כזכור לכל קוראי הבלוג הוותיקים, כבר פעמיים ניסיתי להבין את תופעת התקשור, ופעמיים לא הצלחתי. זה התחיל ב- "שיחות עם מזרנים" והמשיך ב-"תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים".
יום אחד נתקלתי בדבר הבא: "תואר B.A במיסטיקה ורוחניות – המכללה האקדמאית צפת". הצצתי בסקרנות בתוכנית הלימודים וברשימת המרצים, ולפתע הבנתי: מצאתי את האדם הנכון! מדובר בד"ר אדם קלין אורון אשר עשה את עבודת הדוקטורט שלו בנושא תופעת התקשור בישראל. יצרתי איתו קשר, ולשמחתי הוא נענה בחיוב להשיב על שאלותי.
כדי להבטיח שלא אלך לאיבוד בנפתולי הנושא האמורפי הזה (מבחינתי לפחות) וכדי שלא אותיר נושאים נרחבים לא מכוסים בלהט הרגע, ניסחתי בכתב את כל השאלות שעלו במוחי (בתוספת שאלות שנתרמו ע"י חברים סקרנים בקבוצת חשיבה חדה), סידרתי אותן לפי נושאים ושלחתי את השאלון האימתני הזה לאדם.
תודותי לאדם שהקדיש זמן כה רב כדי לענות על כל שאלותי!
הנה הנושאים עליהם נדבר:
על החוקר והמחקר
שמי אדם קלין אורון, ואני אנתרופולוג של הדת – דהיינו, עוסק בתופעות דתיות בהקשרים חברתיים. למדתי במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, שם כתבתי עבודת מאסטר (בהנחיית יורם בילו ואווה אילוז) אודות נופש בחברה החרדית בישראל, ושם גם המשכתי לעבודת הדוקטורט. עבודה זו, שכתבתי במשך שש שנים תחת הנחייתו של יורם בילו, עסקה בתופעת התקשור בישראל.
מה הביא אותך לחקור את הנושא התקשור דוקא?
היו שתי סיבות עיקריות לכך. הראשונה, וללא ספק המרכזית שבהן, היא שחשבתי שמדובר בתופעה חשובה ומרתקת שלא זכתה למחקר מספיק בכלל, ובהקשר הישראלי בפרט. הסיבה השניה, שקיומה התברר לי רק בדיעבד, היא שאני עצמי רחוק מאוד מהנושא, ואני מעדיף לנסות ולהבין תופעות זרות לי ולאו דווקא מה ש"מדבר אלי" באופן אישי.
איך חוקרים תופעה כזו? האם יש מידע "מסודר" בנושא?
זה תלוי למה אתה קורא מידע מסודר. ראשית, יש כמות מסוימת של מחקרים אודות תופעות של עידן חדש – או רוחניות עכשווית – שנעשתה בשנים האחרונות, בעיקר בתחומים האקדמיים שלי: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. חלקם אפילו נערכו על החברה בישראל (למשל המחקרים של מריאנה רוח-מדבר, של דלית שמחאי, של רחל ורצברגר, בועז הוס, נורית זיידמן ועוד). יש אפילו ספר מצוין שהתפרסם על תופעת התקשור בארה"ב, שכתב אנתרופולוג וששמו The Channeling Zone. כך שישנה ספרות מחקרית מסוימת שמתווה כיוונים תיאורטיים ונותנת הדגמות של דרכים טובות לאיסוף חומר.
מהצד של מה שאנחנו האנתרופולוגים מכנים "שדה המחקר" (או פשוט "השדה"), זאת אומרת מה שקורה אצל המתקשרות (כי רובן נשים) עצמן, לא מדובר בתופעה נסתרת, אלא ההפך הגמור. כיוון שרוב המתקשרות מאמינות מאוד במה שהן עושות ורוצות להפיץ את הידע שהן רכשו, וגם כיוון שרובן מתפרנסות מהמקצוע, יש להם עניין לפרסם את עצמן. לכן יש ספרים שהן מוציאות לאור, פורומים באינטרנט שהן מגיבות בהם, אתרי אינטרנט שבהם הן מפרסמות קטעים מתוקשרים וכדומה.
שני אלו – הצד המחקרי והצד הטקסטואלי – היוו את נקודת הפתיחה שלי. הם איפשרו לי להבין מה אני רוצה לשאול ואיך אני רוצה לשאול את זה. אבל העיקר היה, כמובן, לשאול את זה: לבדוק איך התופעה נראית בשטח. לשם כך ניהלתי עם מתקשרות ראיונות עומק (בני כמה שעות כל אחד), השתתפתי בסמינרים וסדנאות שהעבירו מתקשרות, וגם נרשמתי לקורס בן שמונה שיעורים שמלמד את המשתתפים לתקשר בעצמם. בקיצור, ניסיתי להבין את התופעה מבפנים, לא רק להתבונן עליה מבחוץ.
באיזה אספקטים אתה מתמקד במחקריך? באיזה לא?
ישנם שלושה אספקטים מרכזיים שבהם מצאתי את עצמי מתמקד במהלך המחקר – כי, בכוונה מלאה, לא קבעתי לעצמי יעדים מראש. אבל שלושת המימדים הללו חזרו וצפו במהלך התצפיות והראיונות שלי, ונדמה לי שהם חשובים במיוחד.
הראשון הוא סיפורי החיים של המתקשרות, זאת אומרת, נסיבות החיים, הרקע החברתי ונטיות האופי שהביאו אותן לתקשר. בתמצית הקיצור, רובן בנות המעמד הבינוני-גבוה, בעלות נטייה אמנותית לצד יוזמה אישית, ונחשפו לנושא בשלב מתקדם יחסית בחייהן.
המימד השני הוא ההקשר החברתי הרחב יותר, זאת אומרת, ההתאמה בין האתוס של המתקשרות ושל הידע המתוקשר לבין שינויים שעברו על החברה הישראלית. אם לתמצת גם כאן, רובן המכריע של המתקשרות מאמינות באחריות אישית של אדם לחייו, בגלל שהן מאמינות במה שמכונה "בריאת מציאות": שמחשבותיו ואמונותיו של אדם מייצרים את המציאות שלו. זו אמונה אינדיבידואליסטית מאוד, והיא לא יכלה לשגשג בישראל לפני שהחברה הישראלית שמה יותר דגש על הפרט ופחות דגש על הקולקטיב.
המימד השלישי הוא המימד הקוגניטיבי: איך נחווה תקשור, ואיך לומדים להגיע למצב הנפשי/מוחי המאפשר תקשור. מדובר במצב של זרימה, של תחושה של מיזוג בין העצמי לבין הידע שהוא מעביר והסיטואציה בה הוא נמצא (מטפל בלקוח, למשל), שיש בה מן ההתאיינות אבל, מצד שני, ריכוז עצום ותחושה של נוכחות. אבל אני לא פסיכולוג, ולכן מעניינת אותי לא רק החוויה הזו – שהיא מרתקת בפני עצמה – אלא גם למה היא חוויה המתאימה למגמות בחברה בת זמננו. למשל, סוציולוגים רבים מתארים את התקופה הנוכחית כתקופה "נוזלית", בה אין יותר וודאות ויציבות כמעט בשם תחום: לא בעבודה, לא בזוגיות, לא במשפחה, לא בהשכלה, לא בכלכלה וכדומה. במצב חברתי שכזה, נדמה לי שהיכולת להגיב למצבים במצב דומה למצב של תקשור – ריכוז עז בהווה, מעין ספונטניות מחושבת ונטולת תכנון – היא יכולת מועילה.
אני חושב שמכאן ניתן להבין במה אני לא מתמקד: אני לא מתמקד בנסיון להוכיח אם תקשור הוא "אמיתי" או "לא אמיתי", אם באמת יש או דווקא אין ישויות איתם יוצרים קשר. אני גם לא מנסה לכמת את התופעה דרך סקר רחב היקף – כמה אנשים מאמינים בה, מה בדיוק המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של המתקשרות וכדומה – גם מהעדר תקציב ומשאבים, אבל גם כי ההתמקדות שלי היא במימדים אישיים יותר של התופעה, ובקשר שלהם למימדים חברתיים.
מהות התקשור
מהו תקשור בעצם? (נתקלתי בקושי עצום לשמוע הגדרה פשוטה בתחקירים שלי)
תקשור הוא מצב בו אנשים מאמינים שהם משמשים צינור להעברת מסרים מישויות לא-חומריות על מנת לסייע בהתפתחות של אנשים בודדים, כמו גם העולם כולו. במלים פשוטות יותר, מתקשרת טוענת לרוב שהיא נמצאת בקשר עם ישות על-טבעית אחת או יותר – למשל האר"י הקדוש, חייזר מאנדרומדה, ישות מגנטית בשם קריון, אלוהים ומגוון רב נוסף – ושהישות הזו מעבירה דרכה מסרים. התקשור מתרחש במצב שמכונה "איחוז" (possession), שבו ישנה תחושה שהאדם "מפנה" את גופו לטובת ישויות חיצונית הנוטלת את המושכות לידיה – למרות שזה קצת יותר מורכב, כי המתקשרות תמיד שומרות על מידה מסוימת של שליטה ומגדירות את היחסים שלהם עם הישות כיחסים של שותפות.
למה משמש התקשור? מה מפיקים ממנו? – תובנות? ריפוי? ידע? תחושה טובה? האם זו פעילות רגשית או שכלית ביסודה?
מבחינת האשה המתקשרת, התקשור מאפשר להבין את מהות העולם, ואת מהות קיומה בתוך העולם, בצורה טובה יותר. לאחר שהבינה, ושיפרה את חייה שלה, היא לרוב מפנה את הידע ואת יכולת התקשור שרכשה למען אחרים – לאפשר גם להם להבין את העולם ואת עצמם טוב יותר. ההבנה הזו מתחילה, אבל לא נגמרת, בתובנה שכבר ציינתי: כל אחד מאתנו בורא את מציאות חייו בעצמו. לפיכך, כדי לברוא לעצמך את המציאות שאתה רוצה, אתה צריך להבין קודם כל את עצמך כמו שצריך, ואז תהיה התאמה בין הרצונות שלך לבין המציאות שלך.
הדגש אינו על ידע קוסמולוגי או תיאולוגי – מתקשרות מדברות מעט מאוד על עולמות אחרים. מצאתי, למשל, שלרובן כמעט ואין עניין כלל במקום (עולם? מימד? יקום?) שממנו מגיעה הישות שמדברת דרכן. מה שחשוב, הן מבחינת המתקשרות והן מבחינת הישויות, הוא הבנה עצמית לשם חיים מלאים, ממומשים וטובים יותר. אם תבין נכון יותר איך "עובד" העולם, ומה ה"שריטות" שמונעות ממך לחיות בו כמו שצריך – תוכל להחליק את השריטות ולהגיע לשלווה נפשית שגם תלווה בהשגת כל המטרות שאתה שואף להשיג. יש כאן שילוב בין רגש לשכל.
אנשים שפונים למתקשרות מחפשים מענה לתחושה של חוסר סיפוק. המתקשרות, בעזרת הישויות, מנסות לסייע להם להבין ממה נובע חוסר הסיפוק הזה. במובן מסוים, הבנה שווה פתרון – כי, כאמור, אם תרצה את הדבר הנכון, אין ספק שתקבל אותו. אתה רק צריך ללמוד לרצות בצורה מדויקת. בפועל, אנשים חסרי סיפוק מהסיבות המוכרות: זוגיות, קשרי משפחה, כסף, הצלחה. שאלות פילוסופיות קיומיות מטרידות אותם פחות.
ספיריטואליסטים "שוחחו עם רוחות מתים" במהלך סיאנסים כבר לפני 150 שנה, האם זה אותו הדבר? משרת אותן מטרות? האם זו פשוט תחיית הספיריטואליזם?
כן ולא, אבל בעיקר לא. מצד אחד כן, בגלל שהטכניקות של המתקשרות מזכירות מאוד טכניקות של ספיריטואליסטים: הטראנס (או האיחוז) של המתקשרות הוא טראנס קל, שאין בו קצף שנוזל מהפה, שינוי דרמטי של הקול או תנועות גפיים קיצוניות (בשונה מתופעת הדיבוק, למשל). כאן וגם כאן הישות נכנסה בגוף של המארחת בצורה זריזה ונטולת דרמה יחסית, בלי ריקוד לצלילי מוזיקה קצבית שנמשכת שעות או סמים מעוררי הזיה. מדובר, במלים אחרות, באיחוז מערבי ומכובד מאוד, בסגנון המתאים למעמד הבינוני.
מצד שני לא, כי המטרות שונות: הספיריטואליזם עסק, מעל לכל, בקשר עם המתים ובהוכחות החיים שאחרי המוות, ולא פלא שהוא פרח בעיקר אחרי מלחמות גדולות. אנשים התגעגעו ליקיריהם שנפטרו. המתקשרות כמעט ולא מדברות עם מתים, כי הדגש הוא על החיים ועל היכולת לשפר אותם ולחיות חיים טובים ומלאים בעולם הזה, עכשיו.
ומה לגבי כל מופעי הבידור הטלויזיוני האמריקאים בהם מעבירים "יחידי סגולה" (ורבי ממון) מסרים מן המתים? זה תקשור?
אני חושב שלא, למרות שחלק מהמדיומים – כך נקראים אלו שמשוחחים עם המתים – קוראים לעצמם מתקשרים. אלו מופעים שמטרתם בעיקר להפעים ולרגש, אבל הדגש החזק של תקשור על העצמה ועל צמיחה אישית לא קיים בהם.
שחזור גילגולים בהיפנוזה – זה תקשור?
שחזור גלגולים ותקשור הן שתי תופעות שנראה לי חשוב להפריד ביניהן אנליטית, אבל מעשית, הן כרוכות אחת בשניה. אני מכיר מעט מאוד מתקשרות שלא מאמינות בגלגולים, ושלא עוסקות בשחזור גלגולים כחלק מהרצון לסייע ללקוחות שלהן. אחרי הכל, צריכה להיות סיבה לכך שאנשים לא יוצרים את המציאות הנכונה בשביל עצמם, ואחת הסיבות האפשריות היא בעיה "נגררת" מגלגול קודם. למשל חוסר יכולת להתמיד בדיאטה בגלל מוות ברעב בגלגול קודם. מצד שני, זה לא נעשה בהיפנוזה ממש, אלא בטכניקה של דמיון מודרך שבו המתקשרת מנחה את הלקוח במדיטציה שבה הוא נזכר בגלגולים קודמים שלו.
יש עוד תופעות דומות שהיית קושר (או מבדיל) ביניהן לבין התקשור כפי שהוא נראה היום?
לא חקרתי את הנושא, אבל נדמה לי שבטכניקות מסוימות של טיפולים אלטרנטיביים יש הגעה של המטפל למצב תודעה דומה למצב הזרימה של המתקשרות – ברייקי, למשל, יש תחושה של התחברות למקור אנרגיה חיצוני ובעל תובנה. בכיוון אחר לחלוטין, התקשור הוא בעל מאפיינים דומים לפסיכותרפיה ("ללכת לפסיכולוג") – הרשת המקצועית הרופפת בין בעלי המקצוע, שפועלים בעיקר כל אחד בקליניקה שלו; הקשר החזק בין הלקוח לבין המטפל; ההתמקדות בנפש ולא בגוף; הרצון להעלות לרמה המודעות ידע לגבי עצמך שאינו נמצא עדיין במודעות ועוד.
למרות שאני מבין שאתה לא מתמקד בהבטים הסטטיסטיים, מה בכל זאת ידוע לך על היקף התופעה בישראל ועל התפתחותה בזמן (האם היא בעליה מתמדת? עברה את השיא ויורדת?)
זה החסרון של מחקר איכותני, המבוסס על ראיונות ותצפית מקרוב: אין לי מידע כמותי מדויק. התחושה שלי, בהתבסס על כמות ספרי התקשור בחנויות ועל העיסוק הפופולרי בנושא, היא שהתופעה הגיעה לשיאה לפני כמה שנים ומאז היא התייצבה על רמה מסוימת. מבחינת היקפה, היא נפוצה למדי בקרב המעמד הבינוני בישראל, בעיקר נשים בגיל העמידה, אבל אין לי יכולת לכמת את ה"למדי" הזה.
הישויות
מי הן אותן ישויות? האם מדובר בגזעים תבוניים אחרים ביקום? משהו ממימדים אחרים? האם אנשים מתקשרים גם עם ישויות "מפורסמות" כמו דמויות היסטוריות בשר ודם (לשעבר), מלאכים, השטן? אלוהים בכבודו ובעצמו? האם יש משהו מעל אלוהים ברפרטואר?
התשובה הראשונה היא כן, כן, כן, כן, כן, כן וכן: אנשים מתקשרים עם כל אלו ועוד (דולפינים, למשל), ובעיקר עם מה שמכונה "ישויות אור", או "מדריכים": ישות שאיש לא נתקל בה לפני המתקשרת. למשל ג'יין רוברטס, אחת המתקשרות האמריקאיות הראשונות, תקשרה ישות בשם Seth (אין קשר לבנם של אדם וחוה); רונית גלפו, מתקשרת ישראלית מצליחה, מתקשרת את "רומי" (אין קשר לאימפריה).
אבל התשובה השניה, שהפתיעה אותי מאוד, היא שזה לא ממש מעניין את המתקשרות. יותר ויותר שמעתי ממתקשרות, בעיקר הוותיקות שבהן, שהן לא טורחות יותר לברר את מקור המסר – מה שחשוב, מבחינתן, הוא שהמסר מרגיש להן נכון, ובעיקר, שהוא יעיל עבור הלקוח.
האם יש היררכיה כלשהי בין הישויות?
אין היררכיה. פעם פגשתי מתקשרת שאמרה שהיא מתקשרת עם מלאכים, שרפים וכרובים. שאלתי אותה מי מהם גבוה יותר בהיררכיה השמימית, ומתשובתה היה ברור שזה מעניין אותה כקליפת השום. במובן עמוק יותר, מבחינת המתקשרות אין היררכיה בקרב הישויות כפי שאין היררכיה בין בני אדם: כולם נשגבים מאוד, ולכן גם שווים מאוד.
האם לכל אדם דמות קבועה איתה הוא מתקשר, או שהדמויות מתחלפות כל הזמן?
יש מתקשרות שדבקות באותה הישות לאורך שנים, אבל לרוב מצאתי שהישויות מתחלפות בתהליך שאפשר לקרוא לו תהליך אבולוציוני: ככל שהמתקשרת מרגישה מתקדמת יותר רוחנית, כך הישות שהיא מתקשרת תתאים לרמתה הרוחנית המתפתחת. מתקשרות, באופן כללי יותר, סולדות מקפיאה על השמרים ומאמינות בהתפתחות אישית מתמדת. הדבר נכון, אצל רובן, גם לקשר שלהן לישויות – למרות שהן כמעט תמיד ישמרו גם על קשר עם ישויות אותן תקשרו בעבר.
האם הדמויות איתן מתקשרים הן אישיות-יחודיות לכל מתקשר או משותפות גם לאחרים?
לעתים הן משותפות – יש כמה מתקשרות בארץ שמתקשרת את "אורין", ישות שתוקשרה במקור על-ידי המתקשרת האמריקאית סאנאיה רומאן – אבל כל מתקשרת טוענת שהשניה מתקשרת עם ישות אחרת, שרק משתמשת באותו השם. בכל מקרה, זה לא נפוץ במיוחד, ולרוב לכל מתקשרת יהיה הרפרטואר האישי שלה.
האם שני אנשים יכולים לתקשר בו זמנית עם אותה דמות, אשר תעביר מסרים שונים לכל אחד מהם במקביל?
בארץ יש לפחות שלושה מתקשרים שמעבירים מסרים שונים מהאר"י, כך שהתשובה הלקונית תהיה חיובית (למרות שזה לא מתרחש בדיוק בו זמנית, כמובן).
ישויות טובות לעומת רעות, הבנתי שיש דבר כזה. מה מבדיל ביניהן? האינטרסים שלהן? ההרגשה שהן מותירות? האם יש טכניקות לזהות "מסרי שקר" לעומת "מסרי-אמת"? מה הקריטריונים לכך?
אני לא יכול לענות לך בדיוק, בגלל שהמתקשרות עצמן לא מתעניינות בנושא מסיבה פשוטה אחת: המתקשרת, או ליתר דיוק, כל אדם שהוא, חזק עשרות מונים מכל ישות שהוא מתקשר. מתקשרת מתחילה לתקשר ומרגישה שהמסר לא טוב לה או ללקוח, או גרוע מכך, שהישות שאיתה היא יצרה קשר מעבירה לה תחושה שלילית – היא תאמר לישות הזו להסתלק, ואין בכלל ספק שהיא תסתלק. אבל רובן המכריע של הישויות, בכל מקרה, רוצות לעזור לנו. בכלל, השקפת העולם של המתקשרות אופטימית מאוד.
מדוע בכלל מעניין את הישויות הללו להעביר מסרים לשושנה מפרדס-חנה לגבי בן זוגה? אין להן עיסוקים טובים יותר? כיצד מתקשרים רואים את הדברים מנקודת המבט של הישויות? האם הן קיימות כדי לשרת את האדם הקטן? או נזקקות לו לאיזושהי מטרה?
חד וחלק: לשרת. הנחת היסוד של התקשור היא שהאדם טוב מיסודו, וכל היקום טוב מיסודו. ברגע שהאדם מתפתח רוחנית, הוא ירצה לעזור לאחרים יותר. והישויות, לפי המתקשרות, מפותחות מאוד רוחנית ולכן הן רוצות לעזור.
האם מותר להמרות את פי הישות? או שיש לקבל את המלצותיה "כתורה מסיני" (במיוחד אם היא אלוהים בכבודו ובעצמו)?
מתוך מגבלות מסוימות של המדיום הטקסטואלי, הקוראים לא יכולים לראות את העוצמה בה אני מניד בראשי לשלילה. בשום פנים ואופן אין לישות שום סמכות על המתקשרת או על הלקוח. הקשר הוא קשר שנובע מרצון טוב של כל הצדדים (ולא משנה כרגע אם חלקם מדומיינים), והסמכות שקיימת בו היא סמכות שניתן לכנות סמכות מקצועית ותו לא. הישויות, מתוקף ההתפתחות הרוחנית שלהן, רואות את העולם בצורה בהירה יותר, והעצות שלהן, יגידו המתקשרות, מועילות. זה לא אומר שחייבים להקשיב להן.
האם יש דיווחים מפי הישויות על תקשורים שהן עושות עם גזעים אחרים בגלקסיה (כלומר, שגזעים אחרים מתקשרים עם אותן הישויות)?
לא נתקלתי בזה, אבל שים לב שנקודת ההנחה שלך היא שהישויות מדברות על עצמן. זה כמעט ולא קורה, בעיקר לא בשנים האחרונות.
המתקשר
מי יכול לתקשר? האם נדרשות תכונות מסוימות? יכולות מיוחדות?
כל אחד יכול לתקשר, והמתקשרות יוסיפו שבמובן מסוים, כל אחד כבר מתקשר: כל מי שחווה פרץ יצירתיות, שעלתה לו תובנה ממקור לא ידוע, בעצם נעזר בתקשור. זו יכולת שצריך לפתח, אבל היא קיימת בכל אחד.
עד כמה נפוץ תקשור באמצעות "מתקשר מוסמך" ועד כמה נפוץ תקשור עצמי?
קשה לי לומר. שמעתי כמה מתקשרות שטוענות שקשה יותר לתקשר לעצמך, כי הטיות אישיות נוטות להיכנס למשוואה. אבל יש הרבה מאוד אנשים שעברו קורסי תקשור, או קראו ספר שמלמד איך לתקשר, ויתכן שהם משתמשים בטכניקת התקשור דווקא לחייהם הפרטיים.
כיצד מישהו מחליט יום אחד שהוא מתקשר? האם לומדים את זה בצורה מסודרת? מה ההסמכה שנדרשת ממנו כדי להתחיל לקבל לקוחות?
כאמור, אפשר ללמוד את זה בקורס תקשור. לא נדרשת כל הסמכה מסודרת, כי התחום כולו אינו מוסדר כלל. רבות מהמתקשרות הפעילות בארץ לימדו את עצמן לאחר שחוו מעין התגלות ספונטנית – פרץ פתאומי, לרוב אחרי משבר אישי כלשהו, שבו נפתחה בפניהן האפשרות לתקשר. אבל זה לא תמיד דרמטי עד כדי כך.
מתקשר אמת לעומת מתקשר שקר – האם הצורך בהבחנה זו קיים בקרב העוסקים בתחום? ואם כן, כיצד מתבצעת ההבחנה?
הן לא ממש מתעסקות בזה. מבחינתן, מתקשרת היא לא "אמת" או "שקר", היא מקצועית או לא מקצועית, מסייעת ללקוחות שלה או לא מסייעת להן. המבחן, כפי שאמרה לי אחת מהן, הוא מבחן התוצאה.
הטקס
איך נראה תקשור טיפוסי? מה עושים בו? איך מזמנים את הישות? האם צריך תנאים מיוחדים? טקסים מיוחדים?
תקשור יכול להתבצע על ידי הלחנה, ציור, כתיבה אוטומטית, שימוש בלוח ויג'ה ואפילו מסרים המועברים במורס. אבל הצורה הכי נפוצה של תקשור היא דיבור ישיר: הישות מדברת ישירות מגרונו של המתקשר, כמו בשיחת חולין רגילה, או, וזה נדיר הרבה יותר, במהלך מצב של טראנס עמוק יותר שבו משתנים שפת הגוף והקול. בכל מקרה, אין צורך בתנאים מיוחדים ואין שום טקס: לרוב, המתקשרת עוצמת את עיניה, לוקחת כמה נשימות עמוקות, ואז הישות מתחילה לדבר מגרונה.
האם התקשור קורה באופן רצוני ומוזמן או שישויות מעבירות מסרים בזמן ובמקום שנראים להם?
כמעט תמיד רצוני ומוזמן, למרות שלמתקשרות רבות יש סיפורים על מקרים נדירים שבהם הישות "התפרצה אליהן" בשביל להעביר מסר דחוף, למשל סכנת חיים במהלך נהיגה בכביש.
האם יש אסכולות שונות לטכניקת התקשור? אסכולות מתחרות? מתנגדות? או שהכל הולך? למשל, תקשור עם חוצנים, לעומת תקשור עם מדריכים אישיים, מלאכים, וכד' – האם כולם מקבלים את קיום כל "סוגי הישויות" הללו או שיש מחלוקות?
אתה מניח מנגנון מוסדי והיררכי, ואין כזה. בפועל, המסרים של רוב המתקשרות די דומים – העצמה של הפרט עד לדרגת אלוהות ממש, כאמור; אבל באופן עקרוני, כל מתקשרת יכולה להעביר מסרים שונים מאוד, כי אף אחד לא מפקח עליה. במובנים מסוימים, זה שוק חופשי לחלוטין, נטול כל רגולציה. יש מתקשרות שחושבות שישויות מסוימות לא קיימות, ויש אחרות שחושבות אחרת, אבל הן בכל מקרה לא פוגשות האחת את השניה באופן קבוע ולא מנהלות ויכוחים בנושא.
מה לגבי חוצנים? הבנתי ששם מתחוללים דברים שונים לגמרי…
תקשור עם חוצנים היה נפוץ מאוד בארץ בסוף שנות התשעים, בהנהגתו של אדריאן דביר. למרות שהיו מאפיינים דומים לתקשור שתיארתי עד כה (למשל השימוש בשחזור גלגולים או הדגש על כוחו של הפרט לעצב את חייו), גם היו לא מעט הבדלים. המרכזי שבהם היה שבתקשור עם חוצנים הדגש היה על טיפולים פיזיים, על ריפוי מחלות ובעיות. המטופל היה נכנס לחדר פשוט, שבו רק מיטת טיפולים. נשכב על המיטה והחוצנים, שהקימו קליניקה מפוארת במימד מקביל ונסתר מעיני רוב האנשים, היו מתחילים לבצע בו טיפולים כירורגיים שונים לפי הצורך – הסרת טפילים, השתלת איברים ודם, הכנסת שתלים טכנולוגיים ועוד. אלא שמאז שדביר נפטר במפתיע ב-2004 התקשור עם החוצנים הלך ודעך, ובימינו יש מעט מאוד מתקשרים כאלו בארץ.
דמיון או מציאות?
השאלה המרכזית שמעניינת אותי היא – האם תקשור מתבצע עם ישויות ממשיות שקיימות מחוץ למוחו של המתקשר או עם יצירי דמיונו?
צר לי, אבל זו לא השאלה בה התמקדתי. זה קצת כמו לשאול חוקר של כתבי הרמב"ם האם יש אלוהים. לתפיסתם של מושאי המחקר שלי, הישויות ממשיות.
האם המתקשרות בטוחות שהן מדברות עם ישויות אמיתיות? באיזו דרך לדעתן ניתן להבדיל בין האפשרויות?
כן, המתקשרות משוכנעות שהן יוצרות קשר עם ישויות אמיתיות. הן מדגישות, לרוב, שצריך להסיר את הספק, להפסיק לפקפק, להאמין – הן לא עוצרות לשאול אם זה אמיתי או לא, כי עצירה מנוגדת למהות החוויה של התקשור.
האם הסוגיה הזו (לדעת אם זה לא פרי דמיונן או לא) מטרידה אותן בכלל? או שהעיקר זה המסר? המשמעות האישית?
הסוגיה לא מטרידה אותן במיוחד, אם כי רבות מהן מתארות שלב של ספק שליווה אותן בתחילת הדרך – עד שהן הבינו שזה לא משנה, מה שמשנה זה, כמו שאתה אומר, המסר, או ליתר דיוק, התועלת של המסר להן ולאחרים.
האם נתקלת בטענות למידע "נכון אובייקטיבית" שנמסר דרך תקשור? חיזוי עתיד שהתממש? מידע מדעי מדויק שנמסר ותועד טרם גילויי הרשמי? קבלת אותו מידע עובדתי ע"י כמה מתקשרים במקביל, באופן בלתי תלוי ביניהם?
לא נתקלתי בזה, אבל המתקשרות כמעט ולא עוסקות בזה. בתור התחלה, הן כמעט אף פעם לא חוזות את העתיד: מבחינתן, העתיד פתוח, והוא צריך להישאר פתוח, כי לכל אחד יכולת לקבוע את גורלו שלו. קרה לי ששמעתי מתקשרת מגיעה לתובנה די עמוקה על אופיו של אדם כלשהו, אבל אין לי ספק שבכל מקרה מדובר במקצוע שדורש יכולת אמפתית גבוהה, זאת אומרת, קשב עמוק לאנשים אחרים.
האם נתקלת באנשים שניסו לאמת את קיום הישויות / המסרים באיזושהי צורה אובייקטיבית? למשל, בדיקה מבוקרת האם המסרים לגבי העתיד האישי אכן התאמתו, או האם מסרים שניתנו לאדם ע"י מתקשרות שונות מתואמים ביניהם?
בדיקה ואימות לא מעסיקות אותן.
האם יש "חוקים" מסוימים בקרב המתקשרים נגד שימוש בתקשור לצרכים אישיים חומריים? האם יש מניעה "מוסרית" כלשהי להשתמש בתקשור לצורך רווח כספי?
עם צרכים אישיים, חומריים ואחרים, אין להן שום בעיה – מהות התקשור היא לעזור לאנשים לצמוח אישית ורוחנית, והצלחה חומרית, מבחינתן, היא בהחלט חלק מזה. במלים בוטות יותר, מתקשרות לא רואות כסף כדבר מלוכלך או לא מוסרי (למרות שבהחלט יש להן התנגדות חריפה לניצול).
בהקשר של חוצנים הזכרת טפילים, השתלת אברים, שתלים טכנולוגיים… לא ידוע לי שמשהו מכל אלה הופיע אי פעם אצל מישהו מכל אותם מטופלים. כיצד הם מתמודדים עם סתירה חמורה כזו עם המציאות? או שהדברים האלה קיימים רק "במימדים אחרים"?
לא חקרתי מטופלים של תקשור עם חוצנים בעצמי, כי התופעה כבר כמעט ונעלמה כשהתחלתי במחקר, אבל ממה שקראתי בנושא דווקא יש טענות לריפוי מפתיע ולא צפוי. בכל מקרה, בתקשור עם חוצנים דווקא היה עניין באימות כמו-מדעי, עניין שנעלם מהתקשור בימינו.
הסכנות
האם יש סכנות בתקשור? תופעות לואי? סיפורים על אנשים ש"ירדו מהפסים"?
זה נשמע לי סביר – כי, בכל זאת, מדובר בלמידה של טכניקה המאפשרת כניסה למצב תודעה שונה מהמקובל – אבל אני לא נתקלתי בסיפורים שכאלו. מנסיוני האישי, מתקשרות הן באמת נשים יציבות מאוד בנפשן, וההתנהלות היומיומית שלהן מאוד נורמטיבית.
תלות במתקשר? תלות בישויות? האם רואים מקרים כאלה בשטח?
אנשים תלותיים קיימים בכל מקום, אבל דווקא תופעת התקשור מדגישה מאוד את האחריות של הפרט לחייו שלו – ולכן מתקשרות רבות אמרו לי שאם הן מוצאות שלקוח מתקשר אליהן בכל נושא וכל הזמן, הן מבקשות ממנו להפסיק. כמו שאחת מהן אמרה, היא לא מוכנה שהיא תהפוך למקור הסמכות של הלקוחה במקום אבא שלה, בעלה, הבוס שלה וכדומה. מטרת התקשור, הוסיפה המתקשרת, היא שהלקוחה תבין שהיא עצמה צריכה להיות מקור הסמכות.
התופעה מזוית מחקרית סוציולוגית-אנתרופולוגית
מה המוטיבים המרכזיים שזיהית ב"עולם התקשור"?
הגישה המרכזית, כמו שציינתי, היא אינדיבידואליסטית מאוד: העצמה חריפה של כוחו של הפרט לעצב את חייו ולשלוט בגורלו, מתוך אמונה עמוקה ברוח האדם. אבל חשוב לי להוסיף על כך שהמתקשרות מרוכזות מאוד בדאגה לאחר – הן ללקוחות שלהן, והן לעולם כולו. לא רק שמדובר, בעצם, במקצוע טיפולי של עזרה לזולת, אלא שהמתקשרות מאמינות שעידן חדש וטוב יותר מתרגש ובא על העולם, ועושות כל שהן יכולות כדי לקדם את בואו במהירות. אמנם הן פועלות להביא את בואו על ידי התמקדות בצמיחה הרוחנית שלהן עצמן ושל הלקוחות שלהן, ואמנם הן עושות זאת באמצעים דתיים ולא בפעולה פיזית בעולם, אבל המטרה הסופית שלהן היא לשפר את העולם.
כיצד אתה מסביר את תופעת התקשור מבחינה סוציולוגית/אנתרופולוגית? מה זה נותן לאנשים ומדוע דוקא עכשיו?
אני סבור שמדובר בשילוב בין שלוש מגמות – שתיים מהן כלל-עולמיות (או, לפחות, כלל-מערביות) והשלישית מקומית. התופעה המקומית היא הירידה באמונה בפרויקט הציוני כפרויקט שמאחד את כלל החברה הישראלית. יתכן שמדובר בהחלשות של הפרויקט הקולקטיבי הזה שנובעת דווקא מהצלחתו בהקמת מדינה יציבה ומשגשגת. יתכן שמדובר דווקא בהתפצלות החברה הישראלית, שהייתה פעם מאוחדת (מרצון או בגלל כפייה מלמעלה) תחת דגל אחד, לשלל מחנות. אבל, בכל מקרה, מאז שנות השבעים ישנה מגמה ברורה של עליית האינדיבידואליזם בארץ – הדאגה של כל אחד לעצמו, ובהתאם, גם לפיתוח עצמי ולצמיחה אישית. התקשור, שצמח באווירה האינדיבידואליסטית של ארצות הברית, מדגיש מאוד צמיחה אישית, ולכן מתאים מאוד לאינדיבידואליזם הגובר בישראל.
המגמה השנייה ההחלשות של מוסדות המודרנה, והמעבר למה שמכונה "מודרניות מאוחרת", "מודרניות נוזלית", "מודרניות שניה" או "פוסט-מודרניות". יש הבדלים בין המושגים הללו, אבל באופן כללי, הטענה היא שאם פעם אדם ידע את עתידו באופן ברור למדי מרגע לידתו, היום הכל הרבה יותר משתנה, לא יציב, פתוח. יש כאלו שרואים כאן הזדמנות גדולה לשינוי חברתי (למשל מעבר בין מעמדות, שיוויון מגדרי גדול יותר, מבנה כלכלי שונה וכדומה) ולהתפתחות אישית, ואחרים שחוששים שזה מייצר דווקא תחושה מתמדת של סיכון ומצוקה. גם כאן, התקשור בעצם לוקח את הגישה הנוזלית, הדינמית, המשתנה תמידית, הספונטנית שמתאימה לתקופה זו – וטוען אותה בערך מקודש, מכריז שהיא-היא הדרך הראויה של כל אדם לחיות את חייו.
המגמה השלישית, אף היא, כמו השניה, לא ייחודית דווקא לישראל. המגמה הזו היא המעבר לתקופה שיש הקוראים לה תקופה פוסט-חילונית. עד לאמצע המאה העשרים מרבית מדעני החברה האמינו בתזה שכונתה "תזת החילון", ולפיה העולם הופך ונהיה חילוני יותר ויותר, והדת הולכת ומאבדת מכוחה – הן הציבורי והן הפרטי. בשנים האחרונות התזה הזו התפוררה, והקונצנזוס בקרב החוקרים הוא שהדת חוזרת לזירה הציבורית וחוזרת לזירה הפרטית, או שאולי בעצם היא מעולם לא באמת איבדה מכוחה והיה מדובר בטעות אופטית (או בהטייה של החוקרים שנבעה מהגישה החילונית שלהם עצמם). התקשור, כמו תופעות אחרות של העידן החדש, הוא חלק מהחזרה של הדת לחיים של אנשים – ובמקרה של התקשור, בעיקר לקבוצות שנתפסו כחילוניות במיוחד, כמו המעמד הבינוני המשכיל.
מה באמת בין תקשור לבין דת? האם זה מסתדר עם היהדות? מותר? נוגד?
כאן השאלה "מה אתה מגדיר כדת" נהיית קריטית. סוציולוגים רבים מגדירים דת כארגון חברתי (למשל כנסיה) בעל מערכת טקסית וכתבי קודש (למשל ההלכה, התלמוד) שנועדה לאפשר קשר עם אלוהות (אחת או יותר). במובן הזה, התקשור איננו דת, כי אין לו ארגון חברתי ברור, מתקשרות מתנגדות לטקסים וכתבי קודש – הם יציבים והיררכיים מדי – ומערכת האלוהות של התקשור לא מפותחת מצד אחד, ומאוד מאוד מגוונת ואישית מצד שני. אבל לדעתי, הדבר החשוב ביותר בדת הוא האמונה בעולם שמעבר לעולם הפיזי, ורצון ליצור איתו קשר מסוג כזה או אחר – ובהגדרה הזו, התקשור היא דת.
עם היהדות האורתודוקסית זה לא ממש מסתדר, משני הצדדים. המתקשרות לא מוכנות לקבל את המערכת ההיררכית שבה מאמינה היהדות – רובן מתנגדות להלכה ולרבנות, כמוסדות מחייבים שיש להקשיב להם, ומעדיפות יוזמה אישית. מן הצד השני, היהדות האורתודוקסית תראה בישויות אלילים שאיתם המתקשרות בוחרות לדבר, ועבודת אלילים אסורה בתכלית האיסור. באופן מעשי, לא נתקלתי בהתנגדות ממשית של יהודים דתיים לתקשור בארץ, אולי בגלל שהתופעה פונה בעיקר לציבור לא דתי, ואולי בגלל שבתוך היהדות בימינו לא חסרים אנשים שטוענים לקשר ישר עם האלוהות ועם שליחים של האלוהות (קדושים, למשל, וראה עבודתו המרתקת של יורם בילו בנוגע ל'שושביני הקדושים" בישראל, שהגיעה לשיאה בספרו מ-2005).
האם יש לך צפי לגבי העתיד הנראה לעין לגבי התפתחות ונפוצות התופעה? יתרונות חברתיים? סכנות חברתיות כלליות אפשריות שגלומות בשגשוג כזה של התופעה?
נדמה לי שהגישה האתאיסטית נמצאת בנסיגה בישראל, אבל הסיבה אינה דווקא התקשור אלא יותר עליית היהדות (לעומת הציונות, שהיא תנועה לאומית דמוקרטית ולאו דווקא דתית) כזהות המרכזית במדינת ישראל. אם זה מסוכן או לא יכריעו הקוראים.
חקר תופעת התקשור מזויות נוספות
האם ידוע לך על מחקרים נוירולוגיים עם מתקשרים? הדמיית פעולת המוח תוך כדי תקשור למשל, בהשוואה לפעילויות אחרות? על מחקרים פסיכולוגיים שמזהים קשר בין הפרעות אישיות ומחלות נפש מסוימות לבין תופעת התקשור? שהרי "שמיעת קולות" הוא סימפטום מוכר של מחלות נפש שונות. האם יתכן שהמתקשרים ה"אמיתיים" הם סכיזופרנים למשל? (לפי ההערכות חיים בישראל כרגע כמה עשרות אלפי חולי סכיזופרניה). אולי סובלים משגעון גדלות? אלמנטים פרנואידים? האם מדובר בקטגוריה חדשה של הפרעת אישיות? האם נעשו מחקרים על מתקשרים בניסיון למצוא מתאמים כלשהם עם אבחונים פסיכולוגים / פסיכיאטריים?
בשנות ה-80 נעשו שני מחקרים שבדקו את שתי השאלות הללו. אלו היו מחקרי גישוש, על אוכלוסיות מחקר מצומצמות מאוד, אבל מה שהן מצאו הוא שבזמן תקשור גלי המוח של מתקשרות משתנים בצורה המזכירה, במידת מה, שינוי בזמן מדיטציה. במלים אחרות, המתקשרות נמצאות במצב תודעה שונה (altered state of consciousness), שאני חושב שנמצא באמצע הדרך בין חלום לבין ערות. למאיירס, פסיכולוג שפעל בסוף המאה ה-19, היה שם נהדר למצב הזה: "הפונקציה המיתו-פואטית", מצב בו המוח טווה פנטזיות בצורה שמרגישה כאילו הן נוצרות בעצמן.
המחקר השני, שנעשה על אותה האוכלוסיה, מצא שהמתקשרות שפויות לחלוטין: הן לא סובלות ממחלות נפש.
לי, אישית, אין כלל ספק שזה נכון לגבי רובן המכריע של המתקשרות שאיתן נפגשתי, מהסיבה הפשוטה שמחלות נפש (כגון סכיזופרניה) כרוכות באובדן שליטה – על ההתנהגות, על החיים – ובסבל עצום לחולה ולסביבתו. המתקשרות נמצאות בשליטה, מקיימות אורח חיים נורמטיבי, ולא גורמות סבל לאיש. זו לא הפרעת אישיות ולא מחלת נפש.
הזוית האישית
האם חוית משהו אישי במהלך כל המחקר הזה?
אכן כן, וזה הפתיע אותי מאוד. אני אדם רציונלי, ומאמין בשיטה המדעית – באיסוף מידע אמפירי רב ומגוון ובמציאת תיאוריות המסבירות את מכלול המידע הזה. זו הסיבה שנהייתי חוקר. אבל במהלך קורס תקשור שבו השתתפתי, בשיעור החמישי ליתר דיוק, מצאתי את עצמי מנהל שיחה עם ישות שלמרות שידעתי שהיא לא באמת שם, הרגשתי שאני מדבר איתה והיא עונה לי.
מה ההסבר שלך לחוויה הזו? האם לדעתך מדובר אכן בקשר תודעתי עם ישויות חיצוניות לנו, או בדמיונות פרטיים?
לא זה ולא זה. לדעתי מדובר בלימוד של טכניקה המאפשרת, באמצעות תרגול, להגיע למצב תודעה שונה; מצב תודעה בו ניתן לחוות חוויה שונה מהחוויות המוכרות לי עד אז; ושבו, בעידוד הסביבה בה שהיתי (בחברת אנשים המאמינים בתקשור ובהדרכת מתקשרת), קל לאותה החוויה להתעצב בצורה המרגישה כמו תקשור. זה לא דמיון פרטי כי לא קמתי בוקר אחד ונגלה אלי מלאך – קראתי על התופעה, שוחחתי עם מתקשרות, השתתפתי בכמה סדנאות, תירגלתי מדיטציה של דמיון מודרך, השתתפתי בקורס תקשור ורק אז חוויתי תקשור. וזה גם לא קשר תודעתי עם ישויות חיצוניות לנו מסיבות דומות: כי אני יכול לתת לזה הסבר חלופי, שאינו דורש שינוי עצום בתפיסת העולם המדעית. אבל חשוב לי להדגיש שמבחינה חוויתית זה הרגיש כמו תקשור, וברור לי מאוד למה אנשים בוחרים להאמין בחוויות דומות כחוויות של תקשור ממש, של קשר עם ישויות חיצוניות להן.
האם נתקלת באנקדוטות מיוחדות בתחום שהיית רוצה לשתף בהן?
זכור לי שהשתתפתי פעם בסדנה שהעבירו כמה מתקשרות יחד (אירוע נדיר: הן לרוב פועלות בנפרד). לסדנה הגיע זוג הורים שהיה צריך לקבל החלטה קריטית, חורצת גורלות ממש, בקשר לאחד מילדיהם. כשהם גמרו לתאר את המקרה, חצי מהקהל כבר דמע, והדילמה באמת הייתה עצומה: האם לפעול לפי עצת המומחים הרפואיים, או לפי תחושת הבטן של האמא. חייבים לציין שעצת המומחים באמת הרגישה קרה ומנוכרת, ותחושת הבטן של האמא טבעית ונכונה יותר. מצד שני, המומחים בתחום היו הטובים ביותר, והם היו כולם תמימי דעים. כל המתקשרות "התחברו" לתקשור, כל אחת לישות שלה, ואחת אחרי השניה כולן נתנו הכרעה ברורה לטובת דעתה של האמא.
בתחילה חשבתי שמדובר בחוסר אחריות מצד המתקשרות, אבל מאוחר יותר הבנתי שבמובן מסוים, זה ההפך הגמור: זה מה שהן הרגישו שהישויות אומרות להן, ואם הן היו מבטלות את המידע זה היה אומר, בעצם, שהן שרלטניות, שהן עצמן לא מאמינות שהן מתקשרות. והן מאמינות, והקהל שבא לשמוע אותן מאמין, וההורים שבאו לשמוע בעצתם מאמינים. זה היה הרגע שבו הבנתי שמדובר בתופעה רצינית – כי אנשים לוקחים אותה ברצינות.
וטיפ נבואי לעתיד
(* הראיון נערך באמצע 2012)
הולך לקרות משהו מיוחד השנה – 2012? האם יש תמימות דעים בעניין? מה בדיוק יתרחש?
אין תמימות דעים כלל – אבל מתקשרות רבות, כנראה אפילו רובן, מאמינות שיתרחש משהו: ששנת 2012, בעיקר לקראת סופה, תהיה שנה של מפנה, שנה בה יתחיל עידן טוב יותר. אחרות מנסחות את זה קצת יותר בעדינות, וטוענות שאנחנו כבר בתקופת מפנה זמן רב, ושבעצם דברים הולכים ומשתפרים כל הזמן: אנשים רבים בעולם נהיים רוחניים יותר, וככל שמצב זה יתקדם ויגדל, מצב הדברים בעולם כולו ישתפר. בסופו של דבר, העולם כולו "יותמר", וכולנו נהיה רוחניים ונחיה בהרמוניה האחד עם השני. בקיצור, לפי המתקשרות, יש סיבה לאופטימיות.
*
מעבר לידע הרב ולפרספקטיבה הרחבה שאדם מביא כאן, מצאתי את עצמי מופתע לא פעם מהתשובות, למרות שבתחומים כאלה למדתי כבר לצפות לבלתי צפוי. שוב ושוב עלתה בי תחושה שקשה לתאר את עוצמתה במילים – עד כמה שונה הדרך בה אני רואה את העולם מהדרך בה "הן" רואות את העולם. לא מדובר על חילוקי דעות בין אנשים דוברי אותה שפה. מדובר באנשים דוברי שפות זרות שלא בטוח שניתן לתרגם ביניהן. מטריד.
*
לקריאה נוספת:
תקציר הדוקטורט של אדם קלין אורון
מקושרים – כתבה שהתפרסמה ב"ישראל היום" על עולם התקשור בישראל, בה מתראיין גם אדם קלין אורון. הנה כמה קוריוזים מתמיהים ומדאיגים מתוך הכתבה:
- "נוחי דנקנר ושרי אריסון, למשל, שמחזיקים בידיהם נתח משמעותי מהמשק הישראלי ומספקים לא מעט מקומות עבודה, מרבים להיוועץ בישויות, בדמויות אנרגטיות ובמלאכים שמדברים מתוך פיות מתקשריהם הפרטיים. גם לשלטון הגיעו המתקשרים: ח"כ איוב קרא מהליכוד הזמין זה מכבר ללשכתו בכנסת מתקשרת, שבעזרת מלאכי האור שיחזרה את גלגוליו הקודמים ונטעה בו ביטחון להמשך דרכו הפוליטית."
- "ספר התקשור הראשון בעברית נכתב על ידי זאב אבירז, בעל בית דפוס שבגיל 50 הלך לקורס קלפי טארוט ושם גילה שהוא מתקשר עם המלאך רפאל, עם יהוה, האלוהים הנוכחי של כל הדתות, ועם כוח נוסף – שווה ערך ליהוה. "הייתי הטמבל ששורץ עם הבירה מול הטלוויזיה", הוא צוחק, "כל עולם הנסתר לא עניין אותי עד אותו רגע, ובהדרגה הבנתי שאני שליח ותפקידי להעביר מידע". אבירז לא מתקשר היום עם ישויות, שהן נשמות שהיו פעם בגוף פיזי. "אני עובד ברמה אחרת", הוא מתגאה, "בעולם המלאכי והמחשבים הקוואנטיים של הבריאה". הוא יודע בדיוק "על איזה חוזה חתמה כל נשמה במשרד של יהוה לפני שירדה אל הארץ כגוף". כשמגיעה אליו אישה שמתקשה ללדת, נפתחים בתודעתו שני מסכים מוצפנים, מלאי קובצי מטריקס, והוא יכול לראות בקלות אם במשרד של יהוה היא חתמה או לא חתמה על הבאת ילדים לעולם. גם אם ויתרה על הבאת ילדים יש בכוחה להפר את החוזה, אבל זה יעלה לה למשל בבעיות בריאות או בדיכאון אחרי לידה. כלומר, למרות החוזים עם השוכן במרומים יש בכוחנו להיות אדונים לגורלנו ולשאת בתוצאות. "אנחנו נשמות חזקות, הישגיות ועצמאיות", מסכם אבירז."
- "המתקשרת אריאן לב טוענת שעל ידי תהליך של פוטוסינתזה במוח היא גורמת להתפתחות של תאים בצידו הימני של המוח, שבו שוכנת האינטליגנציה הרגשית. גם לדבריה, "הכוח קיים בכל בני האדם, אנחנו רק לא חונכנו לראות אותו. לי יש כוח עצום, מרגע שנולדתי ידעתי לקרוא אנשים כמו ספר פתוח". היא מתגאה ברשימה בלתי נגמרת של לקוחות: "מיטל דוהן, אוולין הגואל, חני נחמיאס, רוית אסף, הרבה מאוד חברי כנסת, מאמני כדורגל וכדורגלנים, אסור לי לחשוף את שמם". "אני מלווה פרויקטים עסקיים בסדרי גודל ענקיים, ואומרת את מי להעסיק בארגון, מה לרכוש ואיך לנהל את המשא ומתן. עם עורכי דין הייתי מצטרפת לפגישות כאילו אני מזכירה וחושפת בפני הלקוחות שלי מה הצד השני חושב ואיזה מסמכים יש בידיו. לא זזו בלעדיי. זה הכוח של התקשור שלי".
____________________________________________________
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
מהאמור לעיל, די ברור שיש בעית מעגליות בהגדרת ההיפנוזה ומדידתה. במידה רבה היפנוזה מוגדרת למעשה ע"י הבדיקות שמודדות אותה: היפנוזה היא השם שניתן לאופני התנהגות מסוימים, ואלה שמתנהגים באופנים הללו מקבלים ציון גבוה במדד הרגישות שלהם להיפנוזה. הדבר דומה להגדרת IQ, שהיא בסופו של דבר "מה שמבחן ה-IQ בצורתו הנוכחית בודק".
אנטון מסמר (
לאחר שהמציאות טפחה על פניהם, רבים היו טוענים כי הציוד הוחזר להם רק בעקבות עירנותם והמהומה שעוררו. אחרים טענו כי האיבר אומנם הוחזר אך הוא הצטמק, ולפיכך כנראה אינו שלהם, או שמדובר רק ב"רוח" של איבר מינם. ה"גנב" היה מוכה לעיתים קרובות עד אשר האיבר היה חוזר לגודלו המקורי. בכמה מקרים עלתה הפרשה ל"גנב" בחייו.
חשיבה חדה 