב-30.10.2003]
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר!
כאן תוכלו לצפות בדוגמה לתקשור של טוהר:
זה היה כמובן רק צעד ראשון. רציתי לשתף בחוויית המחקר עצמו, לא רק בתוצאות. לעיתים הדרך מעניינת הרבה יותר מהתשובה הסופית, שלא בטוח שאפשר להגיע אליה כלל, במקרה זה.
מבטיח להמשיך בחקירותי, ואם מישהו מכיר תקשורים שהעבירו אינפורמציה שניתנת לבדיקה ואכן אומתה – אנא שילחו לי את הפרטים.
* למרות שכל הפרטים והשיחה ביני לבין הבחור זמינים לכל גולש באינטרנט, פניתי אליו באופן אישי וקיבלתי את הסכמתו לפרסום הכתבה, כפי שהיא מופיעה כאן.
המלצות לקריאה נוספת: האיש שחשב שאשתו היא כובע, על הזיות ושאר חוויות שלא מן העולם הזה,
תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים.
חשיבה חדה 
רגע. ולמה שהישויות האלו יעזרו לנו? מה יוצא להן מזה?
אהבתיאהבתי
אל תשאל אותי, הפעם אני רק מביא את הדברים, כפי שהם.
אהבתיאהבתי
למה אתה מחיל על הישויות האלה עקרונות של תועלתניות וחשיבה רציונלית? הרי הישויות האלה אינן פיזיקליות, הן לא תופסות נפח ואין להן משקל. על פניו הן מאד שונות מהישויות שאנחנו כן מכירים. אז לא בטוח שתהא זו אסטרטגיה טובה להחיל עליהם באופן פשוט את העקרונות שאנחנו מכירים על עצמנו ובעולם הפיזי הסובב אותנו. אין לנו שום סיבה להניח שהישויות האלה פועלות לפי עקרונות שאנחנו מכירים ומבינים.
ולכן שאלה כמו "מדוע שהישויות יעזרו לנו" היא שאלה חסרת משמעות. הן כנראה לא פועלות ממניעים אינטרסנטיים,
במלים אחרות אם הצלחת לקבל (ולו היפותטית ולצורך הדיון בלבד) לקבל ישויות שאין להן גשמיות פיזיקלית אז אתה מופתע מזה שהן לא פועלות ממניעים אינטרסנטיים?
אהבתיאהבתי
אתה קובע כל מיני קביעות על הישויות האלה. מאיפה המידע?
איך אתה יודע ש"הן מאוד שונות", אותן דמויות משוערות?
לא עדיף למצוא איזה מקור של מידע לפני שמתחילים לדבר על מידע? כי כרגע מה שיש לנו זה קליפ של איש יושב בכיסא עם עיניים עצומות ומדבר.
אהבתיאהבתי
למה להחיל על הישויות האלו עקרונות בכלל? כמו למשל העובדה שהן קיימות או שאפשר לתקשר איתן?
משום מה הישויות האלו לא מבקשות החזר הוצאות נסיעה (מהמאדים או מאיפה שלא יהיה שהן נמצאות)
הן לא יודעות להשכין שלום על כדור הארץ, לא למצוא לנו מקור אנרגיה חדש ונקי ולא לפתור בעיות של רעב או אסונות טבע. אבל הן כן יפתרו לך את הלומבגו בחמש פגישות אם תשלם מאתיים חמישים שקל לפגישה למתקשר שהוא ורק הוא יודע לדבר איתן. אז כן, הן בהחלט לא פועלות לפי שום עקרון שאני מכיר אבל המתקשר דווקא כן.
אהבתיאהבתי
שלום גלעד
אני שמח שאתה אכן מגיע לבדיקת הנושא מתוך סקרנות ומחשבה פתוחה.
אנחנו לא באמת מבינים את כל מה שקורה פה…
הנה משהו מעניין שקרה לי לפני כמה שנים:
הייתי בחו"ל וחלמתי חלום שהיה מאוד חזק וברור.
ראיתי אדם עומד מולי בגלימה שחורה
והוא עושה מעיין תרגיל התעמלות של כפיפות ברכיים עם ידיים מושטות לפנים.
החלום היה כל כך מוחשי עד שזכרתי אותו למחרת וסיפרתי עליו לחברים.
לאחר מספר ימים הייתי חולה.
הגעתי למרפאה באזור
והמטפלים היו לבושים בגלימות שחורות.
בסוף הטיפול יצאנו מהמשרד
והמטפל פנה אלי ואמר- אתה נראה מאוד רזה
אולי כדאי לך להתחיל לעשות התעמלות.
וביצע את התרגיל אותו ראיתי בחלום.
הוא המשיך לדרכו ואני נותרתי המום במקומי….
וכך גם הגיבו אותם חברים להם סיפרתי על החלום…
בנושא התקשורים-
ספרי "סת מדבר" נחשבים לרציניים ואיכותיים
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=52881
נראה שחלק מהדברים שהוא אומר קשורים לחלום עליו סיפרתי…
בהצלחה בחקירת הנושא המעניין!
אהבתיאהבתי
אז זהו שכל העדויות על דברים 'על טבעיים' הן תמיד אנקדוטות. קרה לי, קרה לשכן שלי, שמעתי, ראיתי ,הרגשתי.
משום מה אין אף חוזה עתידות שיודע לגלות את ששת המספרים הזוכים בלוטו הבא (ואולי יש והוא חי לו על יאכטה מפוארת ולא מקבל קהל באיזו דירה חשוכה בשכונה מפוקפקת). משום מה בתי חולים מרפאים אנשים ועוד לא סגרו אף מחלקה בגלל שאיזה רב מברך מראה אחוזי הצלחה כאלו שכל חולי הסרטן הולכים אליו ומתרפאים מיד.
שמעתי על אנשים ש'ריפאו' את עצמם בכח האמונה ואני בהחלט מקבל שכל מיני שיטות אלטרנטיביות שכוללות עבודה על הנפש יכולות לעזור. מה שלא קרה מעולם הוא שאדם שנקטעה לו היד הצמיח אחת אחרת. לא כשהרבי התפלל, לא כשהוא נכנס למצב של טראנס ולא בגלל שבאו חייזרים. אין פשוט מקרה כזה, גורנישט , נאדה, כלום.
אני יכול לבטל את הסיפור שלך ולהגיד שאתה ממציא או להאמין לכל מילה – זה עדיין לא מוכיח כלום. אלא אם כן תוכיח לי שכל חלום שלך מנבא משהו ושאתה יכול לעשות מזה משהו מעשי (כמו למנוע איזה פיגוע לפני שהוא קורה). כך שכל עניין התקשור הזה נשאר מבחינתי בבל"ת אחד גדול.
אהבתיאהבתי
שלום עדו
מנקודת המבט שלי,דווקא העובדה שהחוויות האלו הינן אנקדוטות הוא מה שעושה את זה כל כך יפה ומיוחד.
הרי אם זה היה קורה כל פעם זה היה עניין שבשגרה…
בקשר לחלום שחלמתי- אם נרצה לתקשר באופן פתוח וכנה על מנת לחקור את האמת תצטרך להאמין לי שזה אכן קרה.
אין לי סיבה להמציא דברים לצורך דיון כזה.
כעת שים את עצמך במקומי- נניח ואתה תחלום משהו והוא יתגשם אחד לאחד כעבור כמה ימים.
מה זה יגרום לך לחשוב ולהרגיש?
האם עדיין תפסול את החוויה או את האפשרות שישנם דברים אותם אנו לא מבינים?
נראה שאתם מחפשים כאן הוכחה עיקבית למשהו מאוד חמקמק ורגיש.
הדברים יוצאי הדופן בעיני קורים באופן לא צפוי.
סוג של חסד או מתנה בה לפתע נגלה לך מעבר לכל ספק (פנימי ולא לוגי) שיש משהו מעבר לחוויית הקיום אותה אנו חווים ביום יום.
וכשמסתכלים על כל "צרופי המקרים" שקורים במהלך החיים או היום יום, ורואים אותם מנקודת מבט כזו ,פתאום הכל מתחבר- ומבינים שיש משהו מעבר.
מה שזה לא יהיה…
אהבתיאהבתי
למה ללכת רחוק? לתקן את עולם.
שרק יאמרו לנו איפה רון ארד. אח"כ נמשיך.
אהבתיאהבתי
גלעד, שים לב לדואליות ולחוסר המיקוד בתשובות של ה"ישויות": חוסר אמונה עשוי להפוך אדם לבעל ראייה בהירה מאוד, באותה מידה שהוא יכול לגרום לו להיות עיוור.
במילים אחרות, או שכן, או שלא. זו שיטה ידועה אצל "מתקשרים": לא אומרים דבר חד משמעי. ובעצם לא אוןמרים כלום.
חפש את חץ, הוא בדק די הרבה את הנושא: http://benhamo.org/wp/
אהבתיאהבתי
היי, אני חץ.
ראיתי ב-לוגים של האתר שלי מספר כניסות מכאן וקראתי את הטקסט כאן. אם לא אכפת לך, אגיב בקצרה..
כל פסיכולוג יכול לאמר לך שאם אתה ממתין לאיזה "קול" בראש שלך, בסופו של דבר המוח שלך ימציא איזה "קול" ואותו "קול" גם "ילבש" אישיות כלשהי, לכן כשאותו בחור אומר לך שלעולם לא תדע אם זה המוח שלך או איזו ישות כלשהי, פה היית צריך לעצור ולאמר ביי. אחרי הכל, אם אתה לא מסוגל לשייך דברים שנאמרו לך ע"י X לבין המח שלך, אז אתה לא יכול להתייחס ברצינות לתוכן כלשהו, כמה שיהיה חשוב.
אישית "שרפתי" שנים רבות במחקר של הנושא והתוצאה שלי בסופו של דבר היתה פשוטה: תודה, לא תודה. אני מעדיף להתייחס לתכנים שמגיעים אליי מבני אדם, וכשיש לי שם ומי להתייחס אליו בצורה פיזית (או וירטואלית ברשת), אני יכול להסכים או לחלוק על דבריו. חקרתי ומצאתי הרבה תכנים שהתבקשתי לא לפרסם אבל כשאני מסתכל על זה לאחור, אני בספק אם המידע היה עוזר למישהו. יותר מדי "אוורירי", כוללני ובמקרים רבים, לא נעים להודות, היה מדובר בשטויות במיץ עגבניות. לכן החלטתי לזרוק הכל והאמן לי, גם ברגעי משבר, אני מעדיף לא לבקש "יעוץ" מכל מיני "ישויות".
בהצלחה
אהבתיאהבתי
תודה חץ על התגובה.
זו בדיוק השאלה שניסיתי לברר, שעמדה בבסיס כל הנושא הזה, לפני שאני נכנס אליו יותר לעומק – איך אפשר להבחין בין זה לביו "דמיון"?
תשובות אחרות שקיבלתי עד היום היו אפילו פחות טובות.
אל דאגה, אני לא הולך "לשרוף" על זה שנים, אבל אם אנשים ישלחו לי דברים שלטענתם אומתו באופן מרשים, אהיה מוכן להקדיש לכך את הזמן ולבדוק יותר לעומק.
אהבתיאהבתי
גם "אמיתות" אתה צריך לקחת עם ספק מאוד רציני בגלל שבד"כ אנחנו זוכרים דברים בצורה סובייקטיבית.
אהבתיאהבתי
ברור… הנה עוד כמה כתבות שתייגתי עם "זכרון סלקטיבי"
אהבתיאהבתי
לפני כשבוע היה ראיון עם הסופר אלון חילו שהתנסה בחוויות תקשור רבות, גם הרומן החדש שלו מבוסס עליהן. הוא למשל טוען שפרטים רבים הדמות הראשית ברומן הקודם שלו "אחוזת דג'אני" הוא קיבל ממתקשרת (המשפחה של גיבור הספר אגב תבעה את חילו, בלי קשר לתקשור…). גם הכתבן רם אורן דיווח על חוויות תקשור מאוד משמעותיות, למשל מתקשרת שידעה על בעיות רפואיות וכ"ו.
יש מתקשרת מאוד ידועה בשם אליסון דובאה (אני בטח שוגה באיות), אני בטוחה שתגיע אליה במהלך חקירויה. יש סדרת טלוויזיה שמבוססת עליה, על מדיום שעוזרת לפתור פרשיות פשע.
אני אישית שמעתי כמה סיפורים באמת מדהימים על תקשור, על ידע ממש הזוי ומדויק לא משהו כללי בכלל שנאמר בלי בכלל לפגוש את הבנאדם, על ידי תקשור נטו.
אין לי ספק שיש אנשים שיכולים לתקשר (אגב לאדם קלין אורון יש מחקרים מאוד מעניינים בנושא והוא מקשר את הפריחה בתקשור ברוח האינדיבידואליזם השלטת) העניין הוא שרבים באמת מתבלבלים בין דמיון להזיה או לחילופין מתקשרים עם יישויות בעייתיות. הדרך הקלה לדעת היא לראות האם נאמרים דברים שאף אחד לא יכול לדעת והם נכונים. גלעד, למה שפשוט לא תלך למתקשרת ידועה, למשל גילה בויום ותבדוק את העניין בקרוב. תעשה פה קופה קטנה ונממן לך בדיקה (על הדרך תבקש ממנה לעשות לך גם מפה אסטרולוגית…). אני אתרום למחקר זה בטוח
אהבתיאהבתי
הצופה, אכן העולם מפוצץ בסיפורים, שמועות, הגזמות, אגדות אורבניות ושרלטנים. איך יודעים מה נכון ומה לא? מה היא תופעה אמיתית ומהו צירוף מקרים?
תחום ה"מתקשרים" שורץ שרלטנים בכמויות אדירות. אני חושב שגם אם נשאל מתקשר כזה או אחר, הוא יתלנון שרוב הקולגות שלו אינם הדבר האמיתי. ביחוד אם הוא מתפרנס מכך.
אם קראת את הרשומות על קריאה קרה, ועל ניבוי העתיד, לדעתי זה מסביר את רוב התקשורים. שרלטנות מסבירה רוב הנותרים,ונשארנו עם אנקדוטות. ואנקדוטות קשה מאוד לבדוק.
זה שאנשים בטוחים שהם מתקשרים, או שלפעמים (עד כמה? מישהו ספר בדיוק?) הם קולעים במשהו כזה או אחר, ובעיקר – הלקוחות נותנים את
הפרשנויות, זה לא אומר שזה קיים.
אבל אני רוצה להציג את הדברים מזוית אחרת. יש לנו עולם. ובעולם יש את הדברים הבאים:
1) מתקשרים שטוענים שהם מקבלים מידע אמיתי ומדויק על כל מיני דברים
2) אנשים שמעידים על סיפורים מופלאים
3) אתגרים כספיים בסך מיליוני דולרים שמוצעים לכל המעוניין שיבוא ויוכיח כי הוא לא מדמיין (או מרמה) – ועד היום אף אחד לא הצליח אפילו במבחן ראשוני להראות יכולת כלשהי (למרות שרבים ניסו). יצויין כי המפורסמים, שעושים מכך כסף רב, לא הסכימו להבחן עד היום אפילו לא פעם אחת. הם יודעים כנראה שיש להם רק מה להפסיד.
4) מחקר פאראפסיכולוגי רציני במשך 130 שנה שלא הצליח להוכיח קיום של שום תופעה בתחום הזה, ברמה מניחה את הדעת (יש אפילו אנשים מהתחום שפרשו בהרמת ידיים, או שמודים שאין ראיות ברורות לאף אחת מהתופעות הנחקרות).
5) שלל הסברים, מאומתים ומודגמים, איך אנשים יכולים להאמין שמישהו מתקשר ( או קורא מחשבות, או בעל יכולת אבחנה על אנושית, או מה שתרצו) למרות שזה אינו המצב (מדובר בקוסם / אדם המיומן בקריאה קרה, וכד').
ואני שואל, מה המסקנה ההגיונית מהסעיפים שציינתי?
אהבתיאהבתי
ובקשר ל-Allison DuBois, ושאר המתקשרים שעושים קופה מפתיות ופגיעות של אנשים שאיבדו את יקירהם, אני ממליץ לקרוא כאן:
http://www.skepdic.com/refuge/funk44.html
בעדכון שמתחיל ב- January 17, 2005.
אני מביא כאן רק את הפיסקה האחרונה, כי היא חשובה במיוחד.
Schwartz dismisses the possibility that Edward was simply guessing, but I think the main issue isn't whether Edward is guessing. He could be passing on things that are going through his mind, but that wouldn't mean they necessarily came from outside his mind, either telepathically from the sitter or from the spirit world. He and many other "good" mediums might be people with very active imaginations, who generate words and images that originate in their own brains. What they do may be similar to dreaming out loud. But the focus shouldn't be just on the medium and whether he or she is guessing or cheating; the focus should be on the sitter. Again, the focus shouldn't be on whether the sitter is cheating, but on the dynamics of subjective validation. Schwartz says almost nothing about this well known psychological factor, except to dismiss the charge of cold reading on the part of the mediums on the ground that they are not using the standard tricks of magicians and mentalists.
To which we reply: Cold reading may sometimes be tricky, but it doesn't have to involve trickery.
אהבתיאהבתי
תראה, באופן עקרוני זה מאד פשוט. אם אתה מקבל את הרעיון של קיום נשמה שהיא סוג אחר של דבר מכל מה שאנחנו מכירים בעולם הפיזי באמצעות החושים שלנו (שמהם דרך אגב יש הרבה יותר מ-5, ואני לא מדברת על טלפתיה, אלא למשל על פרופריוספציה או כאב), אז כל מה שהבחור אמר לך זה מאד הגיוני. יש איושהי מהות של חוכמה בעולם הנשמות. כל אחד מאיתנו הוא חלק מהמהות הזאת. תקשור הוא התחברות למהות הזאת. כאשר אתה מחובר ברמה הרוחנית זה ממש לא משנה אם המהות היא "בראש שלך" או משהו אחר, כי ההפרדות האלה אינן תקפות בעולם הרוחני. זו פאזה אחרת. כמו שתנסה להסתכל על בקבוק מלא אוויר ולהבין איפה הגבול בין החמצן והחנקן. אני מאד מסכימה עם הבחור: אם האינפורמציה איכותית, מקדמת ולא שופטת, זה לא ממש משנה אם זה בראש שלך או ישויות של אור ממימדים אחרים.
במאמר מוסגר, אינך יכול להגיד על שום דבר אם הוא רק בראש שלך או לא. עוד לא שמעתי טיעון משכנע נגד הסוליפסיזם. אם מישהו מכיר, אשמח לקרוא על זה.
עם זאת, לדעתי תקשור דרך אחרים (כלומר ללכת למישהו שיתקשר בשבילך ויתן לך את המידע) הוא איפשהו בין בזבוז זמן לסכנת נפשות. ברגע שאדם מעביר את המידע דרך מסננת המילים, המסר המקורי עובר התמרה בהתאם למערכות האמונה של המתקשר. ואז אתה (הלקוח) מקבל בעצם עיצה של אדם ברמה שהיא אנושית לגמרי. יכול להיות שתהיה טובה מאד, אבל יכול להיות שתהיה גרועה. שמעתי כבר סיפורים על מתקשרות מאד פופולריות בארץ שהעצות שהן נתנו הסתברו כנובעות לגמרי מהפחדים האישיים שלהן. למשל אחת שהמליצה למישהי לא לעבור ניתוח אונקולוגי באמתלה של תקשור, למעשה בגלל שהיא עצמה סובלת מפוביה מניתוחים. אותה אישה לא שמעה למתקשרת ובניתוח גילו אצלה בבטן כ-15 גידולים. שמעתי גם על מישהי שהמליצה לאישה לעשות ילד מחוץ לנישואין (שמאד לא התאים לאותה לקוחה) שנה אחרי שהיא עצמה עשתה ילד מחוץ לנישואין, וכו' וכו' ברוח זו. גם החוויה האישית שלי עם מתקשרת היא לא חיובית במיוחד (במקרה שלי היא סתם דברה שטויות שאף אחת מהן לא התגשמה).
בקיצור, אם כבר תקשור, אז שכל אחד יתקשר בעצמו. אם כבר ללכת למישהו, עדיף ללכת לקוראת בקפה. לפחות תקבל קפה.
אהבתיאהבתי
הי מיתר נדיר,
קודם כל אני לא מקבל את הרעיון של קיום נשמה, על פניו, מכיוון שאין לי שום סיבה לקבל את הרעיון הזה על פניו. ארחיב על כך את הדיבור בעתיד. מבחינתי זה מושג ריק. וכל מה שנובע מכך הוא סיפורי מעשיות, אלא אם הוכח אחרת.
גם אם יש "מהויות" כאלה, עדיין יש אפשרות שאנשים מדמיינים בלבד, נכון? ואם כך, אני עדיין שואל – איך נבדיל?
סוליפסיזם היא גישה בלתי קונסטרוקטיבית ובלתי שימושית בעליל. זו הרמת ידיים, וסיום כל נסיון להבין את העולם. ככזו, היא אינה מעניינת אותי, ואני בטוח שאין אדם רוחני שמתעניין בה, מכיוון שהיא משמיטה את הקרקע מתחת לרגליו באותה מידה.
ואם נסכים שקיימת כנראה מציאות אובייקטיבית כלשהי שאנו מסתובבים בתוכה, נגלה שיש לה חוקים מסוימים (חוקי הטבע), ושאפשר להבחין בין דברים נכונים לשאינם נכונים, ברמה סבירה, ע"י שימוש בשיטות מחקר מסודרות.
אני מסכים שקשה לראות איך ניתן להפריד בין דמיון של מישהו אחר, לבין מסרים שהוא קיבל (אפרופו הדוגמאות המזעזעות למדי שציינת).
השאלה שלי היא אחרת, איך המתקשר עצמו יודע להבחין בין דמיון שלו לבין "מסרים" שהוא מקבל?
אני לא רואה שום צורה בעולם שניתן להבחין בין שתי התיאוריות הללו, אלא אם כן מוכיחים אותה בשטח, בצורה אמפירית, סטטיסטית,
ומדגימים יכולת לדעת דברים שאין שום ערוץ מידע מוכר שיכול להסביר אותם.
אני רק יכול לומר, שלי זה כן היה משנה, אם אני מדמיין או לא. מאוד משנה. לא הייתי מרפה עד שלא הייתי מוכיח לעצמי שאני לא פשוט מדמיין.
אהבתיאהבתי
האומנם? נניח שיהיה לך יום אחד רעיון של מליון דולר, באיזה משהו שהוא לחלוטין מחוץ לתחום הידע שלך. נגיד, איזה רעיון איך לתקשר עם מזרון לפני השינה כדי לשפר את איכות השינה. אתה מנסה את זה – זה עובד. תספר לחברים והם מנסים – זה עובד. האם תשב ותחקור ולא תרפה עד שתגלה אם דמיינת את זה או לא?
מה שאותו איש ניסה להגיד, ועם הנקודה זו אני מסכימה, זה שאם המידע איכותי, לא משנה מה המקור שלו. לא משנה אם האמת מגיעה מישות כזו או אחרת, או מאינטואיציה, או מאני עליון או מאני תחתון. החשוב הוא לזהות אותה כאמת. הוא דווקא נתן קריטריון אחד לא רע בכלל: שיפוטיות היא סימן ברור להתפתחות רוחנית נמוכה (בניגוד לשיפוט, שהוא הכרחי, לדעתי). וכמו שנאמר, לא משנה אם הרמה הרוחנית הנמוכה היא של הישות שאתה מתקשר איתה או של האני הגבוה שלך.
הסוליפסיזם הוא גישה עקרה, זה מוסכם. אבל צריך לזכור כשדורשים הוכחות, שבעצם אין הוכחות לכלום. האם אתה דורש הוכחה לקיום תקשור ברמה שאינך מסוגל לספק לקיום סיבתיות? מה יחשב בעצם כהוכחה בהקשר זה? ברגע שפסלתי תקשור דרך אדם אחר, איך תדע אם נסיונות התקשור שלך שמסתיימים בתובנות טובות יותר לגבי דברים כאלה ואחרים הם אכן קשר לישות חיצונית או לחלקים מהמבנה המנטלי שלך עצמך?
אז אתה יכול להגיד, נפעיל את תער אוקאם. אם אין הבדל, אז בשביל מה צריך ישויות חיצוניות? זו גישה שבעיקרון אני בעדה, אבל אל תשכח שגם תער אוקאם הוא מוסכמה אסתטית יותר מאשר קריטריון ממשי לאמת. אין הרי סיבה ממשית להניח שהמציאות היא הגרסה היותר פשוטה מבין כל שתיים אפשריות.
בכל אופן, אני לא חובבת תקשור גדולה, אבל אם כבר לקחת משהו מהתחום הזה, זה את הטכניקות לעבודה עצמית, הטכניקות לפתח את "המתקשר הפנימי" בתוך כל אחד. זה בעיני מסלול שמוביל להתפתחות, בעוד שהליכה למתקשרים מובילה רק לתלות והיטפשות.
אהבתיאהבתי
"אם המידע איכותי…" כיצד את קובעת איכות? לפי איזה מדדים? מי קבע ששיפוטיות זו רמה רוחנית נמוכה?
ושאלה פרובוקטיבית. נניח שמחר מתקשר מפורסם יספר על תקשור חדש שקיבל מישות ידועה: "אין נשמה, אין עולם הבא, אנחנו מתקשרים באמצעות מכניזם פיזיקלי כזה וכזה, כל התורות הרוחניות שלכם הן הזיות".
נניח.
איך היית מגיבה? איך היו מתקשרים אחרים מגיבים?
אם היו פוסלים זאת כתיקשור שוא, מדוע? על סמך מה? כי זה לא נשמע טוב? כי זה שיפוטי?
מה זה תקשור נכון? רק המלצות מתייפיפות למין האנושי לאהוב יותר? להרגיש יותר?
האם זה לא סוג של השלכת משאלות לב על ישויות חיצוניות דמיוניות?
"בתובנות טובות יותר לגבי דברים כאלה ואחרים" – מה זה תובנות טובות? ומה זה תובנות רעות? נניח שהבנתי שאני חרא של בן אדם. זו תובנה טובה או רעה? למה רעה? כי היא עושה לי מצב רוח רע? כי לא נעים לי לשמוע אותה? זה הקריטריון?
משהו שמתקרב מאוד ל"הוכחה" מבחינתי הוא שכמה אנשים שאין קשר בינהם, יתקשרו את אותה ישות, עם פרטים מזהים מספקים כך שלא סביר בכלל שמדובר באקראיות.
סוג אחר של "הוכחה" זה שמישהו ינבא ארוע עתידי בצורה מדוייקת, או יספק תשובה מחקרית שהוא עצמו לא מבין מה היא אומרת (כי זה בכלל לא בתחום המקצוע שלו) לשאלה מדעית פתוחה, ולאחר זמן מה יסתבר שזו אכן התשובה הנכונה.
ברור שצריך לעדן את זה, אבל זה הכיוון. דברים שאפשר לבדוק מול המציאות ה"אובייקטיבית", והסיכוי שהם קרו באקראי שואף לאפס.
אהבתיאהבתי
אתחיל מהסוף: תקשור בכלל אינו עוסק בדברים כאלה. תקשור אמור לעסוק בשיפור עצמי, זיכוך עצמי. לכן התובנה "אני חרא של בן אדם" היא תובנה גרועה. בדיוק כמו שהיא היתה ביקורת גרועה אם היתה מגיעה מאדם אחר. תובנה טובה היא מהסוג של "חשוב עכשיו להתמקד ביכולת התמדה", "יש עדיפות להתמקד בשיפור יכולת שמירה על גבולות אישיים", או אולי, אם המסר מכוון שמישהו שהוא באמת חרא של בן אדם "צריך לשפר את יכולת הנתינה". הדברים האלה הם ממש לא נכונים לכל אחד. יש אנשים שאין להם שום בעיה ביכולת התמדה (לא אני, לצערי) יש אנשים שאין להם ממש בעיה לשמור על הגבולות שלהם, וכו'.
איך הייתי מגיבה למסר של מתקשר שאומר שאין נשמה? כמו לכל מסר שמתקבל מכל מתקשר שהוא: הופכת את זה לבדיחה ומריצה את זה עד שהחברים היו מתחילים לאיים על חיי. (הבדיחה הנוכחית היא סוף העולם ב-23 בדצמבר הבא עלינו לטובה.) כפי שאמרתי, כל מסר שמתקבל ממתקשר חיצוני הוא במקרה הטוב בירבור אקראי. איך היו מתקשרים אחרים מתיחסים לזה? גם כן כמו שהם מתייחסים לכל מסר ממתקשר אחר: "*הוא* מתקשר עם ישויות נמוכות. רק הישויות שלי הכי גבוהות." כן, העולם האנושי די צפוי אחרי ככלות הכול 🙂
שיפוטיות היא רמה רוחנית נמוכה, כי היא תהליך עקר 🙂 להגיד לאדם אחר שהוא לא בסדר – זה פשוט לא מועיל לשום דבר. אפילו למען האמת להגיד לעצמך שאתה לא בסדר, זה לא מי יודע מה מועיל. ה"לא בסדר" צריך להיות מאד ממוקד וקונקרטי. היום כל פסיכולוג יגיד לך את זה. ואז זה שיפוט, ולא שיפוטיות. צריך להיות מסוגל להבדיל בין טוב לרע (לדעתי – הרבה "רוחניקים" לא מסכימים איתי) אבל אין שום טעם להפוך משהו שהוא לא בסדר ל"הכול לא בסדר" כמו שאנשים נוהגים לעשות.
המדדים למידע איכותי הם גם סובייקטיביים (יש דברים שמרגישים אמת, וכיוון שמדובר במידה רבה בחיווי על רגשות, אין מידה אחרת לאמת) וגם אובייקטיביים: האם זה גרם לך להשיג יותר בתחומים החשובים לך. כך שאולי אם אתה תתקשר, אז אולי באמת תשיג פריצת דרך מדעית 🙂
אהבתיאהבתי
מיתר, יש לי תחושה שההגדרה שלך לתקשור שונה מההגדרה הניו-אייג'ית הנפוצה (קרי, שיחות עם חייזרים/מזרנים/עכברי מעבדה מהמימד ה-42) – האם תוכלי לספק *פ.נ.ה שיסביר מהו תקשור, לפי תפיסתך? או אולי להסביר ישירות כאן, אם זה לא ארוך מדי? אני סקרן.
אהבתיאהבתי
כן, ההגדרה שלי מאד שונה כנראה. פעם, כשהכרתי רק את ההגדרה המקובלת סיכמתי את דעתי על התקשור במילים "המיץ של הזבל של האזוטריה". דעתי השתנתה בעקבות שיחות עם אישה מיוחדת ומדהימה המוציאה את לחמה כמטפלת בשיטת "מוח אחד" (עילה לטור חשיבה חדה בפני עצמה). אני לא חושבת שיש מקור כתוב לתפיסה הזאת, אבל בגדול, הרעיון הוא שבתוך כל אחד יש גרעין של ידע, או צינור לידע חיצוני ששונה מהידע הנרכש על ידי לימוד הן באופן איכותי והן באופן כמותי. יש טכניקות לשפר את התקשורת עם גרעין ידע זה, וטכניקות אלה נקראות לפעמים "תיקשור" (ובפעמים אחרות הן נקראות פיתוח אינטואיציה, שיפור התפיסה העל חושית, מדיטציה ועוד קללות משונות. לפעמים אנשים מתבלבלים, וחושבים שהאינפורמציה שקיבלו ממקור זה לצורך התפתחותם האישית מתאימה גם לאנשים אחרים. אנשים אלה טועים. אם לא בפועל, אז בעיקרון (כידוע, גם שעון עומד מדייק בפועל פעמיים ביממה).
אהבתיאהבתי
יש לי בעיה אחת גדולה (וגם כמה קטנות) עם מה שכתבת…
הבעיה הגדולה:
אין דבר כזה "ידע" שניתן לרכוש לא באמצעות לימוד (או חוויה חושית מסוג כלשהו) – זה בלתי אפשרי בהגדרה. עצם הידיעה של משהו היא בלתי אפשרית ללא שימוש במוח, והמוח עובד במנגנונים אלקטרו-ביו-כימיים שידועים לפחות בחלקם. הדרך היחידה "לתקשר" עם המוח היא באמצעים אלקטרו-ביו-כימיים. אין דרך אחרת. כל קלט מן הסביבה – קרינה אלקטרו-מגנטית (על כל תחום התדרים הנקלט), גלי קול, כימיקלים (ריח) ואחרים – הכל מתורגם בסופו של דבר לאותות חשמליים במוח (המולכים בתוך "חיווט" ביולוגי – אקסונים) על ידי כימיקלים המיוצרים בגוף (ביו-כימיקלים).
בנוסף – לא ייתכן קיום של "מקור של ידע חיצוני" כדבר בפני עצמו ב-ה-ג-ד-ר-ה, הרעיון הזה הוא מגוחך לחלוטין מכיוון שידע לא יכול להתקיים ללא תודעה (דקארט אמר – אני חושב משמע – אני קיים….) ולפיכך – אם קיים מקור ידע חיצוני – הרי שקיים גם מקור תודעה חיצונית – ומכאן – חייב להיות קיום של ישות חיצונית, שמחייב בתורו סוג כלשהו של אינטראקציה פיסיקאלית עם העולם הממשי (אחרת אין קיום) ולפיכך היישות מוכרחה להיות ניתנת לגילוי באמצעים כ-ל-ש-ה-ם.
אם את אומרת שהישות הזאת (בעיקרון!) איננה מקיימת כל אינטראקציה עם הממשות (ולפיכך – איננה ניתנת לגילוי) – הרי שהמילה המתאימה לה יותר היא "איינות" ולא "יישות" וכל הטיעון שלך עקר מתוכן מכיוון שהיא איננה קיימת (אי אפשר להתקיים ללא אינטראקציה כלשהי עם העולם הממשי), וממילא גם איננה מקיימת תודעה, וגם איננה מחזיקה ב"גרעין של ידע".
מ.ש.ל.
אני מקבל שאולי יש חוש/ים מעבר לחמשת החושים הרגילים שלנו, המוח הוא מכשיר משוכלל מאוד, ויכול להיות שיש אמצעים נוספים מעבר לחמשת החושים לקליטת מידע מהעולם, יכול להיות שכמו כל שריר אחר בגוף – עם תרגול ניתן לשפר גם את היכולת החושית הזאת. אולי באמצעות פיתוח של יכולות חושיות מתקדמות ניתן לחוות את העולם באופן שמאפשר לימוד בדרכים שלא הכרנו עד עכשיו, ושל דברים שלא חשבנו שניתן ללמוד – אבל זה סוף הסיפור. לא ניתן לחוות או ללמוד משהו שאיננו קיים במציאות.
מן הסתם, תבחרי להמשיך להאמין בקיום המושג הזה למרות שהוכחתי לך שקיומו איננו אפשרי. אני מקווה שלפחות תוכלי להיות כנה עם עצמך מספיק כדי להודות שהאמונה הזאת היא בלתי ראציונלית, ולכן בסופו של דבר – אמונה טפלה ככל אמונה טפלה אחרת.
אהבתיאהבתי
חיים, המערכת לא נותנת לי להגיב לפוסט שלך, לכן אגיב כאן, ואסתכן בדיבור עם עצמי.
סלח לי, אבל הטיעונים שלך רחוקים מלשכנע.
פרה-פרה:
יש לי בעיה אחת גדולה (וגם כמה קטנות) עם מה שכתבת…
* אין דבר כזה "ידע" שניתן לרכוש לא באמצעות לימוד (או חוויה חושית מסוג כלשהו) – זה בלתי אפשרי בהגדרה.
אין שום הגדרה שעל פיה ידע הוא משהו שנרכש בלימוד. אם אתה רוצה דוגמא לידע שאינו נרכש בלימוד אתה מוזמן לקרוא את הספרות העניפה על תורתו של נועם חומסקי בדבר הידע המולד של התחביר. (מומלץ במיוחד ספרו של סטיבן פינקר the language instinct). ברור שהמוח מכיל הרבה מאד ידע שלא נרכש כלל. כדאי לך לקרוא את הסיפור של אייזק אסימוב "מקצוע" שמעלה אפשרות סבירה מאד למניפולציה ישירה של הידע האצור במוח שלא באמצעות לימוד על ידי "תכנות" ישיר של הזכרון. אנחנו עוד לא שם, אבל לדעתי זו אופציה סבירה בהחלט.
יש לי בעיה אחת גדולה (וגם כמה קטנות) עם מה שכתבת…
*הדרך היחידה "לתקשר" עם המוח היא באמצעים אלקטרו-ביו-כימיים. אין דרך אחרת.
נכון. אז מה? אם קרינה אלקטרומגנטית, לחץ מכני, רטט של מוליקולות ומאפיינים מולקולריים שונים של חומרים יכולים להיות מתורגמים למסרים אלקטרוביוכימיים, אז למה לא כל דבר אחר? למשל קרינה מסוג שעוד לא למדנו לזהות במכשירים שלנו.
*לא ייתכן קיום של "מקור של ידע חיצוני" כדבר בפני עצמו ב-ה-ג-ד-ר-ה, הרעיון הזה הוא מגוחך לחלוטין מכיוון שידע לא יכול להתקיים ללא תודעה (דקארט אמר – אני חושב משמע – אני קיים….) ולפיכך – אם קיים מקור ידע חיצוני – הרי שקיים גם מקור תודעה חיצונית – ומכאן – חייב להיות קיום של ישות חיצונית, שמחייב בתורו סוג כלשהו של אינטראקציה פיסיקאלית עם העולם הממשי (אחרת אין קיום) ולפיכך היישות מוכרחה להיות ניתנת לגילוי באמצעים כ-ל-ש-ה-ם.
כל משפט בפסקה הזאת הוא כשל לוגי. כמובן שיתכן מקור של ידע חיצוני. למשל, אדם אחר הוא מקור של ידע חיצוני בשבילי. כמובן שיתכן ידע ללא תודעה. ראה הספריה העירונית הקרובה למקום מגוריך, או לחילופין, הידע של ריבוזומים איך לבנות חלבונים על פי שרשראות RNA. ונניח שהמקור הוא אכן תודעה, סבבה. מראש זאת היתה אחת האפשרויות שלי. זה לא נכון שקיום מחייב אינטראקציה פיזית עם העולם הממשי (סתם כדוגמא, יתכן קיום בעולם מקביל), אבל גם אם נניח שכן, הנה הישויות ניתנות לגילוי באמצעות תקשור איתנו. זה בהחלט אמצעי כלשהו.
* לא ניתן לחוות או ללמוד משהו שאיננו קיים במציאות.
אני מבינה שאין לך חלומות.
בקיצור, לא הוכחת לי שום דבר, ואני תופסת את העמדה שלי כעדיפה לוגית ואמפירית על זו שלך.
אהבתיאהבתי
מיתר נדיר…
הבנת הנקרא:
ברור ש: "אדם אחר הוא מקור של ידע חיצוני בשבילי" אבל "אדם אחר" בהחלט עונה על ההגדרה של "קיום של ישות חיצונית המקיימת אינטראקציה פיסיקלית עם המציאות" – אין פה כשל לוגי – יש פה תקלה שלך בהבנת הנקרא.
"כמובן שיתכן ידע ללא תודעה. ראה הספריה העירונית הקרובה למקום מגוריך, או לחילופין, הידע של ריבוזומים איך לבנות חלבונים על פי שרשראות RNA" –
הספרייה הקרובה למקום מגורי איננה בעלת תודעה. זהו קשקוש מוחלט. באותה מידה ניתן לייחס "תודעה" לכל עצם דומם. את יכולה לעשות את זה אם את רוצה – אבל אנחנו שוב חוזרים מבחינתי למחוזות הזויים במיוחד של אמונה תפלה.
יתר על כן הספרייה לא רק שהיא חסרת תודעה אלא היא גם לא מכילה "ידע". היא מכילה ספרים.
גם הכתוב בספרים איננו ידע. הידע נוצר אצלי במוח בסופו של תהליך פיסיקלי (המרת אותות אופטיים לאותות חשמליים במוח) ופסיכולוגי שבסופו שאני נותן פרשנות לכתוב בספרים. פרשנות זו תלוייה בתורה בהרבה גורמים אחרים שמשפיעים על המוח שלי (איזון כימי למשל) בזמן שאני קורא.
הטריק עם הריבוזומים קצת יותר מתוחכם אבל עדיין בסופו של דבר עובד לפי אותו מכניזם. ריבוזומים אינם צורות חיים ולפיכך אין להם תודעה. ריבוזום "יודע" לבנות חלבונים לא יותר משמולקולת מלח "יודעת" להתפרק ליונים של כלור ונתרן כשאני שם אותה בכוס מים. או יותר מאלקטרון ש"יודע" שהוא אמור לנוע בכיוון מסויים בשדה חשמלי, או יותר משתפוח "יודע" שהוא אמור ליפול על הארץ כתוצאה מפעולת כוח הכובד. עצם זה שאנחנו מזהים חוקיות מסויימת בטבע (למשל ריבוזום X שתמיד מגיב עם רצץ RNA Y ובונה חלבון Z) לא מעיד כלל על קיומה של "תבונה", אלא על קיומה של החוקיות. גם כאן את יכולה להמשיך לטעון שעצמים דוממים יכולים "לדעת" – אבל שוב מבחינתי חזרנו לארץ האמונות התפלות.
נמשיך?
"זה לא נכון שקיום מחייב אינטראקציה פיזית עם העולם הממשי (סתם כדוגמא, יתכן קיום בעולם מקביל)"
זוהי דוגמא קלאסית לאופן שבו "רוחניקים" אונסים מונחים מדעיים.
יקומים מקבילים הם אפשרות תיאורטית שהועלתה על ידי פיסיקאים העוסקים בתורת הקוואנטים. האפשרות הזאת מעולם לא אומתה בתצפית. ועצם העובדה ש"יתכן קיום" איננה מוכיחה את הקיום עצמו. "ייתכנו" הרבה דברים. אבל אפילו הדמיון שלנו מוגבל על ידי החוויה הממשית שלנו. שכן, אני יכול לדמיין משהו שאיננו קיים במציאות הממשית כמו מפלצת הספגטי המעופפת (את יכולה לקרוא לה "אלוהים" אם את מתעקשת) אבל אני לא יכול לתאר אותה במונחים שאינני מכיר מהמציאות למשל "מפלצת", "ספגטי" ו- "מעופפת".
בנוסף לכך עצם ההגדרה של "מקביל" בניגוד ל "חופף" או "משיק" או "חוצה" מבטלת כל אפשרות של העברת מידע באופן פיסיקלי מיקום אחד למשנהו – אני מפנה אותך כאן להגדרת המושג "מקביל" בגיאומטריה.
בואי נסכים לפחות שמה שקיים – קיים. אני לא מכיר הגדרה טובה יותר לאי-קיום מאשר משהו שלא מקיים כל אינטראקציה עם העולם הפיסיקלי. אשמח אם תוכלי להוכיח לי קיום של ישות כזאת (שקיימת אבל לא מקיימת כל אינטראקציה עם הממשות).
ועוד:
"לא ניתן לחוות או ללמוד משהו שאיננו קיים במציאות.
אני מבינה שאין לך חלומות."
חלומות מתקיימים כפעילות מוחית. מכיוון שהם מתרחשים כאוסף של תגובות כימיות/הורמונאליות שבאות לידי ביטוי כפוטנציאליים חשמליים במוח הם עונים על הדרישה לאינטראקציה עם הממשות (הפוטנציאלים ניתנים למדידה באופן ישיר ואפילו פשוט מבחינה טכנית). מכיוון שכך – החוויה שלי היא מציאותית לגמרי. וכך גם "ידע" שאולי רכשתי תוך כדי חלום יכול להיות אמיתי (אני עדיין אצטרך לבדוק אם יש לו תוקף שאיננו פסיכולוגי גרידא – על ידי ניסוי מדעי).
בכל אופן- אין חלומות שמקורם מחוץ לממשות, מכיוון שכל החוויות שלי (גם אלא שאני חווה שלא במודע) – מקורן בממשות.
את כותבת: "אז למה לא כל דבר אחר? למשל קרינה מסוג שעוד לא למדנו לזהות במכשירים שלנו."
טוב ויפה ואולי גם אפשרי. אבל גם קרינה שעוד לא למדנו לזהות ולמדוד היא קרינה שקיימת בממשות (אם היא קיימת בכלל). ולכן אין בכך סתירה של ממש לטענה שלי.
אסימוב הוא סופר של מדע בדיוני (את בטוחה שאת מכירה את ההבדל שבין מדע למדע בדיוני?), אני מאוד מחבב את עבודתו באופן אישי – אבל אין לה תוקף מדעי מעבר לאפקט של נבואה המגשימה את עצמה.
לסיכום – את טוענת שקיים "גרעין של ידע" כדבר בפני עצמו. כמובן שבייקום אניסופי – לא ניתן להפריך כל טענה של קיום – אני טוען ש"קיים אלוהים" – ברור שלא תוכלי להפריך זאת. האם תוכלי להפריך את קיומה של מפלצת הספגטי המעופפת?
אני בטוח שתסכימי איתי שלמרות שלא ניתן להפריך זאת קיומה "מפלצת הספגטי המעופפת" הוא רעיון מגוחך.
אם תוכלי להביא ראיות שמוכיחות ש: "מפלצת הספגטי המעופפת" איננו שווה ל"גרעין של ידע" אשמח לראות אותן.
אהבתיאהבתי
חיים, כבר אחרי שעניתי לך בפעם הקודמת הצטערתי על כך. אדם שכותב משפט כמו "מקווה שלפחות תוכלי להיות כנה עם עצמך מספיק כדי להודות שהאמונה הזאת היא בלתי ראציונלית, ולכן בסופו של דבר – אמונה טפלה ככל אמונה טפלה אחרת." מעיד על עצמו שאינו מכבד את בן שיחו. גם התשובה השנייה שלך מעידה בעיקר שאתה חושב שאני מפגרת. השיח איתך אינו נעים לי ועל כן אני מסיימת אותו בנקודה זו.
אהבתיאהבתי
איך קוראים למטפלת הזו?
אהבתיאהבתי
לאיזו מטפלת הכוונה?
אהבתיאהבתי
אני דווקא כן מקבל את עניין ה'נשמה' . זאת משום שנשמה היא מבחינתי מושג ערכי. קח למשל שני חיילים נאצים במחנה ריכוז במלחמת העולם השנייה. אחד מהם סובל מדכאונות, מחשבות אובדניות וכן הלאה והשני עליז ושמח ומרוצה מהמצב. החייל הראשון הוא במצב נפשי קשה אבל ה'נשמה' שלו עוד קיימת. על השני אני יכול להגיד שאין לו שום בעיה ב'נפש' אבל לא נשארה לו שום נשמה.
אין 'עולם' של הנשמות.שהן קיימות בו כמו שאויר קיים בתוך בקבוק נפרד מהסביבה. בדיוק כמו שאין עולם של 'מוסר' או של 'צדק' .אלו רק מושגים ערכיים שנועדו לבטא דברים שהם בהגדרה לא מוחשיים.
אהבתיאהבתי
אותי מעניין דווקא הצד הפיסיקאלי של "תקשור".
אני חושב שיש כאן שימוש שגוי במונחים פשוטים למדי, וזה פוטנציאל להרבה תקלות שניתן להימנע מהן בקלות אם מגדירים היטב על מה מדברים.
למשל – כשמישהו טוען "היו לי בעברי אי אלו שיחות עם חיות, מכוניות ואפילו מזרנים"… ברור לי שעל פניו הוא משקר – ברמה הפיסיקאלית של הטענה – ואני אסביר למה אני מתכוון.
ברור שכדי לנהל "שיחה" שני הצדדים חייבים להשתמש במילים, כלומר בשפה. כך שצריכה להיות להם את אותה שפה – כלומר את אותה תפישת מציאות, אותו עולם מושגים, ואותה לשון. רק כך יש אפשרות לניהול "שיחה". אם נרד לפרטים יותר יסודיים הרי ברמת הפיסיקה – לאותן "ישויות" (חיה, מזרון) צריך להיות מנגנון שמסוגל להפיק צליל (כלומר לייצר הפרעה ממשית, אמיתית וניתנת למדידה בדחיסות האויר, מעבר לכך תדירות הגל.ההפרעה חייבת להיות בתחום הנשמע שהוא כידוע 20 עד 20000 הרץ).
מה שאני מנסה להגיד הוא ש"שמיעה" היא בהכרח תופעה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית.
אם אני ועוד אדם אחר נמצאים באותו מקום, ובהנחה שאף אחד מאיתנו איננו חירש – הרי ששנינו אמורים להיות מסוגלים "לשמוע" את אותם דברים.
לפיכך – ברור לגמרי שלחיות וגם לעצמים דוממים – אין את היכולת הפיסיקאלית לנהל "שיחה" – לחיות בניגוד למזרנים אמנם יש ריאות, גרון ומיתרי קול והן מסוגלות להפיק צלילים מסויימים, אבל לא מילים של ממש, ובוודאי שלא בשפה נתונה (אני מניח ש"המתקשר" דיבר עברית עם החיותֿ /מזרנים).
אפילו תוכים שממש מסוגלים לבטא מילים לא ממש מסוגלים לבטא מחשבה מקורית או רצון משל עצמם, ובכל אופן אני די בטוח שלא לכך התכוון "המתקשר".
לפיכך – אני חושב שאת טיעון ה"שיחות" ניתן לפטור – ברור לגמרי שהתופעה המתוארת איננה עונה להגדרה של "שיחה".
אם נגדיר את השיחה ברמה הפיסיקאלית כתחלופת מסרים באמצעות מודולאציה של גלי קול (אני מקווה שניתן להסכים על כך) – ברור לגמרי שלא ניתן "לנהל שיחות" עם "ישויות" "אנרגיות" "מימדים" וכדומה, מכיוון שמודולאציה של גלי קול היא תופעה שניתנת למדידה באופן קל ופשוט עד מאוד.
בהנחה שאי אילו מבין הגורמים הנ"ל היה קיים – הרי ניתן היה בקלות לאמת כל טענה בקשר לקיום שלו, במיוחד אם הייתה קיימת איזושהי אינטראקציה בינו לבין המציאות הפיסיקאלית (ואנשים הם בכל זאת חלק מהמציאות הפיסיקאלית).
כמובן שכעת ניתן גם להתנגד בקלות לכל טענה לפיה מישהו "שומע" קולות או מסרים באופן בלעדי. ברור שבמובן הפיסיקאלי – אם מישהו "שומע" – כלומר קולט גלי קול בעלי מודולאציה שניתן לתרגמה למשהו שהוא מעבר ל"רעש לבן" – הרי שגם אחרים שיש להם את אותם כלים (אזניים ומוח) יכולים לשמוע ולהבין את אותם מסרים. לא ייתכן מבחינה לוגית ששני אנשים לא יוכלו להסכים על קיום או אי-קיום של תופעה כל כך פשוטה, ושוב אני מניח ששניהם בעלי שמיעה תקינה.
ולכן באופן פשטני משהו – אם מישהו טוען שהוא "שומע" דברים שאני לא "שומע" – אני טוען שהוא שקרן.
ובכל זאת יש כאן משהו שמפריע לי…
הרי אם אני כן עם עצמי לגמרי – אז גם אני שומע קולות. באופן לא מפתיע לגמרי – אני שומע בעיקר את הקול של "עצמי" במיוחד כשאני חושב מחשבות, ולפעמים מנהל דיאלוגים (הסכמנו שהמונח "שיחה" הוא פיסיקאלי) עם לא אחר מאשר עצמי.
אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת – הקול שאני "שומע" כביכול בראשי – "נשמע" לי ממשי לגמרי.
ובכן נשאלת השאלה – מדוע? מדוע אני "שומע" קולות בראש שלי למרות שברור לי לגמרי ש"הקולות" הללו לא קיימים באמת בעולם המציאות הפיסיקאלי, במובן שבו "קול" הוא תופעה הניתנת למדידה?
אני לא בטוח שאני יודע את התשובה באופן וודאי אבל אני חושב שיש לי כיוון שיכול להיות שהוא סביר.
הסיבה לדעתי טמונה בצמידות שבין המשדר (מיתרי הקול) לבין המקלט (האוזניים). בכל פעם שאני מפיק צליל אני מקבל על כך חיווי מיידי מהאזניים שלי. זה קורה כל יום מימי חיי ובכל פעם שאני מפיק צליל (חוץ ממקרים בהם הרעש בסביבה הוא חזק מדי – למשל בקונצרט רוק…).
בעצם – התרגלתי לכך שבכל פעם שיש לי מחשבה – שאני מבטא אותה במילים – מייד אני גם שומע אותה באופן מיידי.
אני חושב שהמוח שלי פשוט רגיל לשמוע את המחשבות שלי עד כדי כך שהוא "שומע" אותן גם ללא צורך בביטוי המחשבות כרצף של גלי קול מודולאריים.
המוח מפצה ומשלים את המידע החסר בעצמו.
כדי לבדוק את הטענה הזאת ביצעתי ניסוי פשוט ומוצלח – חשבתי על אישתי והצלחתי "לשמוע" את הקול שלה בראשי, כשחשבתי על בתי – הצלחתי "לשמוע" גם אותה. לא מי יודע מה פרקטיקה מדעית – אבל נסו לבד.
התופעה הזאת של השלמת מידע חסר על ידי המוח ידועה היטב גם בראיה – למשל שדה הראיה בפוקוס שלנו הוא מצומצם למדי, אבל המוח "מפצה" על החסר במידע וכל שדה הראיה שלנו נראה כאילו הוא בפוקוס – למרות שהוא לא.
עוד תופעה מנסיון אישי – בהיותי חובב מוסיקה ומוסיקאי בעברי הרחוק (מאוד) חוויתי יותר מפעם אחת כיצד אותה הקלטה נשמעת לאוזן המנוסה אחרת מאשר לאוזן בלתי מנוסה. בעבודה באולפן – חשוב מדי כמה שעות לצאת ולהתאוורר אחרת מרוב פיצוי של האוזן/מוח – אתה כבר לא יודע אם מה שאתה שומע הוא מהימן או לא.
אני מבקש לחדד את הנקודה האחרונה כדי למנוע אי-הבנות – אין מחלוקת לגבי עצם השמיעה – אלא לגבי האיכות שלה.
לסיכום – אני חושב שאולי יהיה ניתן לייחס לטענה המקורית תוקף כלשהו (לפחות פסיכולוגי אם לא פיסיקאלי), ואולי גם יהיה פחות קל לסתור אותה אם היא תנוסח באופן הבא:
"היו לי בעברי אי אלו דיאלוגים פנימיים בהם רצונותי/מחשבותי באו לידי ביטוי באמצעות השלכתם על חיות, מכוניות ואפילו מזרנים".
ולסיכום הסיכום – ברור למדי שהתופעה של "תקשור" היא פסיכולוגית/פנימית ולא ניתן לאמת אותה בכלים מדעיים (היא איננה קיימת בעולם הממשי). כל זאת לא אומר שהיא איננה אמיתית. היא אמיתית מאוד עבור האנשים החווים אותה. לחלק קטן מהאנשים יש בעיה לזהות את הגבול שבין הממשות החיצונית האובייקטיבית לבין העולם הפנימי והמצאיות הסובייקטיבית שלהם – וכאן נולדים כל השרלטנים למיניהם. כמובן שנוצרת בעייתיות נוספת כאשר "מתקשרים" טוענים שיש תוקף ל"תקשורים" שלהם בעולם הממשי – או אז – all hell breaks loose…
אהבתיאהבתי
חיים (?) כמה הערות:
קודם כל ברור מאליו, שלא מדובר בצלילים = גלי קול = הפרעות שהתפשטו באויר.
אני לא חושב שמישהו טען אי פעם שזה המצב. מתקשרים יאמרו לך שהם "שומעים את זה בראש" או "קולטים את זה" בצורה ישירה כלשהי, טלפתית אם תרצה.
לגבי "שמיעה באוזני רוחנו" או "ראיה בעיני רוחנו", בצעתי לפני המון שנים מחקר קטן בנושא, ונכון לאותה תקופה, ןלדעתי זה רק התחזק – כשהמוח מדמיין קלט חושי, מערכות שלמות בו עובדות ממש באותה צורה כאילו הקלט החושי אכן הגיע מן העולם החיצון.
בכל מקרה, ללא ספק יש למוח יכולת לפנטז דברים – מספיק לחלום בלילה בשביל להיווכח בזה. הוא מבצע מלאכות גאוניות, כלאחר יד.
השאלה שלי, נניח שיש איזו דרך טלפתית בה מסרים יכולים לעבור. נניח. למרות שדבר כזה לא הודגם מעולם, וכל הניסיונות לשדר דברים בטלפתיה עלו בתוהו (או לכל היותר נשארו ברמה שנויה במחלוקת ולא שימושית בעליל, אם להיות מדויקים).
נניח. עדיין, איך מתקשר יכול להבדיל בין שידור טלפתי אותנטי, לבין הזיות יזומות במוח שלו? זו השאלה המרכזית שרציתי להעלות כאן הפעם.
"לחלק קטן מהאנשים יש בעיה לזהות את הגבול שבין הממשות החיצונית האובייקטיבית לבין העולם הפנימי והמצאיות הסובייקטיבית שלהם – וכאן נולדים כל השרלטנים למיניהם." – אני הייתי מדייק יותר. שרלטן הוא אדם שמודע לכך שמה שהוא מציג שונה מו האמת. אני חושב שרוב האנשים (הלא מפורסמים בעיקר, שעושים מזה מיליונים) מאמינים באמת ובתמים שמדובר בתקשור ממקור חיצוני כלשהו, ולפיכך אינם שרלטנים, אלא, סובלים מהונאה עצמית, שבעקיפין גורמת גם להונאת אחרים.
אלא אם כן יש הוכחות בעולם המציאות האובייקטיבית.
וזה כבר סיפור אחר.
כאן צריך לחקור, ועל כך אולי אענה משהו למגיבים האחרים.
אהבתיאהבתי
Gilad,1
Yes it was I
I accept your remark about charlatanism – I agree that your definition is more accurate
With regards to your question about distinction between real and imaginary "messages" I think that we can apply the following line of thought:1
I shall accept your presumption that telepathy may be possible
Therefore telepathy is REAL, and consequently must be an integral part of the objective reality – it will, therefore , by definition, not be related to any mysticism. It will only be another NATURAL PHENOMENON than can be studied scientifically
I will now claim that if someone has real telepathic ability he will NEVER have a doubt with regards to its authenticity
The reason for this, is that his/her experience will ALWAYS lead into some sort of practical conclusions which will have real USEFUL consequences in the physical world
On the other hand – if someone is delusional (which I believe is the case in all the examples you'll find) than his experience will lead in some cases to successes, in others to failure. Then all we need to do is apply Occams razor and accept that the most likely cause for the "successes" is probability rather than secret "powers"1
Additionally – I would argue that you should focus your search elsewhere, I don't think that the freak show, people call "new age" is the right place for this sort of enquiry
If telepathy is real than I would think that people capable of utilizing it will be highly successful, probably very rich and famous, not obscure eccentrics on the fringe of society
I could think of quite a few highly paying occupations where telepathic ability can be highly desirable and beneficial, and therefore – profitable (mining, exploration, research and development, insurance, police – the list can go on forever…)1
I will go another step forwards
I claim that ANYTHING that is real (in the physical world – not the psychological one) will NEVER manifest itself through "chosen ones".1
All natural laws apply to all and in this sense everyone is equal in nature
Talented people can play a guitar better than I can – but even I can make a sound
Talented people can write really interesting books – but even I can write a simple letter
Athletes can outrun/out jump/out swim me – but I can manage some exercise if I want to
Mathematicians can solve problems I will never be able to understand – but I also have some basic skills in maths
And so on…1
So if telepathy is real, almost everyone should be able to experience it at least to some extent, a few gifted ones may be extra talented and outdo all the rest – but If someone claims he has a "gift" that is COMPLETELY (or almost completely) EXCLUSIVE – I get highly suspicious
PS
Apologies for the English, and for using CAPS – I don't mean to shout, I just don't have any other way of emphasizing text
אהבתיאהבתי
באופן כללי אני נוטה להסכים איתך.
אבל גם אתה גם מניח הנחות מהנחות שונות.
אנסה למכור לך סיפור שונה כעת, ולו רק לשם הדיון (זה לא נשמע לי סביר, לאור המידע שברשותי, אבל קשה לי לפסול אותו על הסף):
יש דבר כזה "תפישה על חושית". התופעה באה לידי ביטוי רק במצבים מיוחדים, למשל בין אנשים שמכירים זה את זה טוב וקשורים זה לזה (בני משפחה למשל), ורק במצבים קיצוניים כמו סכנת חיים, או אפילו מוות. (למשל "אמא ידעה שבנה נפגע בתאונה לפני שהודיעו לה").
מסיבה זו, בכל הניסויים לא עולים על היכולת הזו, כי מצב בו סטודנט מקבל $10 בשביל לנחש על איזה צד יפול המטבע, לא רלוונטי למצבים שהזכרתי. המקרים האמיתיים נשארים רק אנקדוטות. כמובן שהמוני שרלטנים מפריעים להתרשם שקיימת תופעה אמיתית, אבל לצורך הדיון כאמור, נניח שהיא קיימת.
יש אנשים עם יכולת טובה יותר לחוש בזה, ויש כאלה שהם פחות רגישים. במידה מסויימת ניתן לשפר את היכולת הזו ע"י אימונים, או ע"י כניסה למצבי תודעה מיוחדים, ואפילו מעצם הנכונות לקבל שתופעה כזו קיימת (כלומר – תשומת לב לתחושות אינטואיטיביות חמקמקות).
היכולת באה והולכת (כן אני יודע, תירוץ שדוף לכשלונות בניסויים), ואינה נשלטת באופן רצוני ומלא. כאמור היא תלויה בתנאים מסוימים שצריכים להתמלא.
זה הסיפור שאני מעלה.
האם תוכל להפריך אותו? האם יתכן שהוא נכון? כיצד אפשר לבדוק זאת?
אהבתיאהבתי
I will not dismiss this story completely but I have a few problems with it
I would make the following argument
If true perception occurs it must necessarily mean that a REAL event has occurred in the physical world. Then, information was transmitted by some means, it traveled and finally detected/interpreted
Since it happened in REALITY there must be a physical mechanism involved in it, it will not occur by "magic"1
Any physical mechanism interacts with reality. Therefore, there MUST be a way to measure it (perhaps we don't have the technology yet)1
It could be that the human race has not fully developed yet, and that in the future, as we evolve through natural selection, new capabilities will become available and we will be able to make use of our brains and our senses in new unimaginable ways
BUT even if we do develop new senses we can only sense REAL things, and this will occur by a well defined physical mechanism
Therefore I reject immediately any claims of "contacts" through "entities" "dimensions" or "energies" (in the "new age" sense – not in the physical sense – BTW – the abuse of scientific terms probably deserves a post on its own…:-) ) 1
If any such phenomenon exists – it is natural.
The "super natural" has the same validity as any other fairy tale and can't even be seriously considered on any basis – it is completely arbitrary
אהבתיאהבתי
מסכים לגמרי. יש רק דברים טבעיים. או שהם קיימים או שלא.
אבל יתכן, כאמור, שהתופעה חמקמקה, וכן יתכן שקיימים עקרונות פיזיקליים שלא חשבנו עליהם עדיין, או תפישות שגויות, שלא מאפשרים לנו להבין כרגע, איך דבר כזה יתכן, למרות שיום אחד כן נבין.
תחשוב על מצבנו לפני 120 שנה – כמה דברים היו יכולים להחשב כבלתי אפשריים מבחינה פיזיקלית (אני לא מדבר על טכנולוגית – שם זה ברור), היות והיינו שבויים בקונספטים מסוימים (למשל שהזמן מוחלט).
נגעתי בזה על קצה המזלג כאן: http://wp.me/p1K6uX-lx
אהבתיאהבתי
גלעד,
כמו שחיים טוען, אם הישויות הם אמיתיות ולא דמיוניות, צריך להגיע קלט חיצוני כלשהו למוח של המתקשר, בין אם גלי קול (שכפי שציינת רוב המתקשרים יטענו שלא מדובר בגלי קול – אבל ייתכן שמדובר בגלי קול בתדרים שרוב בני האדם לא מסוגלים לשמוע, ואילו המתקשרים כן מסוגלים לשמוע בגלל יכולת שמיעתית נדירה) או גלים אלקטרומגנטיים כלשהו הנקלטים ע"י המוח של המתקשר.
את הקלט הזה אנו צריכים להיות מסוגלים לזהות באמצעות המכשירים הקיימים – בין אם מכשירי הקלטה בתדרי קול בטווח רחב בהרבה מהיכולת האנושית הידועה (או בכלל בעולם החי), או מכשירים לקליטת גלי רדיו/מיקרו/ "גלי מוח" וכיו"ב.
כמו כן, לאותם מתקשרים צריכים להיות איברים המסוגלים לקלוט ולפענח את הקלט. אלו יכולים להיות האוזניים והעיניים (במקרה שמדובר על קול או או בתחום קצת מעבר לתחום הנראה הנורמלי). במקרה כזה, חסימת האוזניים/עיניים צריכה למנוע את יכולת התקשור של אותו אדם.
האם אתה יודע אם fMRI או EEG יכולים להבחין בין פעילות מוחית כתוצאה מקלט חושי "אמיתי" (כלומר קול או אור שמקורם מבחוץ) לעומת "קול" או "מראה" שנוצרים ע"י המוח, למשל בזמן חלום?
אם יש הבדל, הרי שניתן להשתמש בכלים אלה לבחון אם המתקשר אכן שומע קולות שמגיעים מבחוץ או שמא הוא יוצר אותם במוחו שלו.
יתכן ויש במוח איבר, לא מוכר למדע עד כה, שמסוגל לקלוט ולפענח גלי רדיו/מיקרו/ גל מוח וכדומה. איבר כזה, אם קיים, סביר שיהיה מפותח יותר אצל אותם מתקשרים. ייתכן שאם נבחן מוחות של מתקשרים באמצעות כלים כמו fMRI נוכל לגלות מאפיינים משותפים להם לעומת מי שאינו מתקשר.
ניתן כמובן גם להשתמש בכלים סטטיסטיים ומבחני דאבל-בליינד כמו שתיארת ברשומות על האסטרולוגיה.
אהבתיאהבתי
עוד דוגמא קטנה מעולם המוסיקה – בטהובן היה חירש לקראת סוף ימיו ובכל זאת המשיך ליצור מוסיקה.
המוח שלו היה כל כך מתורגל לתרגום של התווים שעל הדף למוסיקה אמיתית עד כדי כך שכבר לא היה צורך בתזמורת או נגנים. בטהובן "שמע" ויותר מכך – אף הלחין מוסיקה מדהימה ללא צורך בשמיעה פיסיקאלית.
המוח הוא אכן מכונה מופלאה.
אהבתיאהבתי
גלעד יקר,
שבת שלום ומבורכת,
רחל
אהבתיאהבתי
זה היה כנה באופן שלא ציפיתי
אהבתיאהבתי
מגניב.
המשך לחקור ולשאול
אהבתיאהבתי
בלי לקרוא את התגובות אני יכול לנחש שזהפוסט יגרור בלאגן שלם.
אהבתיאהבתי
וזאת דעתי הנחרצת על תיקשור -כל מה ששומע אדם הם פרי דמיונו בלבד ,הכח המדמיין שבראשו של אדם הוא כל כך חזק שרק הוא מסוגל לחוות חויה ו וכבר ידוע שבכוח המילים המרכיבות את האותיות לשנות את מבנה האותיות ולהרכיב מהם משפטים שנשמעים בדיוק מה שאותו אדם מעוניין לשמוע … אם תשימו לב מעולם לא קיבלת תקשור בשפה שאינך מבין אותה וכי המתקשר יודע שאתה לא דובר שפה זאת ? – לא . זה אתה /את יודעים בתת ההכרה שלכם.
אהבתיאהבתי
שלום לכולם, האמת, קראתי בריפרוף… אני מתקשרת (לא דגולה) ולא מעט פעמים יצא שאמרתי דברים נכונים לאנשים שאני לא מכירה..באחת הפעמים "נכנסתי" לתקשור ושאלתי שאלה. ראיתי חיזיון והבנתי שהתשובה חיובית. מיד אחכ השתנה "המסך" לאדום עליו הבהבו בלבן המילים סכנה, סכנה! הבנתי שדבר 1 לא קשור ל"סכנה" שקבלתי פעם שניה. אחרי כשבוע משהו כמעט נכנס באוטו שלי כשהייתי בנסיעה, ודברים התחברו לי….ובנוסף, כן יצא לי לתקשר עם מתים שדברו איתי הונגרית-אני לא דוברת הונגרית!!אמרתי שאני לא מבינה ומיד קבלתי "תרגום " לעיברית, ולכן..אני לפחות ,לא יכולה להתווכח עם המציאות(ואני מבינה את כל הסקפטים-אני באה משם)אלה גם לא סיפורים של השכנה ממול. קיבלתי סמל כמו צלב כהגנה! וכן, הפסקתי מזמן לאמת דברים דרך המדע. כשאני מדליקה נרות לצדיקים במטבח ופתאום אני רואה את עצמי בטבריה ורואה אבנים גדולות לא מסותתות-קברי צדיקים למשך 2 דקות אני שאלתי את עצמי איפה אני נמצאת בבית שלי או בקברי צדיקים ? ההרגשה הפיסית היתה שאני בחוץ רחוק מהבית . אלה חוויות שאני חוויתי ואני לא באה לנסות ולשכנע אף אחד שדברים כאלה קיימים-אני יודעת שהם קיימים כי הם קרו לי. שנה טובה לכולם!
אהבתיאהבתי
יהלה, אף אחד לא יכול להגיד לך שלא חווית את מה שאת מתארת. אני לא חושב שאת משקרת בעניין. הנקודה היא האם החוויות האלה "אמיתיות" במובן האובייקטיבי של המילה או שמא את מתארת חוויות סובייקטיביות בלבד שהן פרי מוחך. איש לא טען שמתקשרים לא חוו את התקשורים. השאלה היא – האם זה רק בראשם?
כלומר, האם באמת עברת לקברי צדיקים? האם באמת יש קשר בין התקשור שלך "סכנה סכנה" לכמעט תאונה כעבור שבוע? או שמא… הכל בראשך ואת (במודע או שלא) עושה את ההקשרים ומוצאת הסבר שמסבר את אוזנך?
כמו שכבר נאמר פה, המוח הוא כלי נפלא שמתמחה בעיקר במציאת תבניות, השלמת מידע חסר והמצאת נרטיב, כמו גם שחזור זכרונות כך שיתאימו לנרטיב/תבנית/מידע הקיים.
"אימות דברים דרך המדע" כפי שאת קוראת לזה, היא הדרך היחידה לדעת דברים במציאות האובייקטיבית (זאת שמחוץ לראשך). לבדוק דברים בצורה מדעית זה לא אומר מבחנות וחלוקים לבנים, זה בסך הכל אומר בדיקת המציאות בצורה מסודרת, כלומר – מה מקור המידע? מהי האמינות שלו? האם ישנן כל מיני הטיות שאולי לא לקחת בחשבון? מהן הראיות? כמה הן "חזקות"? מה התקפות של הטענה מבחינה לוגית? מה הסבירות לנכונותה? וכיוצ"ב.
אם את "הפסקת מזמן לאמת דברים דרך המדע" מצבך רע מאוד כי הלכה למעשה לא חשוב לך מה "אמיתי" אלא רק מה "מרגיש נכון" וכך את יכולה לשגות באמונות שווא (ביטלת את מנגנוני ההגנה שלך כדי לא להתעמת עם המציאות, אולי כי זה לא נוח, אולי מסיבות נוספות). אני לא מכיר דרך אחרת לבחון דברים שהיא אינה מדעית. שימוש ברגש בלבד הוכיח את עצמו כבלתי אמין, כפי שבוודאי גילית כבר בגיל 6, גם אם נורא נורא רוצים משהו, זה לא בהכרח הופך אותו לנכון.
אני לא אומר שכל אמונותייך הן חסרות ביסוס, אבל אם את לא בודקת דברים בצורה טובה, את לא יכולה לסמוך על התובנות שיש לך. גם אם חלקן נכונות, אין לך דרך לדעת מה נכון ומה לא, מה סביר שיהיה נכון או לא והאם את "שמה את הכסף הרגשי שלך" במקום הנכון או לא.
קצת הגיון בריא, חשיבה ספקנית ומשנה זהירות לא יזיקו, מצד שני, אם את מעדיפה לחיות בגן עדן של שוטים, שיבושם לך.
Take the red pill.
אשמח לדעת, אגב, כיצד את מאמתת דברים "שלא בדרך מדעית".
אהבתיאהבתי
שלום רן, שמחתי לקוא שרק בסוף המלצת לי על "הכדור האדום" היית צריך כבר בהתחלה להציג עצמך כפסיכיאטר ! כשאמרתי שהפסקתי מזמן לאמת דברים מדעית התכוונתי שקיבלתי כל כך הרבה מסרים שהוכחו נכונים שאני סומכת על מה שאני מקבלת למרות שנים של ספקות!!! כשאמרתי למישהי שאמרה שלא מצליחה להכנס להריון כי ראיתי הידבקויות ברחם היא אישרה שזאת אחת הסיבות שהרופאים העלו.. מעבר לזה עניתי גם "למשתמש האנונימי" שתהה למה אנשים לא מקבלים תקשורים בשפות אחרות אלא רק בעברית… ראה ערך למעלה. אמרתי שגם אני הייתי סקפטית-לקרוא הכל ולהתייחס להכל לא רק מה שנוח לך!? תנוח דעתך-אני אדם מאוד רציונאלי ומרבה להשתמש ברציו!! אבל אני גם אדם ששואלת חוקרת בודקת ומסננת כל הזמן. אז ככה.. כשהרציו נגמר יש נישות נוספות אליהן אפשר לפנות לבדיקת הדברים ולאמתם, ובנוסף, "זה שאתה לא מאמין זה לא אומר שזה לא קיים " קודם חשבתי על המשפט אחכ מצאתי אותו באחד הספרים שכנראה גם הסופר משתמש באותו כדור שהמלצת לי. ז'ול וורן כתב על צוללת ועל כדור פורח שהיה מדע בידיוני בתקופתו, אנשים הועלו על המוקד שטענו שכדור הארץ עגול… כל דבר בזמנו…בלי שום קשר למה שאני או אתה כתבנו אני-יהלה ,מתעבת אנשים שמזלזלים בכבוד הזולת ולרגע קט מכתירים עצמם בתארים לא להם.. על כך אמרו חזל"נו שני דברים: הפוסל במומו פוסל, וקשוט עצמך ואחכ קשוט אחרים. אני מוסיפה, ויפה שעה אחת קודם! ולסיום.. אתה לא היחיד שמרשה לעצמו להשתלח
אני רואה את זה כל יום,קצת צניעות , נימוס , איפוק, אף אחד לא מת מזה, גם אם דעתך שונה משלו. גמר חתימה טובה!
אהבתיאהבתי
יהלה- הכוונה בכדור האדום זה לסצנה ממטריקס לא לכדור פסיכיאטרי
אהבתיאהבתי
תגובה על שיחות עם מזרנים,
ואני אומרת שכל תופעת ה"תקשור" שאנו עדים לה כיום, היא פתולוגיה חברתית של עידן הניו אייג', רחמנא ליצלן.
אולי רוב רובם של ה"מתקשרים" באמתאינם סכיזופרנים, אך רוב רובם פסיכותיים ו/או נוורוטיים,
כל ה"תקשורים" שלהם נובעים מהנפש הפתולוגית שלהם וממוחם הקודח; כל הדיבורים שלהם עם משה רבנו,
מכיוון שרוב בני האדם אינם מוצאים היום עוד מפלט בדת, הם הקימו להם דת חדשה – דת הניו אייג', שבה מתאפשר ביטוי לכל הפסיכוזות והייאוש הקיומי.
אין שום מידע מעשי ומועיל בכל הבלה בלה של ה"תקשורים" ההזויים למיניהם, ולא פעם הם עלולים להיות אפילו מסוכנים.
אמת, השאמאנים נכנסים לעולמות וממדים אחרים, אך הם עושים זאת באמצעות משקאות האלים או בשר האלים, היינו, שיקויים משני תודעה מצמחים ו/או מפטריות, ובאפריקה מפיקים שיקויים כאלה אפילו מצפרדעים, שמינון חזק משיקוי כזה עלול להפוך את האדם לזומבי, ולכן חייבים לשמור על מינון מדויק מאוד. זו כניסה אמיתית לממד אחר, ולא איזה ממבו ג'ימבו הזוי.
אז אני ממליצה, אם אתה באמת רוצה לחקור את תופעם ה"תקשור", תחקור אותה באמת, לא רק אצל ה"מתקשרים" בישראל, אלא ברחבי העולם, או לפחות בכמה מדינות אחרות, איכן שגרעין השאמאניזם עדיין קיים, כגון מקסיקו, פרו, למשל. אפריקה, הודו.
אז זה ככה על קצה המזלג.
אהבתיאהבתי
היי גלעד! אני בדיוק קוראת את הספר שלך, מדהים, מעולה! תודה לך:)
אתה מדבר הרבה על ההבדל בין תחושה שמשהו נכון לבין ראיה מדעית ובדיקה של הדברים.
רציתי לשאול אותך שתי שאלות בהקשר הזה. הראשונה – מה ההיגיון בחיפוש הוכחה מדעית לאמונה? אני לא חושבת שאנשים שמחזיקים באמונה זקוקים לאיזשהי הוכחה לאמונה שלהם. אנשים לא מאמינים כי זה נכון, אנשים מאמינים כי זה מתחבר להם, כי זה עוזר להם לעבור את היום. לאדם שאיבד אדם קרוב יהיה הרבה יותר קל להאמין בעולם הבא, לא נראה לי שהוא יטרח לחפש הסבר מדעי לזה. ובגדול, מה רע באמונה אם אינה מזיקה לאדם או לאדם אחר?
את השאלה השניה טיפה קשה לי לנסח, ואני מקווה שתבין אותה. לכל אדם ולכל יצור חי יש איסטינקטים. חתול יודע מה לאכול ומה לא, רק על סמך חוש הריח, על סמך האינסטינקטים שלו, לא חיפשתי מחקרים בנושא, אך אם תרצה אחפש ואשלח לך, אני בטוחה שיש המון מחקרים שמראים שהאינסטינקטים צודקים בתחומים רבים. אם זה כך, זה אומר שיש הרבה דברים בחיים שאנחנו עושים או יודעים שאנחנו צריכים לעשות, מבלי שתיהיה לנו כל הוכחה לצדקתם ומבלי שנלמד אותם, זהו פשוט האינסטינקט שלנו. איך נבדיל בין אינסטינקט לבין הנחה חסרת ידע?
אהבתיאהבתי
שלום לך, ראשית, אני שמח לשמוע שאת נהניתי מהספר.
וכעת לשאלות. באופן כללי אני משתדל לא להיכנס לתחום ערכי של טוב / רע, אלא להישאר במחוזות הנכון / לא נכון. האם טוב להאמין במשהו נכון / שגוי? האם רע להאמין במשהו נכון / שגוי? האם טוב או רע להאמין במשהו שלא ניתן בעיקרון לבדוק אותו?
ברור שבמקרים רבים אנשים מאמינים בדברים כי זה גורם להם להרגיש טוב יותר, ולא כי זה נכון. האמונה עונה על צורך פסיכולוגי, לא אינטלקטואלי. יותר מזה – פעמים רבות רואים איך אנשים רותמים את כל היכולת האינטלקטואלית שלהם כדי להגן על האמונה השגויה שלהם, או זאת שאינה ניתנת לבדיקה. (לפעמים זה מגיע לרמות מביכות).
בנוסף, אני משתדל לעשות הפרדה בין דברים שלא ניתן *בעיקרון* לבדוק, לבין דברים שאפשר לבדוק. לדעתי אם אפשר לבדוק – צריך לבדוק. (במיוחד אם מדובר בדברים שעלולים להשפיע על חיינו לרעה אם נחזיק באמונה שגויה לגביהם, כמו בתחומים בריאותיים, וסתם מטעמי שאיפה לידע ומיגור בורות).
אבל יש טענות שאינן ניתנות לבדיקה, בעיקרון. זה אומר שהן לא ניתנות להפרכה, ומכיוון שכך, אין למדע אין שום עניין בהן, כי כל כמות חקירה שתתבצע לא יכולה לקרב "לאמת". אלה מחוזות האמונה הטהורה. אם זה באלוהים, בגורל, במפלצות ספגטי או בדרקונים בלתי נראים בעלי נטיות חמקמקות – בכל המקרים האלה, לא משנה מה תהיה תוצאת הניסוי (ולא משנה איזה ניסוי נבצע), תמיד יהיה אפשר להסביר את התוצאה באופן שלא יפריך את קיום מושא החקירה – וזו חולשתם של המושגים האלה – הם אינם ניתנים להפרכה בעיקרון, כלומר, גם אם אינם קיימים.
אפשר לענות על השאלה שלך בסלוגן ידוע: "כל אחד זכאי להחזיק בדעות ואמונות משלו, אבל לא בעובדות משלו".
לגבי הנקודה השניה, יש אינסטינקטים, ו/או מערכות חשיבה, שיפוט והערכה אוטומטיות (וראי "לחשוב מהר לחשוב לאט" של כהנמן). מדובר בעיבוד לא מודע ומהיר של נתונים שנקלטים מהסביבה, והגעה למסקנות אופרטיביות מסוימות (להרחיק את היד מהאש למשל).
המנגנונים האלה גם טועים לעתים קרובות. למשל – זיהוי יתר של תבניות (זיהוי סיבות מדומות, דמויות מדומות, וכד'). משפחה אחרת של טעויות הן טעויות תפיסה למיניהן. (בהרצאות אני מדגים כמה קל לטעות בכל הרבדים של הפרשנות של המציאות).
אז איך יודעים אילו "אינטואיציות" נכונות, ואילו שגויות? והתשובה היחידה שאני יכול לחשוב עליה – בודקים. בודקים טוב. עורכים מחקר מבוקר.
עוד בנושא: ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים http://wp.me/p1K6uX-Hn
בנוסף – חלקו האחרון של הספר נוגע בסוגיות האלה שהעלית.
אהבתיאהבתי
אם מותר לי גם להעיר לשאלה שהעלית – כתבת: "אנשים לא מאמינים כי זה נכון, אנשים מאמינים כי זה מתחבר להם, כי זה עוזר להם לעבור את היום."
ובכן, לפעמים זה נכון, אבל פעמים רבות זה גם לא נכון.
אני חושבת שבאמונה דתית, למשל, רוב האנשים מאמינים כי כשהם היו קטנים ההורים אמרו להם שזוהי האמת, והם באמת חושבים שזה נכון, בין אם זה עוזר להם, ובין אם להיפך. בין אם זה הופך אותם לאנשים טובים או רעים. והרבה פעמים זה מזיק להם ו/או לאחרים סביבם. לא קשה לחשוב על דוגמאות.
(אישית אני מנסה נואשות ולא מצליחה להבין איך אפשר להאמין במשהו, ובאותו זמן לא לחשוב שהוא נכון – זו לא משמעות האמונה?)
לגבי הטעם בחיפוש הוכחות – רבים מאיתנו מעוניינים לדעת מהי האמת, מהו טבעו האמיתי של היקום, ולא רוצים להאמין בדברים סתם כי זה מרגיש טוב. בעיני המציאות הרבה יותר מעניינת מדמיונות והמצאות של אנשים. קשה לי להבין אנשים שמחליטים להאמין בחיים שלאחר המוות, ולא מעניין אותם לדעת אם באמת יש דבר כזה. חיפוש האמת המדעית גם הוכיח את עצמו ככלי שמצעיד את האנושות קדימה יותר מכל אמונה (שבד"כ עושה את ההיפך).
בברכה.
אהבתיאהבתי