דברים שרואים מכאן לא רואים משם

לפעמים, כשמסתכלים על העולם מזוית מאוד מסוימת, עלולים להגיע למסקנות שגויות.

עצרו את הסרטון הבא באמצע ונסו לפענח מה קורה שם בדיוק:

עוד חידה נחמדה לשימון גלגלי החשיבה החדה (נסו לפתור אותה לפני שאתם מציצים בתגובות הגולשים):

הבחור נקרא Richard Wiseman – ספריו מומלצים מאוד ומספקים לי מקור השראה לא אכזב. שניים מהם יצאו גם בעברית: "מזלך בידך", ו-"מוזרולוגיה".

לפוסטים קצרים ומשעשעים נוספים, אתם מוזמנים להציץ בתפריט הטעימות שלנו.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “דברים שרואים מכאן לא רואים משם

  1. זה די פשוט. השוט הראשון שבו רואים את הכדור בתוך הכוס מופרד מהקטע השני. כלומר בהחלט ייתכן שאחרי שצילמו את החלק הראשון, אנחנו רואים את הכדור במקומו כשהשולחן והרקע זזים והכדור נשאר קבוע.

    אהבתי

  2. על הקטע עם הגולגולת עליתי מיד משום שרואים שכאשר וייזמן בא לכסות את הגולגולת, הוא מסתיר אותה לפני שהבד מסתיר אותה – כלומר, היא מאחוריו.

    אשר לכדור – אני מנחש שהכדור נמצא כל הזמן *מאחורי* הכוס, מוצמד אליה בדרך כלשהי. העיגול המרכזי בשולחן עומד על ציר, ומסתובב כששאר השולחן לא זז. כאשר המצלמה סובבת סביב השולחן, העיגול המרכזי ועליו הכוס מסתובבים עם המצלמה, כך שהכוס מפנה כל הזמן אותו צד למצלמה.

    אהבתי

  3. סרטים נהדרים!

    הראשון נותן רמז ענק לשני; אני משער שהרבה פחות אנשים יצליחו לגלות את הסוד (או שייקח להם הרבה יותר זמן) אם יתחילו דווקא בשני. מצאתי את הפתרון ברמה העקרונית, אם כי סיבכתי אותו שלא לצורך כי לא עלה בדעתי שיש שם עוד מישהו (אפרופו הטיות פסיכולוגיות!). ברמז שיובל ציין הבחנתי, אבל רק בדיעבד – כאישוש להשערה שכבר עלתה.

    שני הסרטונים הראשונים נתנו את הרמז לפתרון של השלישי: היה די ברור שהכדור נמצא מאחורי הכוס. השאלה רק אם הכוס עצמה מסתובבת ביחד עם המצלמה, בנפרד מהלוח (הפתרון של יובל וכנראה גם הנכון), או – כמו שחשבתי בהתחלה – שיש מתקן דקיק שעובר מתחת לשולחן ומחזיק את הכדור באוויר כך שהכוס תהיה תמיד בינו לבין המצלמה.

    אהבתי

  4. הכדור מודבק לכוס מאחורה -ולכן הוא שם את ידו השמאלית על תחתית הכוס כדי לתת קונטרה כשהוא מנתק את הכדור מהכוס.
    כאשר הוא מרים את הכוס רואים את העיגול שעליו ישבה הכוס שנראה שכנראה מנותק משאר המשטח ומסובב מלמטה כך שהכוס תסתובב עם המצלמה.

    אהבתי

  5. גלעד יקר,

    מה שלומך?

    מספר פעמים ניסיתי לגבש תשובה מעמיקה. לבסוף החלטתי לציין

    שכפי שאתה מציג זאת כאן- אכן החיים הם אשליה אחת גדולה.

    תודה ויום טוב

    רחל

    אהבתי

    • אל תיפול רוחך רחל!
      יש כמה דברים שאינם אשלייה. לדברים האלה אנחנו קוראים "מציאות", והשיטה שמבחינה בין מציאות לאשלייה היא החקירה המדעית.
      כל הדברים שאני מביא כאן באים להדגיש, עד כמה אנו יכולים לטעות, אם לא נשתמש בכלים מתאימים של חקירה.
      אני קורא להם כלי "חשיבה חדה" מכיוון שאין צורך להכניס את כל עולם המדע לכל דבר קטן.
      כדי לפתור את חידת "הכדור שנשלף מהכוס" שהבאתי כאן לא צריך מדע. צריך רק לחשוב נכון. רציונלי. להבין שיש כאן אשליה ושיש לזה הסבר, להאמין שאנו מסוגלים למצוא את ההסבר, ולהתחיל לשבור את הראש!
      ואם אנחנו לא מסוגלים, או שאין לנו זמן, לא נורא. יש אנשים אחרים שיודעים לחשוב, או שפשוט הקדישו לזה מספיק זמן – והם יסבירו לנו. אנחנו נפעיל כמובן שיקול דעת למשמע הסבריהם, לוודא שהם לא מדברים שטויות.
      אבל לבוא ולהתעקש שמישהו שלף את הכדור מהכוס בעזרת כוחות על טבעיים, זה כבר ליפול שדוד לרגלי האשלייה. לאמץ את האשלייה בחום. זו לא חשיבה. זו אמונה. אולי כייף לחשוב שלמישהו יש כוחות על טבעיים, עוד יותר כייף לחשוב שבכולנו טמונים כוחות על טבעיים. אבל זה כנראה לא נכון. מה לעשות. צריך לצאת מהמצב התינוקי שצורח "אבל אני רוצה את זה!" ולהתבגר. לא כל דבר ביקום הזה הוא כמו שאנחנו – היצורים הקטנים שקוראים להם בני אדם עם המוח המוגבל שלהם וחייהם הסופיים שמטרתם אינה ברורה – רוצים שיהיה.

      לחובבי הפילוסופיה שבינינו אנסח את השקפתי כך:
      יש את מציאות – אין לנו מושג מהי, מכיוון שאנו קולטים אותה דרך חלונות צרים של חושינו, שמייצגים אותה באיזו דרך מעוותת כזו או אחרת. המוח שלנו מעבד את הנתונים, מפרש אותם ומרחיק אותנו מהמציאות עוד כמה שלבים. אנחנו מסתובבים עם מודל מסויים של המציאות.
      יש כאלה שהולכים עוד שלב, ומפתחים מודלים שאפילו לא מסתמכים על הנתונים המעוותים שנותנים לנו החושים, אלא על משאלות לב שמורכבות ממושגים דמיוניים לחלוטין שהם המציאו (מלאכים / נשמות / הילות וכד'). החולשה של מודלים אלה הוא שאנשים שונים לא מצליחים להסכים עליהם, מכיוון שהם לא מתבססים על דברים שקיימים במציאות, אלא קיימים רק במוח של זה שהגה אותם או מדמיין אותם.
      גם אם תתייחסי למציאות כסוג של אשלייה, מדובר באשלייה קולקטיבית,ציבורית, כלומר, אנשים שונים יסכימו בינהם על התבטאויות של אותה "אשלייה". כולם יראו משהו כ"אדום". כולם יסכימו שהאבן "נפלה למטה", וכד'.
      החקריה המדעית מבחינה בין אשלייה ציבורית (=מציאות), לבין אשליות פרטיות (משאלות לב, דמיון, הזיה, חלום).
      חומר למחשבה.
      אשמח לתגובות.

      אהבתי

      • גלעד,

        ראשית תודה על התייחסותך לדבריי באופן כה מנחם ,מעמיק וענייני.

        החקירה המדעית מביאה מציאות עירומה אולי לתוך חיינו ומפוגגת

        את מסך הערפל והשיפוט האישי.

        הסכמה קולקטיבית לגבי מציאויות מסויימות מאפשרת חיים חברתיים ותקשורת מיטבית.

        כך כולנו -כפי שציינת -נתייחס לצבע האדום כאדום.

        עם זאת, מה החלק הסובייקטיבי בחיינו? האם ייתכנו חיים מלאים,

        מהנים ומספקים ללא רגש/רגשות/רגישות/רגשנות?

        האם הפלא הטכנולוגי בו אני משתמשת כרגע [המחשב]

        אינו פרי דמיונו /דמיונם של אנשים? דמיון

        שלשמחתי הפך חלום למציאות?

        בחיי, הולכת לאיבוד בסבך המחשבה שלי.

        לחלום ולהגשים או לא לחלום ולא להגשים?

        בכל מקרה, אוהבת את הרעיון שהמוח שלי עובד 🙂

        תודה לך,

        רחל

        אהבתי

        • בהחלט יש מקום למשמעות, רגשות, כוח מניע, וכו. אלה דברים משמעותיים מאוד בשביל כל אדם.
          אבל המושג "נכון" לא רלוונטי עבורם. זה לא משנה בכלל. משהו שהוא משמעותי עבורי, הוא משמעותי עבורי, ושום מדע לא יקח את זה ממני.
          אם אני נהנה ממוזיקה, זה בכלל לא משנה לי מאיזה תדרים הצלילים הללו מורכבים, או אם זו אשלייה בלבד.
          אבל אין לי זכות לטעון שהמשמעות שלי היא "נכונה" יותר ממשמעות של מישהו אחר, או שקטע מוזיקה מסויים יותר יפה "אובייקטיבית" מקטע אחר.
          ועל זה אני בעצם מדבר.
          להבחין בין "משמעותי" לבין "נכון". אבנים נופלות למטה זו עובדה, לא דעה, או משמעות אישית.
          ההורוסקופ הזה ממש מתאים לי – זו פרשנות אישית, לא עובדה. זה אולי משמעותי לי, אבל זה לא "נכון". הכוככים לא באמת משפיעים על האדם. מחקרים הראו. זו לא דעה, זו עובדה. חוקרים שונים בצעו מחקרים והגיעו למסקנות זהות. זה לא עובד. (כמובן שתמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל חשוב לראות את התמונה הכוללת – אי אפשר להגיע להאמת בוודאות מוחלטת).

          בעניין ההשראה/יצירתיות/דמיון/אינטואיציה – מבלי להכנס לסוגיה מה זה בכלל, איך זה עובד וכו, זה לא משנה בכלל.
          הם יכולים להוליד רעיונות מבריקים.
          אבל עכשיו יש שתי אפשרויות: 1) הרעיון נכון 2) הרעיון לא נכון.
          איך יודעים? בודקים.
          איך בודקים? בכלי מחקר מדעיים, כלומר, בצורה שמנקה את כל ההטיות שאני כל כך מרבה לדבר עליהן.
          בקרוב אפרסם כמה מילים על "משמעות פנימית לעומת מציאות חיצונית". אולי זה יעשה עוד קצת סדר בדברים.

          אהבתי

  6. וואלה, אין כמוך.

    סיפת דבריך מתאימה לדרך בה נהג תומס אלוה אדיסון.

    ממתינה לרשומה "על משמעות פנימית לעומת מציאות חיצונית".

    מעריכה מאוד,

    רחל

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s