בחלק הקודם נוכחנו כי מגוון סיפורי סף-המוות של בני תרבות המערב גדול בהרבה ממה שמפורסם בדרך כלל. היום נטעם מחוויותיהם של בני תרבויות אחרות.
המאמינים במסע "אמיתי" של התודעה אל מחוץ לגוף מעלים שוב ושוב את הטיעון בדבר הדמיון המפתיע של התיאורים על פני כל התרבויות, דמיון שתומך לדעתם באמונתם. ואכן, סביר לצפות, שאם כולנו עוברים ל"עולם אחר" בעת המוות, נעשה זאת כולנו באותו האופן, ללא הבדלי דת גזע ומין.
אך באותה מידה, גם אם אין קיום לתודעה לאחר המוות ומדובר בחוויותיו של "מוח גוסס", עדיין סביר שחוויות כולם תהיינה דומות, בדיוק כפי שהירדמות או עילפון נחווים באופן דומה ע"י סינים, אפריקאים או מערב אירופאים. אחרי הכל כולנו בני אדם, והפיזיולוגיה של כולנו דומה להפליא.
יוצא אם כן, שדמיון בתיאורי NDE בין תרבויות שונות אינו יכוללהבחין בין שתי הסברות העיקריות לגבי מהות התופעה.
אך האם הטענה כי התיאורים דומים נכונה בכלל?
ישו, Lodovico Carracci, 1594 (ויקיפדיה)
במחוזות בהם הנצרות שולטת, אנשים פוגשים דמויות דתיות נוצריות שנראות בדיוק כפי שהיה אפשר לצפות שיראו עפ"י המסורת.
הנה תיאור של אישה שפגשה את ישו: "ישו התקרב אלי בהליכה כשידיו מושטות לעברי. הוא היה לבוש בגלימה לבנה ארוכה, שערו הערמוני הגיע לכתפיו, והיה לו זקן קצר… ניסיתי לדבר איתו אבל הצלחתי רק לחרחר בגלל שפי היה יבש ולשוני היתה נפוחה" (Fenwick and Fenwick 62).
השפעות תרבותיות ניכרות גם על ילדים. הנה דיווח של ילדה שפגשה את ישו, כפי שמתאר אותו Morse:
"הוא היה בתוך אור בהיר מאוד שהיא לא יכלה לתאר באופן אחר מאשר לומר שהוא גרם לה להרגיש טוב. הוא ישב שם, עם כרס עגולה וכובע אדום, ונראה כמו סנטה-קלאוס" (Morse and Perry, "Transformed" 125).
Morse מציין שבמקרים אחרים ילדים דיווחו שפגשו קוסמים, רופאים, מלאכים שומרים, מורים חיים, חברים חיים, חיות מחמד וחיות אחרות (Morse 70).
לעומת זאת, הדמויות הדתיות הנפוצות בדיווחים מהודו הן דמויות הינדואיות מוכרות: "ארבעה שליחים שחורים באו ואחזו בי… ערימה של ספרים היתה לפני הפקידים… Yama (אל המוות ההודי) ישב על כסא גבוה לבוש בגדים צהובים. זקנו לבן. הוא שאל אותי "מה אתה רוצה?" אמרתי לו שאני רוצה להשאר שם. הוא ביקש ממני להושיט את ידי. לא זוכר אם נתן לי משהו או לא. ואז נדחפתי למטה וחזרתי לחיים" (Pasricha and Stevenson 167).
Yama (ויקיפדיה)
אצל ההודים, מוטיבים נפוצים היו הבאים: האדם מובל אל האלים באמצעות "שליח". הוא מובא בפני אל, המחזיק בספרים או מגילות בהן מתועדים כל מעשיו ומחשבותיו במהלך חייו. מחשבות ומעשים אלה קובעים את מצבה העתידי של נשמתו. מוטיב חוזר מפתיע נוסף היה זה של "טעות פקידותית" של אחד מעוזרי האל, בעטייה הגיע האדם למעמד זה במקרה, במקום אדם אחר שהיה אמור להגיע.
הסבר כזה לא תועד מעולם בקרב נוצרים (ואכן אין מיתוס מקביל בנצרות). ההסבר שמעניקים נוצרים לחזרתם הוא שעדיין לא הגיע זמנם, או שיש להם עדיין עבודה לבצע על פני האדמה (עבודה למטרות דתיות, גידול ילדים, דאגה למשפחה וכד'). נוצרי לעולם לא יאמר שנשלח חזרה בעקבות טעות פקידותית של אלוהים…
מאפיינים מוכרים אחרים נעדרו לחלוטין מדיווחי ההודים: צפייה בגוף הפיזי שלהם מבחוץ, שליחה חזרה ע"י דמות אוהבת או בלתי מוכרת (אבל לא כתוצאה מטעות) וסקירת חיים (Pasricha and Stevenson 167).
מאמר חדש יותר של אותם חוקרים מנתח 16 מקרים נוספים של NDE בדרום הודו (מקרים שאותרו מתוך 17,000 מסוקרים ולמעלה מ-2,000 ראיונות אישיים). התוצאות הקודמות מקבלות חיזוק, בשינויים מינוריים. מעניין כי יחסם של רוב חווי ה-NDE למוות לא השתנה בעקבות הארוע, בניגוד למצב במערב.
דיווחים מתאילנד גם הם שונים באופן בולט מהדיווחים המערביים. הם פוגשים הרבה יותר דמויות דתיות מאשר חברים וקרובים שמתו. ב-90% מהמקרים הם פגשו את Yamatoots – שליחיו של אל המוות Yama
(Murphy, "Thailand" 164). במחצית מהמקרים התאילנדים מדווחים שנאמר להם כי הגיעו בטעות ולכן הם מוחזרים לחיים (עמ' 175). בעוד שמכרים שמתו כן מופיעים (40% מהמקרים) תפקידם הוא בד"כ לא לברך את המגיעים אלא ללמד אותם את חוקי המקום (עמ' 175).
ביפן מוטיבים נפוצים בתיאורים הם של נהרות כהים ופרחים יפים, שני סמלים שמופיעים הרבה באומנות היפנית.
ונסיים בתרבות נידחת, שחוויות "העולם הבא" שלה מפתיעות במיוחד: בדרום האוקיאנוס השקט, באזור פפואה-גינאה החדשה, מצויה תרבות ה-Kalia. לפי האמונות שלהם, הלבנים הם אנשי-רוח (spirit people), או אבות קדמונים שחזרו מהמתים. הם מקשרים את הטכנולוגיות המערביות המתקדמות למיתוס לפיו הקדמונים הם שהעניקו את הטכנולוגיות הללו לבני האדם. העולם שמעבר, לפי אמונתם הוא עתיר טכנולוגיות מתקדמות, וכולל מפעלים, כלי רכב, כבישים מהירים, מטוסים, בתים צפופים ומוצרי צריכה.
ואכן, האנתרופולוגית Dorothy Counts מסכמת את חוויות ה-NDE שלהם כ- "דומות לטיסה מעל שמי לוס-אנג'לס". (מסתבר שהגיהינום של האחד הוא גן העדן של האחר). בנוסף מונה Counts אלמנטים מערביים רבים שנעדרו לחלוטין מתיאורי בני הקאליה (Counts 130).
גן העדן של בני הקאליה (ויקימדיה)
מתוך האלמנטים החוזרים שזוהו בחוויות ה-NDE בתרבות המערבית (שלווה, יציאה מהגוף, מנהרה או חושך, אור בהיר, מפגש אם דמויות נוספות, סקירת חיים, נופים או חזיונות, גבול או נקודת אל-חזור), רק "מפגש עם אחרים" נותר אוניברסלי באמת. ראיית נופים וחזיונות גם הוא כמעט אוניברסלי, אם כי שונה מאוד בפרטים. אולי מפתיע במיוחד הוא העדר כמעט מוחלט של תחושת השלווה, מנהרה, אור וסקירת החיים בכמעט כל התרבויות הלא מערביות.
לאור השונות הגדולה שנחשפה בתיאוריהם של בני התרבויות השונות, מה שמתחיל להפתיע פתאום זו דוקא האחידות הרבה יחסית שנמצאה בתיאורי בני תרבות המערב. חוקרים רבים ניסו למצוא מה יכולים להיות הגורמים לאחידות זו, אך לא הגיעו למסקנות נחרצות. אחת הסברות המתבקשות היתה כי פרסום ספרו של Moody הוא שיצר "סיפור אופייני" בתודעת הציבור, גרם לאנשים לחוות את המצופה, ולחוקרים לשאול שאלות מכוונות ולפרסם רק את הדיווחים ה"מתאימים". אך מחקרים הפריכו השערה זו – לא נמצא הבדל מובהק בין מאפייני התיאורים לפני ואחרי פרסום הספר, פרט לעליה בשיעור הדיווחים על מנהרה (Athappily, Greyson, and Stevenson 219). דיון מעמיק בסוגיה ניתן לקרוא כאן.
האחוז הקטן מלכתחילה של אנשים שחווים NDE והקושי הרב לאתר אותם, מתבטאים במספרים קטנים מאוד של נסקרים בכל מחקר – בודדים, עד כמה עשרות במקרה הטוב. אין ספק כי נדרשים מחקרים נוספים בהיקפים גדולים יותר כדי להגיע לתמונה אמינה ומובהקת יותר מבחינה סטטיסטית.
אך התמונה האיכותית ברורה: תכניה-NDE הינם תלויי תרבות במידה רבה.
אפשר כמובן להניח כי בני כל תרבות מגיעים בדרך משלהם ל"עולם הבא" משלהם, אשר מאוכלס בדמויות דתיות משלהם. לדעתי הממצאים תומכים באופן ברור בכך שחוויות אלה הן סיפורים שהמוח רוקם.
בחלק הבא נסקור דרכים מגוונות בהן אנשים חווים NDE גם בלי להיות קרובים למוות!
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
היום העניינים נהיים קצת אלימים. אנא הרחיקו את הילדים.
יום אחד נתקלתי בסרטון הזה:
מדהים לא?
מסתבר שהוא לא הראשון שמבצע זאת:
האם מדובר ב"כוח"?
האמת, שלי זה הזכיר יותר משהו בסגנון הזה:
הרי גם שם הם כמעט לא נוגעים זה בזה…
הנה כתבה של Fox שבדקה מה קורה כשאנשים שאינם נמנים על תלמידיו של המאסטר, נחשפים לכוחותיו האימתניים:
והנה קטע קצר מתוכנית של הנשיונל ג'יאוגרפיק (Is It Real? episode 20), בה ניצב הספקן האיטלקי Luigi Garlaschelli בגבורה מול אחד המאמנים המובחרים בשיטת "ההדיפה ללא מגע". האם יעמוד בהדף האנרגיה?
אלוף הקראטה Dillman מסביר בכתבה כיצד התרחש המחדל. הנה תקציר דבריו: "הספקן היה לא-מאמין מוחלט. בנוסף, הוא החזיק את הלשון שלו בזוית הלא נכונה בפה, מה שגם מבטל את כוח הצ'י. אתה יכול לבטל את הכוח גם אם תרים למעלה כל פעם אגודל אחר, לסירוגין".
רוצים דם!
אבל אנחנו לא נסתפק באנשים שניצבים באדישות מול המאסטרים. אנחנו רוצים אנשים שמשיבים מלחמה!
תחילה נתרשם מכוחותיו של הגיבור שלנו כפי שהם באים לידי ביטוי בזמן השיעורים שהוא מעביר לתלמידיו (דלגו 20 שניות קדימה):
מישהו מהפיליפינים פיתח טכניקה משלו להגן על גופו במגן אנרגטי שמונע כל אפשרות לפגיעה.
במקרה הזה הוא משמש גם בתפקיד התוקף וגם בתפקיד המותקף. המתח הולך ונבנה, ומסתיים באנטי-קליימקס כואב…
ומה ההסבר לאנשים הנהדפים?
שני הסברים עולים על דעתי.
האחד, טריוויאלי: הצגה / זיוף / שיתוף פעולה.
השני, יותר מעניין. מייד נראה וידאו של אמן האשליות Derren Brown בו הוא מדגים את כוחה של הסוגסטיה (או כך לפחות הוא טוען).
חשוב להדגיש כי לא מדובר בכוחות על-טבעיים או אנרגיות מסתוריות משום סוג, עובדה שבראון מזכיר בכל הזדמנות. יתרה מכך, בראון עצמו חושף מעשי שרלטנות או הונאה עצמית ומסביר את המנגנונים שעומדים מאחוריהם. נתקלנו בו בעבר בסוף הכתבה השניה על האסטרולוגיה, בהקשר של אפקט פורר.
כדי ליצור את האפקט בראון משתמש בשלל מניפולציות פסיכולוגיות שמתבססות על קונפורמיות חברתית, צייתנות, חווית המצופה והשפעה היפנוטית. בראון מכשיר את הקרקע ב"הצגה" שמועלית במחצית הראשונה של הסרטון אשר תפקידה לשכנע את המתנדבים לעתיד בכוחותיו, או לפחות "לרכך אותם" לקראת הרגע בו יוזמנו לעמוד מולו. תפאורה ותאורה מתאימים, שידור סמכותיות ושליטה, בניית מתח והצגה דרמטית של הדברים, כמו גם הלחץ החברתי לשתף פעולה – כל אלה עוזרים להעצים את האפקט.
בנוסף, בל נשכח כי הסרט ערוך. צילומי הארוע ארכו מן הסתם שעות, ויתכן מאוד שהופעלו בו מניפולציות נוספות על המתנדבים שלא מראים לנו בסרטון המוגמר. כמה מהמתנדבים הגיבו באופן יותר מרשים, וכמה באופן פחות מרשים. כמובן שבעריכה יבחרו את המרשים מכולם.
או שאולי בסופו של דבר מדובר בטריק שאין שום קשר בינו לבין סוגסטיה? אולי כל האמור לעיל הוא רק סיפור שיווקי שבראון מוכר כדי למתג את הטריקים שלו באופן ייחודי?
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
בחלק הקודם סקרנו את הזרם המרכזי של מחקר ה-NDE. בהדרגה התבהרה התמונה לגבי היקף החוויות ומאפייניהם. אך צריך להזהר: בזמן מלאכת "הרכבת הפאזל", קל לטעות ולהסיק על תמונה סופית שגויה, אם לא מתחשבים בכל חלקי הפאזל שמונחים לפנינו. גם חלק תכול בודד שמכיל צללית של דג, אשר משתלב היטב בתוך גוש גדול של חלקים תכולים אחרים, מספיק כדי להפוך את הפרשנות הסבירה של אזור זה בפאזל מ"שמיים" ל"מים".
בסעיפים הבאים נפגוש דיווחים שכדאי להכיר לפני שנחפזים לפרשנות כזו או אחרת של התופעה. הדיווחים הללו נוטים להיות מוצנעים, מתורצים היטב או אף מושמטים כליל מפרסומים של תומכי "השרדות התודעה", היות והם פוגעים בשלמות והנקיון של ה"סיפור" שהם מציעים.
התערבבות גירויים חיצוניים ב-NDE
מי לא חלם פעם חלום, לתוכו השתרבבו צלילים חיצוניים (שעון מעורר/צעקה/יללה) ונתפרו מיד לתוך עלילתו בוירטואוזיות מדהימה? היכולת היצירתית של המוח להמציא סיפור סביב צלילים כאלה הדהימה אותי לא פעם. בתוך שבריר שניה נרקם סיפור שמשלב את הצליל הזר באופן "הגיוני" (כך זה נחווה לפחות בזמן החלום).
ולא רק בחלום. גם בזמן ערות, מוחנו כנראה עסוק הרבה יותר ממה שנדמה לנו במלאכת "פרשנות המציאות" ואפילו "בניית המציאות" – הצורך לתחזק באופן שוטף סיפור שיסביר לנו מי אנחנו, ומה אנחנו עושים כאן לכל הרוחות. מקרה מרתק בהקשר זה מתואר בפרק "שאלה של זהות" בספר "האיש שחשב שאישתו היא כובע".
נחזור לתאורי ה-NDE. גם שם קורים דברים כאלה:
"יצאתי מגופי, והלכתי לעבר אור בהיר מאוד שנראה בקצה מנהרה. באותו הזמן יכולתי לראות שלוש דמויות עומדות בקצה מיטתי וקיוויתי שהם ילכו כדי שאוכל להגיע אל האור, שהיה נהדר וחמים. בדיוק כשקרבתי לאור הרגשתי דקירה בירך" (Fenwick and Fenwick 91).
הנה סיפורו של מלח שהתחשמל. לאחר ששמע עצמו צורח וראה עצמו עטוף בניצוצות, הכל נעלם והוא שקע בדממה. "הרגשתי שאני מרחף בחשיכה קטיפתית יפהפיה. הרגשתי שלווה מוחלטת. התקדמתי דרך משהו שנראה כמו מנהרה נטויה במקצת למטה, ופתאום מצאתי עצמי עומד בשדה תירס צהוב… ואז זה התחיל. הרגשתי לחץ על כתפיי והרגשה מוזרה כאילו אני מתחיל לעלות. זה לא היה הגיוני בכלל – הרגשתי שאני נדחף למטה ובכל זאת עליתי למעלה… מהירות עלייתי הוגברה והרגשתי כעס מהול בחרטה. לא רציתי לחזור.
פתאום מצאתי עצמי שוכב כשפני למטה על הסיפון. חבר שלי לחץ על כתפי בזמן שביצע בי את ההחייאה" (Fenwick and Fenwick 154).
אם NDE הוא מסע של התודעה למימדים אחרים, משוחררים מהגוף הפיזי, איזו סיבה יש לאדם להרגיש פתאום תחושות או כאבים פיזיים, בעודו כבר בשלב שאחרי הניתוק מהגוף? ומדוע החזרה מיידית, ללא כל מסע חזרה?
הופעת אנשים חיים
חלק מחווי ה-NDE מדווחים על דמויות אנשים חיים שהופיעו בחזיונותיהם.
אישה שנחנקה לאחר ניתוח חוותה NDE בו פגשה את הצוות הרפואי שניסה להחיות אותה, בתוך האור שבקצה המנהרה: "נאבקתי לאורך מנהרה חשוכה בה מישהו ניסה למשוך אותי חזרה. הדמויות בתוך האור הבהיר בקצה המנהרה התבררו כאחות המחלקה והצוות שניסוי להחיות אותי" (Blackmore, "Dying" 227).
Peter and Elizabeth Fenwick מצאו שמתוך מדגם של 350 אנשים שתיארו חוויות סף-מוות, 14% (כ-50 אנשים) פגשו באנשים חיים בתוך החוויה. 38% מתוך המדגם פגשו בכלל אנשים כלשהם (חיים או מתים), כך שאחוז המפגשים עם אנשים חיים הינו משמעותי (עמ' 79).
Morse וחוקרים נוספים מצאו כי מפגשים עם אנשים חיים נפוצים יותר בקרב ילדים שחוו NDE. זה לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שילדים מכירים הרבה פחות אנשים שמתו, בהשוואה למבוגרים.
אם NDE הוא מסע אמיתי של התודעה למימדים אחרים בהם נמצאים המתים, כיצד נסביר מפגשים כה שכיחים יחסית עם אנשים חיים?
חזיונות דמיוניים
חלק מהחוויים התברכו בדמיון פורה. הנה כמה חוויות מעולם הפנטזיה:
"הדבר הבא שאני זוכר, ראיתי ענן, וגבר שהיה כנראה ישו, כי נראה כמו התמונות של ישו. הוא היה במעין מרכבה, הגוף היה של סוס, אך החלק העליון היה אדם, עם כנפיים. כמו פגסוס אבל עם ראש אדם במקום ראש סוס... והוא הזמין אותי… אני זוכר שסירבתי – יש לי יותר מדי דברים לעשות ואין מצב שאלך עכשיו. ואז העננים כיסו אותו, וכשכיסו הכל שמעתי אותו אומר "אוקיי!" (Lindley, Bryan, and Conley, JNDS. Vol. 1, No. 2 116).
אדם שעבר התקף לב בבית החולים מספר על חווית יציאה מהגוף (OBE) בה הוא עף כחבר זוטר בלהקת ברבורים שראה קודם לכן. במהלך מעופו, הנוף שנפרס מתחתיו נראה כנסוג לאחור בזמן במהירות. הוא ראה קתדרלה במהלך בנייה, ואנשים לבושים בבגדים מתקופת ימי הביניים מפליגים על אגמים גדולים (Fenwick and Fenwick 128).
אישה שאושפזה בבית חולים דיווחה על חוויה בה לאחר שחלפה מבעד לתקרת החדר, במקום לראות מלמעלה את בית החולים האוסטרלי בו שהתה, מצאה עצמה בשדה קרב רוסי בו ראתה ערימות של גופות מתים וטנקים רוסיים. אז מצאה עצמה בבית חולים שמנוהל ע"י נזירות, כשצרחות של אישה כורעת ללדת הושתקו ע"י נזירות שהצמידו כרית לראשה (Fox 283).
"הייתי במנהרה, והרגשתי שאני נע לכיוון אור בהיר אשר היה חבוי מאחורי עיקול במערה… הרגשתי שאני פשוט מרחף. לא הייתי צריך להשתמש בידיים או ברגליים בכלל. כשחלפתי מעבר לעיקול, ראיתי פה ענק של משהו כמו דרקולה פעור לפני. אני אומר 'דרקולה' כי היו לו שני ניבים מפלצתיים נוטפי-דם… קיבלתי את ההתרשמות המידית שאם אמשיך לעבר הפה הזה, הוא ייסגר והשיניים יקרעו אותי לגזרים ויהרגו אותי"
(Fenwick and Fenwick 190-191).
ילד בן 4 שכמעט טבע לאחר שהמכונית בה נסע החליקה על קרח וצללה לתחתיתו של נהר, מספר:
"נדחפתי ע"י רוח וממש ריחפתי. ראיתי שתי מנהרות לפני. אחת מהן הובילה לגן העדן של החיות והאחרת – לגן העדן של האנשים. קודם כל נכנסתי לגן העדן של החיות. היו שם המון פרחים והיתה דבורה. הדבורה דיברה אלי ושנינו הרחנו פרחים. היא היתה מאוד נחמדה, והביאה לי לחם ודבש, כי הייתי ממש רעב".
אח"כ מדווח הילד שעבר לגן העדן של האנשים, שנראה כמו 'טירה עתיקה רגילה' ופגש שם את סבתו המנוחה, שמע מוזיקה חזקה ובסוף פשוט 'התעורר' בבית החולים מוקף באחיות (Morse and Perry, "Parting" 4-5).
ילד בן 10 חווה NDE במהלכה פגש בקוסם מתוך משחק וידאו, שאהב נינטנדו, ואשר אמר לו: "היאבק, ואתה תחייה" (Abanes 116).
האם כל העולמות והיצורים הדמיוניים הללו קיימים ב"מציאות האחרת"? האם האנשים באמת ביקרו שם ופגשו יצורים אלה? או שמא מדובר ב…דמיון? ואם כך, כיצד נהיה בטוחים שתאורי ה-NDE ה"רגילים" אינם פרי הדמיון?
החיים לא חלפו לנגד עיני
מוטיב שזכה לפרסום רב הוא "חווית החיים החולפים". עד כמה הוא נפוץ? כמה הוא אחיד באופיו?
Stevenson ו- Cook בחנו ב-1995 את זכרונות החיים שצפו ועלו במהלך NDE של 122 אנשים שהיו חולים מאוד או שכמעט מתו. הדיווחים היו שונים מאוד זה מזה בצורתם, בכמות הזכרונות (החל מזיכרון בודד וכלה במהלך חיים שלם). במקרים מסוימים אנשים חווי את הזכרונות מסודרים מילדות להווה, ואחרים חוו זאת בסדר הפוך. היו מקרים של חוסר סדר מוגדר וכמה שראו את חייהם "בבת אחת". לא נמצאו מאפיינים מבדילים מובהקים בין אלה שחוו זכרונות לבין אלה שלא חוו זאת.
מחקרים אחרים מראים כי האלמנט הזה נדיר למדי. ה-Fenwicks מצאו כי הוא הופיע רק אצל 15% מהחווים. במחקר היותר מייצג מבחינה סטטיסטית שערך Lommel השיעור היה 13% – מספר דומה מאוד. (רק לשם השוואה, הופעתם של אנשים חיים בחוויה הוא מוטיב נפוץ באותה מידה).
כמעט בכל המקרים שתועדו ע"י ה-Fenwicks, החווים דווחו על שברי זכרונות, ורק מחציתם דיווחו על זכרונות שהוגדרו כמשמעותיים באיזשהו מובן (Fenwick and Fenwick 116).
"חווית חיים" סדורה ומשמעותית הינה ארוע נדיר.
הריק הנורא
"הריקנות חסרת המשמעות" היא אחד הסוגים המוזרים ביותר של NDE.
הנה דיווחה של אישה בת 28 שאיבדה את הכרתה כשקיבלה גז-צחוק בזמן הלידה:
"קבוצת עיגולים הופיעה מולי, בעיקר משמאלי. מצד ימין היה רק חלל אפל. העיגולים היו שחורים ולבנים, והשמיעו תקתוקים כשהפכו מלבנים לשחורים ומשחורים ללבנים. הם היו מלגלגים ומייסרים, לא מרושעים בדיוק, יותר מלגלגים בצורה מכנית. המסר בתקתוקים שלהם היה:
החיים שלך מעולם לא התקיימו. העולם מעולם לא התקיים. המשפחה שלך מעולם לא התקיימה. הורשית לדמיין את זה. הורשית להמציא את זה. זה מעולם לא היה שם. אין שום דבר כאן. לא היה אף פעם משהו שם. זו בדיחה. זה הכל היה בדיחה.
הם צחקו צחוק זדוני. אני זוכרת שטענתי טיעונים מבריקים, בנסיון להוכיח שהעולם, ואני, היינו קיימים… הם רק המשיכו ללגלג. "זהו הנצח" הם המשיכו ללעוג. זה כל מה שהיה, וכל מה שיהיה, רק יאוש…
הזמן הרגיש כנצח. אינסופי, יותר מאשר הכל בבת אחת… כן, זה היה יותר מאמיתי: מציאות מוחלטת." (Greyson and Bush 102).
חווית הריק הנורא בפירוש אינה מקרה בודד. עוד נחזור לדוגמה זו בדיון עתידי.
אז מי צודק? חווי גן-העדן הנפלא, או חווי הריקנות האיומה?
לא תמיד נעים
התמונה הראשונית שעלתה היתה כי כל חוויות ה-NDE נפלאות. מחקרים עוקבים הראו שבהחלט יש יוצאים מן הכלל. לעיתים אנשים מתארים את אותם תאורים, אך מיחסים להם תחושות שליליות. לעיתים אנשים מפליגים דוקא למחוזות הגיהינום ופוגשים שדים או את השטן בכבודו ובעצמו (Greyson and Bush, 1992). נראה שמקרים אלו נדירים יחסית, אך מצד שני, יתכן מאוד שאנשים נוטים פחות לספר עליהם מאשר על חוויות מופלאות ומענגות.
(ויקיפדיה)
השפעות ארוכות טווח על החיים
למרות ההשפעות החיוביות בד"כ של NDE על חיי האנשים (הפחתה בפחד מן המוות, מציאת משמעות רבה יותר בחיים, וכד'), לעיתים תמונת המצב קצת יותר מורכבת, כפי שאולי ניתן לשער. מידת ההצלחה בשילוב החוויה בחייהם תלויה רבות באופן בו התקבלו הדיווחים לראשונה ע"י בני המשפחה, החברים או צוות האחיות. לעיתים הם נתקלים בזלזול או דחיית החוויה על הסף.
תחושות שחזרו ועלו בדיווחים היו התסכול שבחוסר היכולת להעביר את עוצמת החוויה לאחרים, פחד מלעג, קושי לחזור לחיי היום-יום האפרוריים לאחר חווית אושר כה עילאי וקושי בקשרים בין אישיים לאחר חווית תחושת אהבה אלוהית.
חברי משפחה וחברים מתקשים לעיתים להתמודד עם השינוי שחל באדם ושיעורי הגירושים בעקבות NDE גבוהים מאוד. אצל אנשים מסוימים הפחד מפני המוות דוקא מתגבר בעקבות החוויה, וחלקם חווים תסמינים פוסט-טראומטיים (Greyson and Bush, 1992).
לא הכל וורוד בממלכת ה-NDE…
נקודת האל-חזור
כזכור, לעיתים מספרים החווים כי נתקלו בגבול, או מחיצה כלשהי, שהרגישו כמפרידים בין החיים למוות: גדר, שער, דלת, נהר, קו, ערפל, אפילו האור בקצה המנהרה עצמו. חווים אלה מצהירים בד"כ כי נאמר להם, או שהם ידעו בדרך כלשהי, שאם יחצו גבול הזה לא יוכלו לשוב עוד לחיים.
חוויה זו היא אחד האלמנטים הנדירים ביותר בתיאורי ה-NDE. במחקר של Lommel, רק 8% מאלה שחוו משהו (5 אנשים) דיווחו שהגיעו לגבול כזה. רוב החווים פשוט מוצאים את עצמם "חזרה בגופם" ללא שמץ של מושג כיצד זה קרה (בדומה להתעוררות מחלום).
ובכל זאת, מתועדים גם מקרים בהם אנשים חצו את הגבול המפחיד הזה, ובסופו של דבר מצאו את עצמם חזרה בין החיים.
במקרה אחד, קיבלה אישה הוראה מסבתה המנוחה שלא תחצה קו מסוים. האישה כן חצתה את הקו, ואז אמרה לה סבתה – " אמרתי לך לא לחצות את הקו". היא נעמדה ממש לפניה ואמרה – "ועכשיו עליך לחזור חזרה!" (Serdahely, "Variations" 191).
אדם אחר מספר כי לאחר שחווה סקירת-חיים פנורמית "ניתנה לי הבחירה. יכולתי לחזור לחיים נורמליים, או להפוך לחלק מהאור הזה. בחרתי להשאר. חויתי מעבר חזרה דרך המנהרה, והוטלתי חזרה לתוך גופי" (Harris and Bascom 129).
מי מחליט אם לחזור או לא?
Moody: "המקרים שאספתי מציגים תמונת מצב מאוד מגוונת לגבי אופן החזרה לחיים הפיזיים ולגבי הסיבה לחזרה. בד"כ החווים אומרים שהם פשוט לא יודעים איך ולמה הם חזרו לגופם, או שהם יכולים רק לנחש" (Moody 79).
מדוע אנשים חוזרים?
נראה שחווים רבים מגיעים לתשובה כלשהי לגבי הסיבה לחזרתם רק לאחר החוויה, בעוד שהחוויה עצמה לא סיפקה תשובות. היו גם כאלה שתהו במפורש מדוע "נשלחו חזרה" היות ולא מצאו סיבה להמשיך לחיות.
נקודת ה"אל-חזור" אינה גבול ממשי. גם לאחר חצייתה אנשים "חוזרים לחיים".
חווייתו של הספקן
הנה סיפורו המוזר ביותר של הפילוסוף (והאתאיסט) הבריטי Alfred Ayer, אשר בגיל 77 נחנק מחתיכת סלמון שהחליקה לקנה הנשימה שלו, ובמשך 4 דקות עמד ליבו מלכת.
לאחר ששב להכרה, סיפר Ayer על ה-NDE שחווה. הסיפור, מעבר להיותו מקורי ביותר, משלב מוטיבים של חציית נקודת האל-חזור, אלמנטים לא נעימים, חזיונות דמיוניים, סיום פתאומי ולא מוסבר של החוויה ושילוב חוויות קודמות (דבר שיתבהר בסוף הסיפור).
Ayer מספר כי ניסה לחצות את הסטיקס (נהר שמפריד בין הארץ לשאול במיתולוגיה היוונית), נכשל בפעם הראשונה אך הצליח בשניה. "התעמתי מול אור אדום, בהיר ומכאיב ביותר, גם כשהפנתי את ראשי ממנו. הייתי מודע לכך שאור זה היה אחראי לשלטון היקום. בין שריו היו שני יצורים שהיו אחראים על המרחב. נראה שהם נכשלו במשימתם שכן המרחב היה קצת לא מחובר, כמו חלקי פאזל שלא מתאימים היטב. זה היה התפקיד שלי לסדר את העניינים. היה לי גם המניע למצוא דרך להפסיק את הכאב שגרם האור. הנחתי שהוא מסמן לי שהמרחב משובש ושהוא יכבה את עצמו כאשר יושב הסדר על כנו."
אך Ayer נתקל במכשול. השרים לא נראו בשום מקום. וגם אם יפגוש אותם, כיצד יתקשר איתם? בעודו מהרהר בסוגיה נזכר בתורת היחסות הכללית של איינשטיין. הוא הבין שהוא צריך לטפל במרחב-זמן כבמכלול אחד. "בהתאם לזאת, חשבתי שאני יכול לתקן את המרחב ע"י פעולה על הזמן. התחלתי ללכת למעלה ולמטה, כשאני מנפנף בשעון שלי, בתקווה למשוך את תשומת ליבם לא לשעון עצמו אלא לזמן שהוא מודד. זה לא עורר שום תגובה. נעשיתי יותר ויותר נואש, עד שהחוויה הסתיימה לפתע."
לסיכום חלק זה, נראה לי שסקירה זו הדגימה את הנקודה בצורה ברורה: אין סיפור אחיד וסטנדרטי של חווית NDE. לכל אלמנט, גם אם הוא נפוץ יחסית, יש יוצאים מן הכלל רבים.
יש לשים לב בנוסף, כי התיאורים שניתנו כאן נאספו, רובם ככולם, מאנשים בני תרבות המערב.
מה מגלים כשבוחנים תאורים מתרבויות אחרות? על כך בחלק הבא!
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
פורים בפתח, וחשבתי לארגן עדלאידע וירטואלית, בה יצעדו בסך עשרות שרלטנים ידועים.
מדובר באנשים שהתחזו לבעלי כוחות, כאלו שסתם חמדו לצון והמתיחה שלהם יצאה מכלל שליטה, רמאים שמעשיהם סיכנו או אף פגעו באחרים (פיזית/בריאותית/נפשית), וכד'.
רק מקרים שחשיפתםפורסמה ברבים יכנסו לתהלוכה: אנשים שהודו בעצמם בתרמית, או שהורשעו בבית משפט (אין לנו רצון להסתבך עם אף אחד בתביעת לשון הרע).
ומי הם כל אותם צועדים?
אתם קובעים!
אתם מוזמנים להביא סיפור אחד או יותר בתגובות לרשומה זו (כל סיפור בתגובה נפרדת).
כל סיפור צריך לכלול את הפרטים הבאים:
1) שם הדמות + סיפור המעשה בכמה שורות.
2) קישורים למקורות שמאשרים ומפרטים את פרטי המקרה (ויקיפדיה למשל).
קישור לתמונה של הדמות – רצוי מאוד.
קישור לסרטון קצר שמתאר את המקרה – יתקבל בברכה.
3) הסבר מדוע אתם חושבים שמעשה ההונאה הזה הוא "הכי". זה יכול להיות המקרה הפתטי ביותר שפגשתם, המזיק ביותר, הקדום ביותר, זה שהשפיע על האוכלוסייה הגדולה ביותר, המוזר ביותר, המצחיק ביותר – אתם תקבעו, אבל אתם צריכים למכור את הסיפור שלכם!
כדוגמה, צירפתי מועמד משלי בתגובה הראשונה.
שימו לב, כתוצאה מריבוי הלינקים בתגובות הן כנראה ימתינו לאישור שלי. אז אל תפרסמו פעמיים, בכל רגע שאוכל אאשר את התגובות.
עדכון: ב-26 בפברוארנסגר שלב הגשת המועמדים לתהלוכה. בו אתם בוחרים מכל הסיפורים את זה שקנה את לבכם במיוחד.
"עד-לא-ידע להבחין בין מציאות לאשליה"
הערה: למצולמים אין כל קשר לכתבה (תמונות מקרנבל בריו, ויקיפדיה)
מה זה מוות? מה מרגישים כשמתים? האם יש משהו אחרי המוות?
רק דבר אחד וודאי בחיים – בסוף מתים. עד היום לא היו יוצאים מן הכלל. אבל האם המוות הוא סופה של המודעות? סוף הקיום? או שמא זו רק נקודת מעבר לקיום אחר? לחיים שלאחר המוות?
שאלות אלו הטרידו את מנוחת האדם משחר ההיסטוריה. סיפורים על רוחות רפאים, תקשורת עם המתים, ביקורים בעולמות שמעבר, חוויות של עזיבת הגוף, ביקורי שדים וכד' – מהווים חלק מכל תרבות.
בשנים האחרונות, עם התפתחות הרפואה, יותר ויותר אנשים חוזרים ממצב של "מוות קליני" לחיים. חלקם מספרים על חוויות מדהימות שחוו בזמן שהרופאים ניסו להחיות אותם: אנשים מרגישים כי הם עוזבים את גופם, רואים דמויות של אנשים שמתו, חשים תחושות מיסטיות עמוקות של אושר וידע אינסופיים ושל אחדות עם היקום, שומעים צלילים וקולטים מסרים, וכל זאת באופן צלול ואמיתי יותר מכל חוויה מציאותית רגילה.
עבור רבים מהם חוויה זו מספקת הוכחה חד משמעית לקיום עולם שמעבר, ומשפיעה על המשך חייהם באופן עמוק ביותר.
מה פשר החוויות הללו? האם הן חלק מהחיים, טעימה מהמוות? חוויות מהמעבר בין חיים למוות?
האם הן פרי מוחנו בלבד או חוויות ממסע כלשהו של המודעות אל מחוץ למוח ולגוף? כלומר, האם התודעה יכולה להתקיים בנפרד מהמוח/גוף? האם התודעה יכולה לשרוד את מות המוח והגוף?
שלא במפתיע, התחום מוצף בסיפורים, אנקדוטות, ספקולציות, תאוריות, אג'נדות דתיות, מידע מחקרי, סקרים, דעות ושמועות. הגבול בין נתונים מחקריים לבין ספקולציות פרועות, בין מציאות לפנטזיה – גבול זה מטושטש אולי יותר מאשר בכל תחום אחר.
רק כדי להמחיש את פופולריות הנושא, כשמחפשים בגוגל את המונח NDE (קיצור של Near Death Experience) מקבלים 119,000,000 תוצאות. חיפוש המונח "After life" מחזיר 4,130,000,000 תוצאות!
למזלי, היו כבר לפני אנשים שסקרו את הנושא מזויות שונות. שילוב המידע מסקירות אלה, סידור ועריכה קדחתניים וכמובן תרגום של כל החומר לעברית, הניבו את סדרת הכתבות שאביא לפניכם.
אנסה להציג את ממצאי התחקיר בצורה עניינית אך מקיפה ככל האפשר. אתמקד בעיקר בראיות ולא בנסיונות להסביר אותן (לכך נגיע בסוף הסדרה), שכן הראיות, על כל המגוון שלהם ופרטיהן המדויקים, הן הבסיס עליו יש לפתח את ההסברים (ולא כפי שעושים רבים בתחום – מתחילים מהמסקנה המבוקשת ומצביעים רק על הראיות שתומכות בה).
ובכל זאת, שאלת המפתח תלווה אותנו לאורך כל הדרך ולא תרפה: האם חוויות אלה יכולות להעיד על קיום נפרד של התודעה מהגוף הפיזי? האם האמונה ב"הישארות הנפש" מקבלת חיזוק?
"אני לא מאמין בחיים שלאחר המוות, למרות שאני מביא איתי זוג תחתונים להחלפה" – וודי אלן
חקר התופעה
כדי להכיר מעט את התופעה, נתחיל בסקירה קצרה של הנסיונות לאפיין אותה. כפי שאפשר יהיה להתרשם, כל חוקר הגיע להגדרות ולאפיונים שונים במקצת. ניסיתי להדגיש מה היו נקודות החולשה בכל שלב במחקר, וכיצד מחקרים נוספים נתנו מענה טוב יותר לליקויים הללו.
דיווחים על "חוויות המתים" מתועדים משחר ההיסטוריה, אך הנושא זכה להכרה ציבורית רחבה בשנת 1975, כאשר פרסם Raymond Moody, רופא אמריקאי את ספרו Life After Life, בו הוא מציג אוסף גדול של סיפורי אנשים "שחזרו מן המתים". Moody הרכיב את האלמנטים החוזרים יחדיו, ויצר את ה"חויה האופיינית":
Bosch "Ascent of the Blessed", 1502, ויקיפדיה
"רעש טורדני מופיע (צלצולים או זמזומים רמים), ובאותה העת האדם מרגיש עצמו נע במהירות דרך מנהרה ארוכה וחשוכה. לאחר מכן, הוא מוצא עצמו פתאום מחוץ לגופו הפיזי, אבל עדיין בקרבת מקום, ורואה את גופו מבחוץ, כצופה מן הצד. הוא צופה במאמצי ההחייאה שלו.
לאחר זמן מה, הוא מתעשת ומתחיל להתרגל למצבו המשונה. הוא שם לב שעדיין יש לו גוף, אבל בעל טבע מאוד שונה ובעל יכולות אחרות לחלוטין מהגוף אותו עזב לא מזמן. אנשים אחרים מגיעים לפגוש אותו ולעזור לו. הוא מציץ בנשמות המתים של קרובים וחברים שכבר מתו, וישות רוחנית חמה, "ישות של אור" מתגלה לפניו. ישות זו מבקשת ממנו, בצורה לא מילולית, להעריך את חייו, ועוזרת לו בהציגה לו חזיונות של ארועים מרכזיים בחייו בצורה פנורמית, כמו בסרט. בשלב מסוים הוא מוצא עצמו מתקרב למחסום מסוג כלשהו, או גבול, אשר ככל הנראה מסמל את הגבול בין החיים הארציים לחיים שמעבר. למרות זאת, הוא מרגיש שהוא חייב לחזור לחיים הארציים, שזמן המוות שלו עדיין לא הגיע. בנקודה זו הוא מנסה להתנגד, שכן הוא כבר מוקסם מחוויות העולם שאחרי ואינו מעוניין לחזור. הוא המום מעוצמת החוויה של אושר, אהבה ושלווה. למרות שאיפתו להשאר, הוא מוצא עצמו איכשהו בחזרה בגופו.
מאוחר יותר הוא מנסה לספר את החוויה לאחרים, אבל מתקשה לעשות זאת. ראשית, הוא אינו מצליח למצוא מילים לתאר את החוויה הנשגבת הזו. בנוסף הוא מגלה שאחרים לועגים לו, אז הוא מפסיק לשתף בחוויה. עדיין, החוויה משפיעה על חייו באופן עמוק, במיוחד על דעותיו לגבי המוות ועל יחסו לחיים."
Moody היה זה שטבע את המונח Near Death Experience, או בקיצור – NDE. הוא חילק את החוויה למרכיבים בסיסיים:
תחושה של שלווה ורגיעה.
התחושה שהמוות עומד להגיע או הגיע.
שמיעת רעש או מוזיקה.
חוויה של כניסה למנהרה או חשיכה.
החוויה של יציאה מהגוף.
מפגש עם דמויות, זרים, ישויות או מכרים שמתו.
מפגש עם ישות אור, או כניסה למשהו בהיר ומואר.
סקירת מאורעות מרכזיים בחיים.
חוויה של מפגש עם גבול, שחצייתו משמעותה מוות וודאי.
החלטה מודעת לחזור לגוף.
חשוב לציין (Moody הדגיש זאת בעצמו) שאין אדם בודד שחווה את כל התרחיש הזה כולו, אלא מדובר כאן בתמונת איחוד של אלמנטים נפוצים: כל אחד מהאלמנטים חזר במספר סיפורים ששמע. בנוסף, הסדר בו הופיעו האלמנטים היה שונה מתאור לתאור.
להרחבה (8 דקות, לא חובה):
המחקרים של Moody סובלים מכמה נקודות חולשה משמעותיות. העדויות נאספו מאנשים באופן שאינו מייצג, כלומר, אין שום דרך לדעת מה שיעור הופעתם ואופיים של המקרים בקרב האוכלוסייה הכללית. מעבר לכך, בספריו הוא מציג את המקרים שבחר להציג, ולא את כל מקרים בהם נתקל. למעשה לא ניתן ללמוד יותר מדי מעבודה כזו, מעבר לקיום תופעה כלשהי, היות ומדובר באוסף אנקדוטות שנבחרו לפרסום.
Kenneth Ring היה מהראשונים שביצעו ניתוחים סטטיסטיים של תיאורי ה-NDE. הוא אסף וניתח 102 תיאורים, וזיהה 5 מרכיבים שרובם חזרו בכל החוויות. הם היוו חלק ממה שכינה "חווית-ליבה". ככל שיותר אלמנטים מהרשימה הזו נחוו, החוויה סווגה כעמוקה יותר. הממצא המעניין היה ששלבים מתקדמים יותר בחוויה נחוו ע"י פחות אנשים, מה שמרמז שאולי קיים סדר פנימי קבוע של הארועים.
ואלה השלבים:
שלווה – את השלב הראשון חוו 60% מהאנשים במדגם שלו, חלק מהם לא התקדמו מעבר לכך. אישה אחת שכמעט מתה מבקיעת התוספתן סיפרה: "הרגשתי שלווה מוחלטת… לא פחדתי יותר". אחרת ניסתה להתאבד בקפיצה לים והתרסקה על הסלעים. למרות הקור העז ספרה "הרגשתי חמימה, שלווה, שמחה, בטוחה – כל תואר נפלא שתבחרו… זו היתה שלמות, כל מה שמישהו יכול לרצות…"
היפרדות מהגוף – השלב הבא הוא השלב של "הפרדות מהגוף" (חווית יציאה מהגוף – Out of Body Experience, או OBE בקיצור). 37% הגיעו לשלב הזה. אדם אחד שכמעט מת מחום גבוה מספר: "הרגשתי את התחושה הזו כאילו אני עוזב את גופי וצופה בו מהצד השני של החדר. אני זוכר כיצד הסתכלתי על עצמי – זה היה מפחיד כמובן… ראיתי את עצמי שוכב שם עם שמיכה היפותרמית מכסה אותי. העיניים שלי היו עצומות, הפנים שלי נראו קרות מאוד". אישה אחרת תיארה: "הייתי בפינה השמאלית של החדר, למעלה, משקיפה למטה במה שהתרחש".
אבל לא כל ההיפרדויות היו כה ברורות. הרוב רק חוו עצמם כצופים במתרחש ממרחק, אך לא ראו את גופם שלהם מבחוץ.
חשיכה / מנהרה – לאחר שלב ה-OBE מגיע שלב ה"כניסה לחשיכה", אותו חוו כ-25% מהנשאלים. זה שלב מקביל לשלב ה"מנהרה" בתיאוריו של Moody. אבל במחקר של Ring רק 9 דיווחו על משהו שדומה למנהרה: "אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאני מתה. הרגשתי שאני מרחפת דרך מנהרה… כשאני אומרת מנהרה, הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא, אתה יודע, צינורות הביוב האלה, הצינורות הגדולים האלה שהם שמים באדמה?זה היה עגול, אבל זה היה עצום. לא ממש יכולתי לראות את הקצה של זה. היתה לי תחושה שזה עגול. היה לזה צבע לבנבן… שכבתי על גבי. ריחפתי. עשן, או קוים לבנים או משהו הגיעו לעברי ואני התקדמתי לכיוון ההפוך”.
רבים יותר דיווחו על חושך, ריקנות עצומה ללא כל צורה ומימד, וכד'. אחד מהם סיפר: "זה היה חשוך. זה היה כמו… בשמיים החשוכים. חלל. חשוך. לא היו שום עצמים בסביבה. לא כוכבים או חפצים".
לראות את האור – 16% חוו את השלב הזה. האור היה משהו בקצה המנהרה/חשיכה, לפעמים מבצבץ במרחק, אבל בד"כ מוזהב ובהיר מבלי להכאיב בעיניים. לפעמים האור קושר לנוכחות כלשהי או לקול שקורא לאדם לחזור לאחור. אישה אחת ראתה את ישו במרכזו של אור זהוב-צהוב. הוא דיבר אליה ואז נעלם.
כניסה לאור – רק 10% מהחווים דיווחו כי נכנסו לאור והציצו או אף ביקרו בעולם אחר. זה תואר כעולם שניחן ביופי עצום, צבעים מרהיבים, ציוץ ציפורים, מוזיקה מופלאה. בשלב זה הופיעו מכרים מתים ובירכו אותם, ומעולם זה הם לא רצו לחזור. הנה תיאור של אדם שכמעט מת בעקבות עקירת שן: "טיילתי לגן עדן. ראיתי אגמים מופלאים, מלאכים – הם ריחפו מסביב כמו שחפים. הכל היה לבן. הפרחים היפים ביותר – אף אחד על פני האדמה לא ראה פרחים יפים כמו אלה שאני ראיתי שם… האגמים היו כחולים, תכולים. והמלאכים היו לבנים טהורים". אלמנט נוסף שמופיע לעיתים בשלב זה הוא מפגש עם סוג של גבול, כמו גדר או נהר, שנחווה כמסמל את נקודת האל-חזור, שאם חוצים אותה לא ניתן לחזור עוד לחיים.
אחד הדברים הבולטים הוא העובדה שכל התיאורים ש-Ring אסף היו של תחושות חיוביות ונעימות. אף אחד לא תיאר "מסע לגיהינום" למשל, למרות שסיבות המוות היו שונות ומגוונות. גם במחקריהם של אחרים מאותה העת, חוויות שליליות לא הופיעו כלל, או היו נדירות ביותר.
Gustave Dore (1832–1883) "Paradiso", Wikipedia
הבעיתיות שבחלוקה של Ring למרכיבים בסיסיים אלה היתה, שלא בוצע ניתוח סטטיסטי שבדק האם הם באמת קשורים ל-NDE. המרכיבים הללו נבחרו רק על בסיס העובדה שהיו הנפוצים ביותר בדיווחים, אבל זה לא בהכרח מעיד שהם קשורים ל-NDE. זהו הצירוףיחד של שניים או יותר מרכיבים שהופך את החוויה ל- NDE. ככל שיותר מרכיבים מופיעים יחד, כך סביר יותר שמדובר ב-NDE.
למה הדבר דומה? התסמינים של שפעת הם חום, כאבי שרירים ומפרקים, כאב גרון, כאב ראש, נזלת ושיעול. אם אדם מדווח על כאב ראש בלבד, על כאבי שרירים בלבד או על שיעול לבדו, הדבר אינו מעיד על כך שחלה בשפעת. ישנו מגוון רחב של מחלות שיכולות לגרום לכל אחד מהתסמינים הללו בנפרד. אך אם מזוהים כמה מהתסמינים הללו יחד, הסיכוי שמדובר בשפעת גדול הרבה יותר.
הראשון שביצע ניתוחים סטטיסטיים למציאת הקשר בין המרכיבים השונים (cluster-analysis) היה Bruce Greyson, ב-1983.
במחקר שכלל 74 חווים, בדק Greyson את הקשרים בין 33 אלמנטים שונים של החוויה. רק 16 אלמנטים נמצאו כקשורים זה לזה באיזושהי מידה. אלמנטים אלה חולקו ל-4 קבוצות, והתוצאה היתה "סקלת ה-NDE " שמשמשת כדי לתת ציון לכל דיווח NDE. ככל שהציון גבוה יותר, סביר יותר שהחוויה שתוארה היתה אכן NDE.
אחד הממצאים המפתיעים שעלו היה שמרכיבי ה"מנהרה" או ה"חשיכה" לאנכללו ברשימת ה"תסמינים" הקשורים לחוויה, למרות שהופיעו בכשליש מהתיאורים, שכן לא נמצא מתאם ביניהם לבין שום אלמנט אחר. יתכן אם כן, שתחושות אלה הן תוצרים של הגורמים שיוצרים את ה-NDE, אך אינם חלק מהתופעה עצמה.
במחקר המשך משנת 1985 שכלל 89 דיווחים נוספים של NDE, מצא Greyson כי החוויות מגיעות בשלושה "טעמים" שונים, וכי כל אדם חווה אחת משלוש הגרסאות הללו:
NDE ריגשי: תחושה של שלווה, אושר ושימחה, תחושת אחדות עם היקום, ראיית אור או המצאות בתוכו.
NDE מיסטי: כניסה לעולם מיסטי או לא ארצי, מפגש עם ישויות מיסטיות, ראיית קרובים מתים, חברים או דמויות דתיות, הגעה למחסום או נקודת אל-חזור.
NDE קוגניטיבי: הזמן מרגיש כמאיץ, המחשבות מהירות, חווית סקירת חיים ותחושה של הבנת היקום העצמי ואחרים.
Greyson מצא עוד, כיNDE בעקבות מוותצפוי כלל כמעט אך ורק את המרכיבים הרגשיים והמיסטיים, ואילו כאשר המוות הגיע בהפתעה החלוקה בין שלושת הסוגים היתה שווה פחות או יותר, כלומר, הציפייה למוות משפיעה על סוג החוויה.
אחד מהחסרונות הבולטים של כל המחקרים שצוינו עד כה הוא שהדיווחים של החווים לא נאספו מכלל האוכלוסייה של האנשים שחוו את החוויה, או מכלל האנשים שמתו מוות קליני והוחזרו לחיים, אלא פשוט נאספו מאלה שבחרו לספר על חוויותיהם. עובדה זו יכולה ליצור הטיות משמעותיות בממצאים. רק כדוגמה, יתכן שאנשים שחוו חוויות לא נעימות או כאלה שחורגות מהתבנית ה"מקובלת" בחרו לא לדווח עליהן. יתרה מזאת, רוב הדיווחים תועדו שנים עד עשרות שנים לאחר הארוע! ברור כי עיוותי זיכרון עלולים לשחק תפקיד מכריע במצב כזה. מעבר לכך, קשה למצוא מתאמים בין מאפייני החוויות לבין המצב הפיזי של החווה, היות והרישומים הרפואיים שניתן לאתר לאחר שנים בד"כ אינם מלאים.
מוות קליני הוגדר כתקופה של חוסר הכרה שנגרמה ע"י אספקת דם לקויה למוח, כתוצאה מזרימת דם פגומה, הפסקת נשימה או שניהם. אם במצב כזה, החייאה לא מבוצעת בתוך 5-10 דקות, נזק בלתי הפיך נגרם למוח והמטופל ימות.
המחקר כלל תישאול של 344 מטופלים שהוחיו לאחר התקף לב, ב-10 בתי חולים בהולנד. המאפיינים של אלה שדיווחו על NDE הושוו לאלה שלא דיווחו. כמו כן נערך מעקב אחר המטופלים, אשר מלאו שאלונים שנתיים ושמונה שנים לאחר הארוע.
18% מהמטופלים דיווחו על NDE. שני שליש מתוכם חוו חווית-ליבה. לא נמצא קשר בין שיעור החווים לבין משך הזמן בו היו במצב של "מוות קליני", משך הזמן בו היו מחוסרי הכרה, התרופות שנטלו או מידת הפחד שלהם מפני המוות בטרם הארוע.
שיעור חווי ה-NDE היה נמוך בהרבה מזה שדווח עליו בעבר, כנראה מהסיבה שמחקר זה סקר את כל אלה שמתו והוחזרו לחיים, בעוד שבעבר אחוז גבוה יותר של חווים בחר לענות על סקרים מאשר אלה שלא חוו.
מעניין כי לא נמצאו מאפיינים רפואיים, תרופתיים ופסיכולוגיים שהשפיעו על שיעור החוויה. הגיל דוקא נמצא במתאם עם שכיחות התופעה. אנשים צעירים יותר מ-60 חוו NDE יותר. נשים (שהיו מבוגרות יותר מהגברים) חוו חוויות עמוקות יותר של NDE. החוקר משווה את שכיחות התופעה למה שעלה במחקרים קודמים של חוקרים אחרים, ומצביע על קשר די ברור בין הגיל לבין שכיחות התופעה: ככל שממוצע הגילאים של הנחקרים היה נמוך יותר, היתה חווית ה-NDE שכיחה יותר. יתכן גם, כמובן, שאנשים צעירים לא חווים יותר, אלא זוכרים יותר את החוויה.
החדשות הרעות: הסיכוי של אלה שחוו NDE (במיוחד עמוק) להשאר בחיים זמן קצר לאחר הארוע (בעודם בבית החולים או לאחר שיחרורם) היה נמוך באופן משמעותי מאלה שלא חוו (43% מחווי NDE עמוק לעומת 9% מאלה שלא חוו, מתו תוך תקופה קצרה לאחר הארוע).
שאלוני המעקב לאורך זמן איששו את הדיווחים הקודמים על ההשפעות המשמעותיות שיש לחוויה על חיי השורדים. ממצאי המחקר הזה הראו כי מגמות השינוי נוטות להתחזק ככל שחולפות השנים. בהשוואה לקבוצת ביקורת של אנשים שלא חוו NDE, אנשים שחוו זאת נטו יותר לחפש וגם למצוא משמעות בחיים, העניין שלהם בנושאים ספיריטואליסטים גבר משמעותית (לעומת אלה שלא חוו – שהעניין שלהם דעך בצורה משמעותית), הם נטו לפחד פחות מהמוות (למרות שגם אצל אלה שלא חוו NDE היתה ירידה משמעותית בפחד מהמוות), נטו להאמין יותר בחיים שלאחר המוות (למרות שעליה קלה נרשמה גם אצל אלה שלא חוו), ונטו להעריך יותר דברים "רגילים" בחייהם. חשוב אולי לציין, כי מתוך 74 המטופלים שתושאלו לאחר שנתיים, 57% שמעו על NDE לפני הארוע, ו72% היו דתיים.
Lommel הוא דוגמה טובה לחוקרים אשר מעבר לנתונים המחקריים שהם מביאים, נסחפים למחוזות ספקולטיביים, קופצים למסקנות מרחיקות לכת, מתבססים על הנחות לא נכונות, משתמשים בטיעונים לא תקפים, מתיימרים להיות מומחים בפילוסופיה, נוירולוגיה, פסיכולוגיה, תורת הקוונטים וכד', בעוד הכשרתם היתה קרדיולוגיה בלבד (למשל). הם מגישים לתקשורת את כל הבלילה הזו בנימה שקולה ורצינית, ובבטחון עצמי מוחלט.
בחלק הבא נפגוש שלל תופעות אשר מוצנעות או אף מושמטות לגמרי במקרים רבים, אם מסיבות של חוסר מודעות לקיומן ואם מכיוון שאינן עולות בקנה אחד עם דעותיו של החוקר.
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
עצמים נראים לנו גדולים יותר כשהם קרובים אלינו, וקטנים יותר כשהם רחוקים.
המוח לומד כלל זה, ומשתמש בו לביצוע הערכות גודל ומרחק.
איזה רכב נראה גדול יותר?
אם בודקים, מגלים שכולם זהים בגודלם על פני המסך, ולפיכך מטילים תמונה זהה בגודלה על פני רשתית העין. אך היות והרכב שמצד שמאל נתפש כרחוק יותר (עקב המיקום שלו ביחד לסביבה), המוח מבצע "תיקון" ותופש אותו כגדול יותר, כי עצם רחוק שתופש אותו שטח על הרשתית כמו עצם קרוב – חייב להיות גדול יותר.
(כמובן שבסיטואציה אמיתית, הרכב השמאלי באמת היה חייב להיות גדול יותר).
נעבור למשהו קצת פחות ריאליסטי, ועדיין, רמזי המרחק שמספק הציור עליו מונחות הסיגריות מספיקים כדי לגרום למוח לראות את הסיגריה משמאל כקטנה יותר:
אפקט דומה בו אנחנו "רואים" תמונה שונה מזו המוטלת פיזית על הרשתית פגשנו גם כאן – "אשליית המגדל הנוטה".
נחזור לעולם המציאות. מה קורה בחדר הזה?!
הנה ההסבר:
ועכשיו נשתעשע קצת:
מה שכמובן מזכיר מיד את הסצנה מ"סודי ביותר" (היו שם עוד כמה שמבוססות על אותו עיקרון):
יצאתי, כזכור, לחפש מחקרים שבדקו את תוקף הנומרולוגיה, והראו על קשר כלשהו, אפילו קלוש, בין המספרים לבין ההתרחשויות בעולמנו. ברשומה זו מתחממים העניינים. אנחנו מתקרבים לראיות אמפיריות. שימו לב.
נתקלתי בנומרולוגית שמספרת באתר שלה כי "ערכה מחקר רב היקף בתחום הנומרולוגיה ויישמה אותו בספרים רבי מכר בנומרולוגיה שכתבה". כשחיפשתי, נרגש במעט, את כתובת המייל שלה נתקלו עיני בתחתית העמוד במילים "הבהרה משפטית". שם היה כתוב, בין השאר (ההדגשות שלי, סימן הקריאה במקור), כי היא "עוסקת בייעוץ מיסטי ומטאפסיכולוגי, שלא הוכח מעולם באופן מדעי או אחר! הייעוץ המיסטי שניתן הוא על פי ידע אישי-משפחתי ועל פי ידע ומחקר פולקלוריסטי רחב היקף, ועם זאת לא אמפירי מוכח, ולכן אין לקבלו כדבר וודאי, מוגמר ו/או מוחלט."
חילופי דברים במייל עם אותה נומרולוגית הבהירו כי היא "ערכה מחקר קטן על שיטות" ולא מחקר לגבי תוקף הנומרולוגיה.
אופס… פרשנות לא נכונה מצידי למילים "מחקר רב היקף בתחום הנומרולוגיה"… המשכתי הלאה.
אז נתקלתי באתר שמבטיח גדולות ונצורות:
"המכון הנומרולוגי הקים את יחידת המחקר במטרה להדק את הקשר בין תורת המספרים לבין כל אדם באשר הוא דתו ואמונתו. מדובר במחקר סטטיסטי ארוך טווח, העוסק במציאת מכנים נומרולוגים משותפים במקביל למכנים קונבנציונאלים משותפים מחיי היום יום… דוגמה לנושאים שנבדקו ואושרו ע"י יחידת המחקר הם:
נמצא והוכח הקשר בין תאונות דרכים לבין מספרי הרישוי ו/או השלדה של רכבים שהיו מעורבים בהם.
נמצא והוכח הקשר בין אחוז המתגרשים לבין יום וחודש לידתם.
נמצא והוכח הקשר בין הצלחה ו/או כשלון של יצירת תקדים כדוגמת חתימת חוזה, היריון, מבחן עיוני, ענייני חוק ומשפט לבין התזמון שבו מתבצע התרחיש.
נמצא והוכח הקשר בין נטייתו והתעניינותו המקצועית של הפרט אל מול תאריך לידתו.
נמצא והוכח הקשר בין בעלי תפקיד מקצועי במקומות העבודה לבין תכונות האופי והאישיות המזוהים עמם ברמה הנומרולוגית.
תוצאות מחקרים נוספים שנעשו ע"י יחידת המחקר מקנים למכון הנומרולוגי כלים נוספים ומבוססים יותר לכוון וליעץ לכל אדם, גוף ומוסד באשר הוא במטרה ליעל עצמו באופן משמעותי ברמה האישיותית, הארגונית, התעסוקתית, החברתית והכלכלית."
סוף סוף משהו שנשמע רציני! כאן לא יתכן שהבנתי לא נכון. זהו ללא ספק לא מחקר אנתרופולוגי או פולקלוריסטי. זה הדבר שאני מחפש!
מיהרתי להתקשר לאותו נומרולוג כדי לקבל פרטים נוספים על המחקרים. ליבי החסיר פעימה כאשר ענה לי מצידו השני של הקו.
אך ההתרגשות לא ארכה זמן רב…
מה גדולה היתה אכזבתי כשבישר לי כי את המחקרים הללוביצע לפני שנים רבות, לשימושו הפרטי, וכי הם לא פורסמו מעולם בשום מקום. נסיונות שונים מצידי לזכות בהצצה באותם מחקרים עלו בתוהו. זה היה מאכזב!
בסוף השיחה הפנה אותי הנומרולוג לחפש את מבוקשי בכתביו של מי שהיה המורה שלו, אשר ללא ספק נחשב הסמכות העולמית בתחום, לדבריו. שמעתי בעצתו.
התנ"ך של הנומרולוגיה המודרנית
מדובר ב-Matthew Goodwin (שם שיכול לקדם הצלחה גם בלי קשר לנומרולוגיה), שלצער רבים מת באופן מפתיע ב-1990. Goodwin היה בוגר MIT שעבד במחלקת כוח אדם בחברת אדריכלים. הוא התוודע לנומרולוגיה במקרה, מפקידה שעבדה במשרד, אחרי שהתרשם מיכולותיה לקלוע באבחוני מועמדים חדשים, הצלחה שהיא ייחסה לנומרולוגיה. אז החל לשקוע בנושא, והשאר הוא היסטוריה…
ספריו נחשבים המעולים בתחום הנומרולוגיה המודרנית, והם זוכים לתשבוחות מופלגות, כפי שאפשר להתרשם מביקורות הקוראים. הנה למשל – "כנומרולוג מקצועי, יש ברשותי מדף עמוס בספרי נומרולוגיה, אבל אף אחד מהם לא כתוב בצורה כה תכליתית ומכיל את כמות הפרטים והעומק כמו ספר זה. מכל הספרים שברשותי, את זה אני מחשיב כ"תנך" אליו אני חוזר בכל פעם. זה הספר היחיד שקיים היום שמראה לך כיצד לבצע קריאה משולבת… זהו ללא ספק הספר הטוב ביותר שנכתב בנושא…"
(עיבוד שלי לציור של רמברנט 1659)
זה יהיה כנראה מקור לא אכזב למחקרים בתחום, חשבתי לעצמי, ובודאי יכיל רקע היסטורי שמסביר כיצד פותחה השיטה, ועוד כהנה וכהנה אוצרות ידע שישביעו את סקרנותי.
לשמחתי אמזון מאפשרת צפיה בעמודים הראשונים בספר, שעוסקים בדיוק במה שחיפשתי.
לאחר קריאת דברי שבח והלל מוכרים בדבר כוחו של הידע הנומרולוגי לשנות את חיינו מקצה לקצה, נדרכתי כאשר Goodwin החל לספר: "כיצד כל האינפורמציה הזו הופקה? בכל תחומי הנסתר, צופים הבחינו במתאמים בין תופעות פיזיקליות ברורות מסוימות לבין הגורמים הפנימיים של האנשים… למה נומרולוגיה עובדת? יש הרבה הסברים בספרות – דיונים על אנרגיה רוחנית, כוח האלוהים, אפקט ויברציות של המספרים. הסברים אלה לא הבהירו דבר מבחינתי. אודה על האמת, אני לא יודע מדוע נומרולוגיה עובדת. אני לא יודע האם המספרים הם פשוט צופן תאורי או ייצוגי של כוח אשר קובע את התנהגותם של אנשים. נומרולוגיה, כמו תחומים מיסטיים אחרים איננה מאפשרת, כרגע, הסבר מדעי. אני רק יכול להעיד על התאמה קונסיסטנטית בין המספרים של האדם לבין תכונותיו וחוויות חייו, התאמה שקיבלה אישור ע"י נומרולוגים אחרים ולקוחותיהם".
על אילו מחקרים הוא מבסס את הטענה לגבי ההתאמה הקונסיסטנטית הזו?!
אז מזכיר Goodwin את הפיתגוראים שפעלו לפני כ-2600 שנה ביוון, אך מוסיף: "למרות שכמה אנשים מתרווחים/מתנחמים (comforted) בידיעה שהעיסוק בנומרולוגיה כבר בן אלפי שנים, הקשר בין הנומרולוגיה המודרנית לבין הקדמונים הוא די רופף."
נזכרתי בכל אותם נומרולוגים שהפנו אותי מייד לפיתגורס כתשובה לשאלתי בדבר מפתחי השיטה…
"השלב המודרני של הנומרולוגיה התחיל ע"י L. Dow Balliett, אמריקאית שפרסמה כמה ספרים בנושא בתחילת המאה. מאוחר יותר, ד"ר Julia Seton עזרה לפרסם את התחום. מאז, עבודתן של שתי נשים אלו הורחבה ע"י ע"יFlorence Campbell, Juno Jordan ואחרים, כך שכיום קיימת ספרות מועטה בנושא. לרוע המזל, רוב החומר בלתי מובן, מיושן ומקוטע."
[מעניין לציין כי מקור אחר שמצאתי באינטרנט (מקור שמצוטט עשרות פעמים) מתאר סדר ארועים אחר: תחילה הגיעה ד"רJulia Stenton (שימו לב לשם השונה במעט) אשר נולדה ב-1862 והיא זו שטבעה את המונח "נומרולוגיה", ורק מאוחר יותר הגיעה L. Dow Balliett ופרסמה סדרת ספרים בנושא, בין 1911 ל-1917. אפילו לגבי שמותיהם של מייסדי הנומרולוגיה וסדר פעולתם נראה שאין הסכמה בקרב המומחים.]
ואז הסתיים הפרק הזה של הספר. והמחקרים? איפה המחקרים?! אין מחקרים.
נומרולוגיה חדשה מתפתחת לנגד עינינו
אך למה להרחיק לכת לגולה ולאנשים שכבר אינם בין החיים, כשאפשר ללמוד כיצד מפתחים נומרולוגיה מאנשים כאן בארץ, יבדלו לחיים ארוכים?
נומרולוגית זו הרחיבה את התורה לכדי שיטה חדשה. כאן היא מספרת על השיטה: "זוהי שיטה שיש לה חוקים וכללים ברורים וקלים לחישוב וללמידה וניתן להוכיח אותה כנכונה בזמן אמת."
בתחילת ספרה היא מציינת: "השיטה הנומרולוגית שלי ניתנת להוכחה באופן אמפירי. מתוך עבודה עם מאות לקוחות שבאו ליעוץ אישי יכולתי לאתר בעיות, לייעץ, לכוון, לעודד ולפתור בעיות. ובמהלך השנים פתרונות אלו הוכיחו את עצמם כיעילים וטובים".
בראיון לעיתון אותו פרסמה בדף הפייסבוק שלה, היא אומרת בין השאר:
"…כאדם בעל חשיבה לוגית אני לא עוסקת בדברים שלא ניתן להוכיח אותם. גם בניתוחים שלי אני לא מתייחסת למשל לקארמה, משום שכל הנושא של גלגול קודם כזה או אחר הוא תמיד בגדר השערה, ואני זקוקה לראיות ולהוכחות."
אז ידעתי – הגעתי לאדם הנכון!
פניתי אליה בשאלה לגבי המחקרים שביצעה כדי לפתח את השיטה. הנה מה שענתה לי (ההדגשות שלי):
"לגבי שאלותיך, ערכתי עבודת מחקר אישית משלי, שאלתי, התעניינתי ובמשך שלושים השנים האחרונות חזרו אנשים עם סיפוריי חיים המאשרים את תחזיותיי ואני שמחה על כך. זו אמונתי, עבודתי ופרנסתי ואני נהנית ממשוב יומיומי בדיוק כמו פסיכולוגית או רופאה טובה.
אין עבודת מחקר מסודרת שניתן להוכיחה באופן הגיוני, ביקורתי כנכונה כמו בכל מקצוע חופשי אחר. עבודת מחקר רצינית תוכל לקרוא בספריית אוניברסיטת בר אילן, כך נאמר לי והיא תומכת בשיטה הכירולוגית וניתן למצוא במאמר הסברים וחיזוקים חיוביים לשיטה.
איני יכולה לשלוח לך סיפורים או הוכחות או עבודות שערכתי לעצמי."
מכיוון שבנומרולוגיה עסקינן, המחקר על קריאה בכף יד לא עניין אותי כרגע. לא רציתי לוותר על ההזדמנות להתחקות אחר תהליך יצירת תורה נומרולוגית חדשה, והמשכתי לשאול:
"את מספרת שפיתחת שיטה חדשה, ע"י הוספת מספר נוסף. כיצד ידעת איזו משמעות לתת לדברים אם לא ביצעת מחקר סטטיסטי רב היקף? אולי פרשנות הפוכה לכל מספר היתה מניבה תוצאות טובות באותה מידה?
את טוענת דברים די מוגדרים, כגון, יכולת לחזות ארועים עתידיים, או למשל שילדים שנולדו ב-9,18,27 בחודש (עברי? לועזי?) הם בעלי גאונות ואינטליגנציה רגשית גבוהה במיוחד. טענה כזו די קל לבדוק: יש לקחת מספיק ילדים שעברו מבחני אינטליגנציה או מבחנים פסיכולוגיים אחרים, ולבדוק מה התאריך בו נולדו. או שהטענה נכונה, או שהיא שגויה. האם לא ביצעת בדיקה כזו אף פעם? אם לא, כיצד את יודעת שזה נכון? ואם כן – האם יש לך את נתוני המחקר?"
בתגובה שלחה אותי לקרוא את שני ספריה האחרונים, ללמוד את השיטה, לעשות עליה עבודת מחקר משלי, הבטיחה לי כי אהנה מתוצאותיו, והתנצלה כי אינה פנויה בתקופה זו לסייע לי במחקרים אלה. התכתובת בינינו היתה מאוד מנומסת, אבל תשובות לא קיבלתי.
נומרולוגית אחרת בעלת אינספור תארים מטאפיזיים שונים ומשונים, פרסמה לאחרונה את ספרה השני בתחום הנומרולוגיה, בו היא מפרטת "תובנות הקשורות לנומרולוגיה הוליסטית, יסודות להכרת נומרולוגיה נפשית, ומגוון שיטות ייחודיות לחישובי עתיד כולל דרך צורות הנדסיות". בתגובה לפנייתי הסקרנית בקשר למחקרים שנעשו בתחום, ענתה לי: "הנומרולוגיה לא צריכה להוכיח את עצמה מאחר וכל מי שמשתמש בה יודע שהיא מדוייקת וממוקדת. מחקרים אתה עושה על פי רוב על דברים ארטילאים ולא על התוצאה של 1+1. המחקרים שאני עשיתי הם עבור עצמי ועבור ההתפתחות שלי. אני מוציאה אותם בספרים ואינני מעבירה אותם לרשות הכלל."
מחקרים – סוף סוף!
ואז, סוף סוף זה קרה – איתרתי מחקר נומרולוגי! המחקר נעשה בהיקף מוגבל, ומן הסתם לא עומד בקריטריונים גבוהים של איכות, אבל זה הדבר היחיד שהצלחתי לאתר… הנסיון היה לבחון האם הספרה '7' נפוצה יותר בשמותיהם של אנשים שעוסקים ומתעניינים בתופעות על-טבעיות לעומת אנשים שאינם עוסקים ו/או מתעניינים בנושא (כך לפחות אמור להיות המצב לפי הנומרולוגיה, לפחות אחת מהאסכולות הרבות שלה). לא התגלתה שום תבנית ברורה בממצאים שתעיד כי קשר כזה קיים (למעשה ייצוג הספרה 7 היה אפילו בחוסר מסוים בקרב אותה אוכלוסיה).
זהו. בזה מסתכם הפרק שמספר על המחקרים שהצלחתי לאתר.
דברי סיכום
למרות חיפושי הקדחתניים אחר ראיות תומכות בתוקף הנומרולוגיה, העליתי חרס בידי. יתכן כי מחקרים משכנעים חמקו מידי, אך לפחות אוכל לומר בבטחה, שגם כל הנומרולוגים איתם הייתי בקשר לא שמעו עליהם מעולם, או לפחות לא ששו לחשוף אותם בפני.
הפער התהומי בין הטענות מרחיקות הלכת לבין החוסר המוחלט בראיות – צורם לעין.
מתוסכלים? מאוכזבים מדלות החומר? ציפתם ליותר אקשן?
גם אני. מצטער.
אם נומרולוגים קוראים את הדברים ומעוניינים לבצע מחקר נומרולוגי משותף כדי לנסות ולתמוך אמפירית בנומרולוגיה, אנא פנו אלי. זה יהיה תקדים היסטורי.
חלק מהקוראים אולי שואלים את עצמם – מדוע הוא מכלה את זמנו לריק? מחר יחפש מחקרים שבדקו האם חתול שחור מביא מזל רע, או האם מעבר מתחת לסולם מפסיק את הגדילה! אנסה לענות על כך.
חלק אחד של התשובה הוא הצורה המטעה בה הדברים מוצגים לציבור הרחב – כמדע מדויק!
אם יש ראיות אמפיריות – אנא הציגו אותן בפנינו, ואם אין, אל תטענו טענות לגבי נכונות, אפקטיביות או דיוק.
חלק אחר של התשובה הוא התובנה, כי יתכן שנומרולוגים ישפיעו על מהלך חיי-שליגם אם אינני בוחר להשתמש בשירותיהם! כיצד הדבר יתכן? חישבו על כל אותם נומרולוגים שמציעים את שירותיהם בגיוס והשמת עובדים (חיפוש קצר בגוגל מחזיר עשרות נותני שירותים בתחום, ומקורות יודעי דבר מסרו לי כי שירותים כאלה אכן ניתנים בפועל), מי מבטיח לי שמקום העבודה הבא אליו אנסה להתקבל לא ינפה אותי על סמך חוות דעת נומרולוגית?
יש המביעים דעות קיצוניות למדי בקשר לנומרולוגיה. הנה למשל Robert T. Carroll, אשר מסכם את דעתו במשפטים הבאים:
"האטרקטיביות של הנומרולוגיה, בהשוואה למשל לקריאה בכף יד או בכדור בדולח, היא שהמספרים מעניקים לנוכלות (quackery) הילה של מהימנות מדעית ומיסטית כאחד". (מתוך הערך נומרולוגיה).
"מה שנומרולוגים עושים זה לשחק משחק, משחק עם מספרים ועם מוחותיהם של אנשים. לפעמים זה משעשע, לפעמים זה פתטי" (מתוך הערך חוק המספרים הגדולים באמת).
בחרתי לסיים במשפטים הבאים, בהם נתקלתי במהלך שיטוטי:
"כבר אמרו רבותינו, כי הטיפשים או התמימים, לא מתים, הם רק מתחלפים והזיכרון שלהם קצר מאוד, ואני כל פעם מופתעת מחדש. וכי למה? כי עושה רושם שהאנושות מתקדמת בשני נתיבים סותרים:
נתיב אחד הוא הקידמה והטכנולוגיה שכבר מזמן עברו כל פנטזיה פרועה של המדע הבדיוני,
נתיב שני הוא רגרסיה אינטליגנטית כמעט מוחלטת.
אז איך ייתכן שכל כך רבים עדיין מסוגלים (בדרך כלל אלו נשים) להאמין שהם מכושפים ?
מתנצלת מראש, אך זה באמת גובל בבורות יסודית ומהותית ביותר, והשרלאטנים למיניהם חוגגים, ואתם נפרדים מהרבה מאוד שקליםוזוכים בעוגמת נפש רצינית, במקרה הטוב, במקרה היותר חמור זה עלול אף להשפיע על הבריאות הנפשית שלכם…"
הדברים נכתבו בהקשר של אסטרולוגיה והסרת כישופים, ע"י נומרולוגית!
* עדכון – מספר נומרולוגיות פנו אלי בעקבות הפרסום, בנסיון להגדיר בדיקה אמפירית של טענה נומרולוגית. עם אחת מהן הדברים הבשילו לכדי מחקר. אתם מזומנים לקרוא על המחקר ותוצאותיו כאן.
רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
ילד בן 4 שכמעט טבע לאחר שהמכונית בה נסע החליקה על קרח וצללה לתחתיתו של נהר, מספר:
חשיבה חדה 